בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה לעצור תביעה כספית נגד החברות שאירגנו את פרויקט אינפיניטי במתחם סומייל עד שתוכרע סופית התביעה המקבילה של אותם רוכשים נגד הבנק המלווה. השופטת תמר אברהמי קבעה שהחפיפה המהותית בין שתי התביעות מצדיקה עיכוב, אף שהנתבעים שונים, הטענות המשפטיות אינן זהות וחלק מהסעדים בתביעה הנוכחית אינם תלויים בהכרעה נגד הבנק. ההחלטה אינה דוחה את התביעה נגד החברות ואינה קובעת מי צודק לגופה של המחלוקת.
התובעים הם איש עסקים ושתי חברות שבבעלותו, "הדירות בבניין אינפיניטי בע"מ" ו"אינפיניטי סנטר בע"מ". הם רכשו ביוני ובאוגוסט 2017 זכויות המשקפות עשר דירות וקומת מסחר בפרויקט אינפיניטי. הפרויקט הוגדר כקבוצת רכישה, והנתבעות, "קבוצת חג'ג' סומייל בע"מ" ו"קבוצת חג'ג' סומייל ייעוץ בע"מ", שימשו הגורם המארגן וחברת הייעוץ. הן חברות בנות של "קבוצת חג'ג' ייזום נדל"ן בע"מ".
בתחילת ההתקשרות בחרו התובעים במסלול תשלום באמצעות הון עצמי, ובהמשך ביקשו לעבור למימון בליווי בנקאי שהעמיד "בנק מזרחי טפחות בע"מ" לפרויקט. מכאן התפתחו שני הליכים. בדצמבר 2020 תבעו התובעים את הבנק בסכום של כ־21.3 מיליון שקל. לטענתם, הבנק ניצל את כוחו, מנע מעבר למסלול הליווי הבנקאי ואילץ אותם להעביר מראש ובמזומן כמעט 80 מיליון שקל ללא בטוחות. התובעים טענו שכספם נוצל לצורכי מימון הפרויקט ולשם העמדת הון שיאפשר לבנק לאשר את הליווי. אלה היו טענות התובעים, ולא עובדות שנקבעו.
כשלוש שנים וחצי לאחר הגשת תביעת הבנק, בעת שזו עוד התנהלה, הוגשה התביעה הנוכחית נגד חברות הפרויקט. בתביעה החדשה טענו התובעים כי הצגת הפרויקט כקבוצת רכישה הייתה "תחפושת" שנועדה, לשיטתם, לאפשר התחמקות מחובות החלות על יזם לפי חוק המכר (דירות). עוד נטען כי הועברו כספים בהיקף גדול ללא בטוחות, כי כספים אלה שימשו למעשה הון עצמי לפרויקט וכי הנתבעות עיכבו את מסירת הנכסים כדי לזכות בזכויות בנייה נוספות. חברות הפרויקט כפרו בטענות ועתרו גם לסילוק ההליך על הסף, ולחלופין לעיכובו.
הרכיב המרכזי בתביעה הנוכחית, בהיקף של כ־23.18 מיליון שקל, נוגע לדרישה לקבל חלק יחסי מזכויות בנייה שנוספו לפרויקט, מכוח הטענה שהכספים שהעבירו התובעים היו למעשה השקעת הון בפרויקט. רכיב נוסף עסק באיחור נטען במסירת הנכסים ובחלופות שונות לחישוב הנזק: תשואה על השקעת תמורת מכירתם, פיצוי לפי דין או תשואה מהשכרתם. בנוסף ביקשו התובעים הצהרה שמחיר הנכסים החוזי אינו נושא תוספת מדד. הבקשה שנדונה כעת לא הכריעה באף אחד מרכיבים אלה.
במרץ 2026 ניתן פסק דין בתביעת הבנק, והוא דחה את התביעה. לפי קביעות פסק הדין ההוא, התובעים בחרו במסלול ההון העצמי ללא התערבות מצד הבנק, ואף קיבלו הנחה משמעותית במחיר בשל בחירתם. בית המשפט שדן בתביעת הבנק לא קיבל את הטענות שהבנק פעל כדי לחסום שלא כדין את המעבר למסלול אשראי, או שכספי התובעים שימשו לסבסוד צולב של חברי קבוצת הרכישה. פסק הדין התבסס בין היתר על ראיות מחשבון הליווי ועל עדות חשב קבוצת חג'ג'. התובעים ערערו על פסק הדין, ולכן הכרעתו טרם הייתה חלוטה.
הנתבעות בתביעה השנייה טענו כי לאחר שנדחתה תביעת הבנק, יש להמתין לערעור לפני המשך בירור התביעה נגדן. לשיטתן, קביעות שייהפכו חלוטות עשויות לחסום לפחות חלק מרכזי מהתביעה החדשה. התובעים השיבו כי מדובר במערכות אחריות נפרדות: בתביעה הראשונה נבחנת אחריותו של הבנק, ובשנייה התנהלותן של החברות המארגנות ביחס להסכמי הרכישה, לאיחור במסירה ולהצגת הפרויקט. לדבריהם, גם תוצאה שתיטיב עם הבנק אינה מסיימת את טענותיהם נגד החברות.
השופטת הסכימה כי אין זהות מלאה בין שני ההליכים, אך דחתה את ההנחה שזהות כזאת היא תנאי הכרחי לעיכוב. היא הסבירה שדוקטרינת ההליך התלוי ועומד נועדה לחסוך משאבים ולמנוע הכרעות סותרות. לדבריה, "לא נדרשת בהכרח זהות מלאה בין השאלות שיש להכריע בהן בשני ההליכים, ודי בכך שישנן שאלות משותפות מסוימות". הציטוט מובא בהחלטתה מתוך הפסיקה שאימצה לצורך הדיון בבקשה.
במקרה הנוכחי מצאה השופטת קשר ישיר בין הבסיס העובדתי לסעד הכספי הגדול ביותר בתביעה נגד החברות לבין הטענה שנדונה ונבחנה כבר בתביעת הבנק. בשני המקרים התובעים טענו שכספם במזומן שימש הון עצמי ותנאי לליווי הבנקאי; רק המסקנה המשפטית שביקשו לגזור מן הטענה הייתה שונה. העובדה שחשב קבוצת חג'ג' העיד בהליך נגד הבנק, ושבית המשפט נתן לעדותו משקל, המחישה את החפיפה בין התשתיות הראייתיות. השופטת קבעה במפורש כי "קיימת חפיפה בסוגיה מהותית", אף שהתובעים מבקשים להגיע בכל תביעה לתוצאה משפטית אחרת. לשיטת השופטת, הכרעה סופית בערעור עשויה להשפיע על הדרך שבה יידון רכיב זה בהליך האחר.
מנגד, השופטת הבהירה שאין חובה להראות שההכרעה בערעור תייתר את התביעה במלואה. טענות בנוגע לאיחור במסירת הנכסים עשויות להישאר לבירור גם לאחריה. היא אף נמנעה מלקבוע בשלב הזה אילו קביעות בפסק הדין נגד הבנק יוצרות השתק משפטי כלפי התובעים, ואם בכלל. קיומה של האפשרות להשפעה עניינית ולהתייעלות הספיק כדי להכריע בבקשת העיכוב, מבלי להעניק מראש תוקף מחייב לממצא מסוים בתיק האחר.
בית המשפט שקל גם את הטענה שעיכוב יכביד על התובעים, שכן הסכסוך נמשך שנים. מנגד צוין כי התובעים הם שפתחו בשני ההליכים, וכי הגישו את התביעה נגד החברות שנים לאחר התביעה נגד הבנק. ההליכים המקדמיים בתביעה הנוכחית כבר הסתיימו וראיות התובעים הוגשו, אך הנתבעות עדיין עמדו לפני שלב הגשת ראיותיהן. עצירה בנקודה זו, כך הוסבר, תחסוך משאבים בטרם השלב הבא ותאפשר חזרה לתיק ממקום מתקדם אם הדבר יידרש.
לפיכך הורתה השופטת לעכב את ההליכים בתביעה נגד חברות הפרויקט עד שההכרעה בתביעת הבנק תהיה חלוטה. התובעים חויבו בהוצאות הנתבעות של 6,000 שקל. ההחלטה מסדירה את סדר בירור ההליכים בלבד: השאלה אם התובעים זכאים לתשלום או לסעד הצהרתי כלשהו מהחברות נותרה פתוחה.
ת"א 58480-06-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.