בעל דירה בבניין לשימור בתל אביב, שהורשע בפיצולה לשתי יחידות דיור עצמאיות לשם השכרה, נקנס ב־30 אלף שקל ונדרש להחזיר את הנכס למצב התואם את היתר הבנייה. בית המשפט לעניינים מקומיים בעיר קבע שהפיצול נעשה ממניע כלכלי ופגע באינטרסים המוגנים בדיני התכנון והבנייה, אך נתן משקל של ממש לכך שהנאשם הוא נכה צה"ל שנפגע במלחמת יום הכיפורים ולמצבו הכלכלי והנפשי. השופט משה סרוגוביץ הדגיש שאילולא הנסיבות האישיות הללו היה ממקם את העונש גבוה יותר במתחם שקבע.
כתב האישום עסק בדירה מערבית בקומת הקרקע של בניין בן שלוש קומות ומרתף ברחוב ריינס, בפינת רחוב אסתר המלכה. על פי היתרי הבנייה משנים 2004 ו־2007 נועדו כ־90 מ"ר של הדירה לשמש כיחידת מגורים אחת. העירייה טענה כי ביוני 2021 נעשה בה שימוש כשתי יחידות דיור נפרדות, וכי בחלק מן הדירה נעשה גם שימוש בעבודת בנייה שלא הותרה. בעקבות קנס מנהלי שהוטל, ובקשת בעלי הנכס להישפט, הוגש כתב האישום בשנת 2022.
הנאשם, שהיה בעל הדירה, כפר בתחילה בכך שנעשה בה שימוש אסור וההליך עבר לשמיעת ראיות. ביוני 2026 ניתנה הכרעת דין שקבעה כי העירייה הוכיחה מעבר לספק סביר שהדירה פוצלה בפועל לשתי דירות עצמאיות. בהכרעה תוארו שינויים שאפשרו לכל יחידה לשמש למגורים בנפרד: הוספת דלת כניסה, מטבח נוסף, הסבת חדר שינה לסלון וקיר הפרדה. נכללה גם הרשעה בשימוש בעבודה אסורה של הרחבת מרפסת שירות ללא היתר. גזר הדין הנוכחי אינו קובע מחדש את האשמה, אלא עוסק בשאלת העונש לאחר ההרשעה.
בהליך היה נאשם נוסף, בנו של בעל הדירה, שבמשך תקופה לא התייצב לדיונים בשל מגוריו מחוץ לישראל. ההליכים נגדו הותלו ובהמשך חודשו לאחר שהתייצב. לבסוף הודיעה העירייה שהיא חוזרת בה מכתב האישום כלפיו, בהסכמתו ובתנאי שלא יתנגד לצווים שיוטלו לגבי הנכס במסגרת גזר הדין של אביו. כתב האישום נגד הבן בוטל. משום כך הענישה הכספית בגזר הדין הוטלה על האב בלבד, ואין לייחס לבן הרשעה שנקבעה נגד האב.
מדינת ישראל באמצעות עיריית תל אביב-יפו ביקשה קנס של 60 אלף שקל, צו להפסקת השימוש האסור והתאמת הדירה להיתר בתוך שלושה חודשים, לצד התחייבות להימנע מעבירות נוספות. לטענת המאשימה, פיצול דירות מכביד על תשתיות הבניין והשכונה, והנאשם נהנה מהשכרת שתי דירות במקום אחת. היא הציגה נתונים שלפיהם דמי השכירות ששולמו בגין הנכס נעו מכ־10,300 שקל לחודש בשנת 2020 ועד כ־13,200 שקל בשנת 2023. העירייה ביקשה לקבוע מתחם קנס שבין 40 אלף ל־70 אלף שקל ולהחמיר עם הנאשם בתוך המתחם.
ההגנה טענה כי "לא הופק רווח כספי מהפיצול", משום ששכר הדירה שהתקבל תאם, לטענתה, מחיר שהיה אפשר לקבל גם על דירת ארבעה חדרים אחת בתל אביב. הסנגור הוסיף שהמטבח השני הוסר, שהדירה הוחזרה לטענת הנאשם לשימוש כיחידה אחת ושאין צורך בענישה כלכלית כבדה. בית המשפט קבע כי הגנת הנאשם לא הציגה ראיות מעודכנות מספיקות לכך שכל רכיבי הפיצול הוסרו, ועם זאת נתן משקל מסוים לממצאים שלפיהם חלק מן האלמנטים הוסרו עוד בעת בירור האשמה.
השופט הבחין גם בין מניע כלכלי לבין הוכחה של רווח עודף בסכום מסוים. הוא קבע כי עצם שינוי הדירה לשתי יחידות שניתן להשכירן מלמד שפיצול הדירה נעשה מטעמים כלכליים, ולא לצורך מגורי הנאשם או בני משפחתו. ואולם, בהיעדר ראיות מבוססות לשכר הדירה המקובל שהיה מתקבל מהנכס כיחידה אחת, לא ניתן היה לקבוע סכום נפרד של רווח נוסף שהפיק הנאשם דווקא מן הפיצול. בלשון ההחלטה, "לא הוכח רווח נפרד ובר כימות מעצם הפיצול". הבחנה זו נכללה בקביעת חומרת המעשה ובשאלת משקלו של המניע הכלכלי.
כחלק מגזירת העונש בחן בית המשפט את הנסיבות הכלכליות שהציגה ההגנה. הנאשם סיפר שהיה בעליו של עסק לייצור דודים שהעסיק עובדים רבים, וכי העסק קרס במהלך משבר הקורונה והותיר אחריו חובות כבדים לבנקים. הוא טען שנותר עם הדירה נושא ההליך כנכס יחיד ושפרנסתו כיום מבוססת על קצבאות. השופט קיבל שמצבו הכלכלי אינו טוב ושאין בידו משאבים רבים, אך ציין שלא נפרשה תמונה חשבונאית מלאה ועדכנית: לא הוגשו, למשל, דפי חשבון המאפשרים לראות את מלוא הכנסותיו והוצאותיו.
ההגנה הדגישה גם את עברו הצבאי והבריאותי. הנאשם, יליד 1951 ונעדר הרשעות קודמות, הוכר כנכה צה"ל בעקבות פגיעה שנגרמה לו במלחמת יום הכיפורים, לרבות בקרבות בחווה הסינית. הוגשו מסמכים על מצבו הפיזי והנפשי, וההגנה טענה כי אירועי אוקטובר 2023, ובהם מותם ופגיעתם של אנשים הקרובים למשפחתו, החמירו את מצבו. השופט קבע שיש לייחס משקל של ממש לפגיעתו עקב שירותו הצבאי ולמצבו הנפשי בעת גזירת הקנס.
בחינת רמת הענישה כללה התייחסות להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בעניינו של גרין, שהוצגה בגזר הדין ככזו המחייבת לתת משקל לגובה הקנס המנהלי ולהוראות הדין בעת קביעת מתחם הקנס. על רקע חומרת הפיצול, השימוש הלא מורשה במרפסת השירות והנסיבות הכלכליות, קבע השופט מתחם קנס של 25 אלף עד 70 אלף שקל. בכך דחה את עמדת העירייה שלפיה תחתית המתחם צריכה להיות 40 אלף שקל, אך גם דחה אפשרות להימנע מקנס משמעותי או לחרוג מטה מן המתחם ללא נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.
השופט נתן דעתו גם לכך שהנאשם ניהל משפט הוכחות ולא הודה במעשים שיוחסו לו. הוא הבהיר שהייתה זו זכותו המלאה של הנאשם ושאין לזקוף את עצם ניהול המשפט לחובתו, אך ציין שלא הראה קבלת אחריות בשלב מוקדם ולכן אינו זכאי להקלה הניתנת למי שנוטל אחריות. בתוך כך התחשב בנטילת אחריות מסוימת בטיעונים לעונש ובפעולות חלקיות להסרת רכיבי הפיצול.
בגזר הדין נקבע קנס של 30 אלף שקל שישולם ב־36 תשלומים חודשיים, הראשון בדצמבר 2026. נוסף עליו הוטלה התחייבות בסך 20 אלף שקל להימנע מעבירות לפי פרק התכנון והבנייה הרלוונטי במשך שנתיים החל בפברואר 2027. נקבע כי אם לא יחתום הנאשם על ההתחייבות במועד שנקבע, ייאסר ל־20 ימים. לצד הענישה הורה בית המשפט להפסיק את השימוש האסור, להחזיר את הדירה ליחידת מגורים אחת בת ארבעה חדרים, להרוס רכיבים שאינם תואמים את היתר הבנייה ושמאפשרים את פיצול הנכס, ולהרוס גם את העבודה האסורה במרפסת השירות. מועד הביצוע נקבע ל־1 בפברואר 2027, והצו יירשם במרשם המקרקעין.
כך ניתנה הכרעה המשלבת קנס והוראות אופרטיביות להשבת המצב התכנוני, בלי לוותר על התחשבות משמעותית בפגיעתו של הנאשם במהלך שירותו הצבאי ובמצבו הכלכלי. הקנס הועמד מעט מעל תחתית המתחם, בעוד החובה להפסיק את השימוש האסור ולהתאים את הדירה להיתר נותרה בתוקף ללא תלות בנסיבותיו האישיות.
תו"ב 24382-04-22
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.