יבואנית של חומרי מילוי לריצוף ניסתה להביא לביטול האישור הקבוע שניתן לחומר מתחרה המכיל גומי ממוחזר מצמיגים, אך בג״ץ, בהרכב הנשיא יצחק עמית והשופטים עופר גרוסקופף ואלכס שטיין, דחה את עתירתה. פומיס ישראל בע״מ עתרה נגד החלטות היחידה לבחינה ולאישור שיטות בנייה חדשות במכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון, הפועלת במסגרת מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע״מ, שאישרה את חומר ה״אטומיקס״ שפיתחה אקוגום בע״מ. בית המשפט קבע כי היחידה המקצועית רשאית במקרים מתאימים לוותר על שלב המעקב המדגמי אחרי בדיקה יסודית, בלי להידרש להחלטת ממשלה חדשה לכל שינוי נוהל.
אטומיקס הוא חומר המשמש שכבת מילוי בין שלד הבטון לשכבת הריצוף. על פי פסק הדין, התערובת מכילה בין 5% ל־8% צמיגים גרוסים ממשקלה. פומיס ישראל מייבאת אגרגטים מאבן פומיס יוונית המשמשים אף הם למילוי לריצוף, ולפי פסק הדין מוצריה מתחרים, בין היתר, בחומר החדש. העתירה כוונה הן לעדכון נוהלי היחידה מיוני 2025 והן לאישור הקבוע שניתן באוגוסט של אותה שנה.
ברקע עמדה החלטת ממשלה משנת 2001, שהתקבלה בעקבות עבודת ועדה שהוקמה על רקע אסון ורסאי. לפי ההליך שהתפתח, שיטות בנייה חדשות נבחנו בדרך כלל בשלבים, ובהם בדיקה יסודית ומעקב מדגמי שנועד לבחון את ביצועי השיטה בשימוש. בחודש נובמבר 2023 ניתן לאטומיקס אישור קבוע ללא שלב מעקב, אך בעקבות טענות שהועלו, גם מצד המועצה הישראלית לצרכנות, משרד הבינוי והשיכון הורה להמירו באישור זמני ולבצע מעקב.
לרקע ההליך יש חשיבות להבנת המחלוקת. היחידה החלה לבדוק את אטומיקס בשנת 2022, ולאחר הבדיקה היסודית נתנה לו בנובמבר 2023 אישור קבוע בלי לקיים מעקב מדגמי בשטח. בעקבות טענות שהעלו פומיס ישראל והמועצה הישראלית לצרכנות, הורה משרד הבינוי והשיכון בסוף אותו חודש להמיר את האישור באישור זמני ולקיים את שלב המעקב. ביוני 2025 עודכנו הנהלים, ובאוגוסט אותה שנה ניתן למוצר מחדש אישור קבוע. פומיס ביקשה מבג״ץ לבטל הן את שינוי הנהלים והן את אישור אטומיקס, ולא להסתפק בבחינת תקינותם העקרונית.
לאחר מכן שינתה היחידה את נהליה והסדירה אפשרות למתן אישור מסכם בלי מעקב כאשר צוות המומחים מוצא שממצאי הבדיקה היסודית מספיקים ואין למעקב תכלית מקצועית. בעקבות השינוי הוענק לאטומיקס באוגוסט 2025 אישור קבוע חדש. האישור כפוף לתנאים, ובכללם מגבלות לשימושים מסוימים, ובהם רצפות בעלות חימום תת־רצפתי.
פומיס ישראל טענה כי הנוהל החדש סותר את מתווה הממשלה וכי השינוי מחייב אישור נוסף של שר הבינוי והשיכון. לדבריה, אטומיקס הוא חומר חדשני המכיל צמיגים גרוסים העלולים להציב סיכוני רעילות ודליקות, ולכן אין לוותר על מעקב מדגמי. היא הוסיפה טענות בדבר אי־סבירות, התעלמות מחוות דעת מקצועיות, שיקולים זרים וניגוד עניינים.
מנגד טענו היחידה, משרד הבינוי והשיכון ואקוגום כי ההחלטה מבוססת על בחינה מקצועית ועל ההבחנה בין הצורך לבדוק חומר לבין הצורך לעקוב אחריו בתקופת שימוש. משרד הפנים היה גם הוא בין המשיבים. המחלוקת לא עסקה בשאלה האם החומר פטור מבדיקות, אלא אם שלב המעקב חייב להתקיים בכל מקרה.
הנוהל המעודכן אינו מעניק למוצר חדש פטור אוטומטי. הוא מסמיך צוות מומחים להמליץ למנהל היחידה, בהחלטה מנומקת ומתועדת, שאין תועלת מקצועית בתקופת מעקב או לחלופין שנדרשת תקופה ארוכה משלוש שנים. בין השיקולים שנזכרו בו: האם מדובר בחומר שהשלכות כישלונו מוגבלות לחומר עצמו, האם בבחינה היסודית נמצאו מאפיינים גבוליים, האם יש בדיקות מדידה שניתן לבצע באתר והאם כשל עלול להשפיע על יציבות המבנה או בטיחות הציבור. העותרת ראתה בכך שינוי שלא ניתן היה לעשות ללא החלטת ממשלה. משרד הבינוי והשיכון והיחידה טענו שהממשלה קבעה מסגרת עקרונית, ולא קיבעה לעד את פרטי הבדיקות הטכנולוגיות.
ליבת המחלוקת נסבה על ההבדל בין בחינת בטיחות ותפקוד של שיטת בנייה חדשה לבין חובת מעקב לאחר תחילת השימוש בה. נוהלי היחידה כללו דרישות לבדיקה יסודית, והעדכון הוסיף אפשרות לסיים את ההליך בשלב זה אם צוות מקצועי ימצא שאין במעקב תועלת נוספת. פומיס ביקשה לראות במעקב רכיב שחייב להתקיים בכל מקרה מכוח החלטת הממשלה, בעוד המשיבים הדגישו את שיקול הדעת הנתון לאנשי המקצוע לבחירת דרך הבדיקה.
לצד הטיעון הפרוצדורלי, העותרת ביקשה להעמיד לדיון את מאפייניו של החומר החדש. המשיבים הצביעו על מערך הבדיקות שבוצע ועל התנאים שהוצמדו לאישור. בג״ץ לא קבע שכל מוצר המכיל צמיגים גרוסים בטוח לכל שימוש אפשרי, אלא בחן את חוקיות המתווה שלפיו הוענק אישור לחומר המסוים. התוצאה נוגעת לאישור אטומיקס במסגרת החלטת הגוף המוסמך ולמגבלות שצורפו אליו.
לגבי החומר עצמו הבהיר פסק הדין כי נבדקו בנפרד שתי שאלות מקצועיות: פליטת חומרים נדיפים ורעילות במעבדות מוסמכות בגרמניה, ועמידות בתנאי שריפה קיצוניים, לרבות סימולציות של מערכת רצפה הנחשפת לאש, במעבדה מוסמכת בטורקיה. צוות היחידה מצא שאין בדיקות רלוונטיות נוספות שניתן לבצע במהלך מעקב אחרי הבנייה לגבי שני ההיבטים הללו. עם זאת, האישור אינו חל על רצפה שבה חימום תת־רצפתי, מפני שלא נערכה בדיקה מספקת לשימוש הזה. בג״ץ לא החליף את שיקול הדעת המדעי של הגוף המוסמך בשיקול דעתו, וקבע שמחלוקת בין מומחים כשלעצמה אינה מספיקה כדי לפסול החלטה המבוססת על בדיקה מקצועית.
בית המשפט קבע כי תקנות הרישוי דורשות אישור קבוע מגוף מוסמך אך אינן קובעות תקופת מעקב מזערית לכל חומר. בפסק הדין נאמר: "אין להסיק מהגדרה זו חובה לבצע מעקב מדגמי בכל שיטת בנייה חדשה". לפי הקביעה, היחידה רשאית לקבוע שאין צורך במעקב, ובלבד שהחלטתה נובעת ממנגנון הבחינה המקצועית. משמעות הדברים אינה פטור גורף מכל בדיקה, וגם לא אישור לשימושים שלא הותרו בהליך המקצועי.
העתירה הועמדה על טענות נוספות, ובהן חשש לקשרים בלתי ראויים ולשיקולים זרים בהחלטת היחידה, אולם גם הן נדחו. לצד התוצאה יש להבחין בין עמדת אקוגום, שטענה כי העתירה נועדה לבלום כניסה של מוצר מתחרה לשוק, לבין קביעה שיפוטית: בג״ץ הכריע בשאלת החוקיות והסבירות ולא קבע כממצא שמטרת העותרת הייתה פסולה.
בית המשפט דחה גם את טענות ניגוד העניינים והשיקולים הזרים. בהתייחס אליהן צוין כי "טוב היה לטענות במישור זה משלא נטענו". לבסוף נדחתה העתירה, והעותרת חויבה בהוצאות בסך 45 אלף שקל בסך הכול.
בג״ץ 27584-09-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.