אב לשני קטינים שילם לאורך תקופה מזונות בסכום שבדיעבד נמצא גבוה מן הנדרש, אולם בית המשפט לענייני משפחה בקריות, מפי השופטת גילה ספרא ברנע, קבע כי לא יקבל את מלוא הכסף בחזרה. במקום חיוב האם בהשבה מלאה, הותר לו לקזז 605 שקל בכל חודש עד אפריל 2027. ההסבר להחלטה נוגע למתח שבין גביית תשלום עודף לבין העובדה שהכספים כבר שימשו למחיית הילדים ולמצבה הכלכלי של האם.
פסק הדין ניתן בשתי תביעות שהגישה האם נגד האב, האחת בענייני זמני שהות והאחרת בענייני מזונות. לשניים נולדו שני ילדים במהלך קשר זוגי שלא כלל נישואים. לאחר פרידתם בשנת 2022 התנהלו ביניהם הליכים משפטיים, ובהם גם בקשות לצווי הגנה. בתחילת התקופה כמעט לא התקיימו מפגשים בין האב לילדים, והאם נשאה בעיקר נטל גידולם.
באפריל 2022 נקבעו מזונות זמניים בסך מעוגל של 3,100 שקל לחודש, שכללו את צורכי הילדים ואת המדור. לצד זאת נקבעה השתתפות שווה בהוצאות חינוך ובריאות מסוימות. בשנת 2024 הוסכם על הרחבת זמני השהות עם האב, לרבות לינות בביתו, והסדר זה יושם בפועל בהמשך. ההתרחבות השפיעה על חלוקת הוצאות הילדים, לצד שינויים שנבחנו בהכנסות ההורים ובצורכיהם.
האם ביקשה להשאיר את דמי המזונות הזמניים על כנם, בטענה שהוצאותיה והקשיים הכלכליים שלה מצדיקים זאת. מנגד ביקש האב להפחית את חיוביו, בין היתר בשל חלקו המוגדל בטיפול בילדים ובהוצאות הישירות עליהם. בית המשפט בחן את ההכנסות ואת המסמכים הכלכליים, את עלויות המדור ואת חלוקת זמני השהות, ולא אימץ אוטומטית אף אחת מעמדות הצדדים.
עם תחילת ההליכים בשנת 2022 הייתה תמונת המשפחה שונה: זמני השהות של הילדים אצל האב היו מצומצמים יותר, ולכן נקבע חיוב זמני של 3,100 שקל. במהלך ניהול התביעות הורחבו המפגשים, ובית המשפט בחן מחדש הן את ההכנסות והן את הוצאות הילדים בכל אחד משני הבתים. האם טענה בין היתר שהיא נושאת בעיקר ההוצאות וביקשה שלא לשנות את החיוב הזמני באופן שיפגע בצורכי הילדים. האב הצביע על הרחבת השהות אצלו ועל ההוצאות שבהן הוא נושא במישרין, וביקש להעמיד את חיוב המזונות על בסיס המציאות המעודכנת.
ההכרעה העמידה את מזונות שני הילדים, כולל מדור, על 2,305 שקל לחודש עד שהבן הצעיר יגיע לגיל שש, ולאחר מכן על 1,280 שקל לחודש. ההפחתה אינה ביטול חיוב המזונות, וההורים ימשיכו לשאת בחלקים שווים בהוצאות חינוך ובריאות חריגות בהתאם להסדר שנקבע. התביעות התקבלו בחלקן.
השאלה שנותרה הייתה מה לעשות בכספים שכבר שולמו. בהחלטת המזונות הזמניים האב חויב בסכום גבוה יותר, אך בעת מתן פסק הדין נקבע כי מאז אוקטובר 2025 נוצר תשלום יתר חודשי של 795 שקל, בעיקר בהקשר של גילה של הבת הבכורה. בית המשפט הבהיר כי גם כאשר מזונות שולמו ביתר, השבתם היא עניין הנתון לשיקול דעת, ויש לבחון האם כספי המזונות שימשו בפועל לצורכי הילדים והאם החזר יפגע בהם.
בית המשפט קבע לצורך החישוב יחס הכנסות של 56% לאב ו־44% לאם, ויחס זמני שהות של 40% אצל האב ו־60% אצל האם. באשר לצרכים שאינם תלויי שהות, כגון ביגוד והנעלה, התרשמה השופטת כי האם נושאת בעיקר הרכישות ולכן קבעה שתשמש כהורה המרכז הוצאות אלה, מבלי לפטור את האב מקניית פריטים הדרושים לילדים כשהם אצלו. בפסק הדין נקבעו גם רכיבי מדור, לאחר בחינת עלויות המגורים של שני ההורים והסיוע שהאם מקבלת. השופטת הזהירה שאין לקבוע מזונות לפי נוסחה חשבונית בלבד, וכי נדרשת התאמה לצורכי הילדים ולנסיבות המשפחה.
השופטת הסבירה כי בשל מצבה הכלכלי של האם המזונות כבר "נאכלו", וקבעה כי "מזונות העבר ששולמו ביתר יושבו לאב רק באופן חלקי". על יסוד זה, ותוך ניסיון לשמור על יכולת מחיה סבירה של שני ההורים והילדים, הוחלט שהאב לא ידרוש סכום החזר כולל אלא יקזז 605 שקל מדמי המזונות השוטפים בכל חודש עד אפריל 2027. בתקופה זו ישלם בפועל 1,700 שקל במקום 2,305 שקל.
ההבחנה בין שני מועדי החיוב נובעת מגיל הילדים: הבת כבר עברה את גיל שש, ואילו הבן הצעיר יגיע לגיל זה במרץ 2027. עד אז כולל הסכום החודשי רכיב גבוה יותר של מזונות הבן; אחר כך נבחנים צורכי שני הילדים לפי חלוקת ההכנסות והשהות שנקבעה. הסכום של 2,305 שקל אינו בהכרח כל ההוצאה שבה יישא האב: נוסף עליו נקבעו מנגנונים להשתתפות במחצית הוצאות רפואיות חריגות, בחינוך ובפעילויות בהתאם לתנאים שבפסק הדין. לכן יש להבחין בין דמי המזונות השוטפים לבין ההוצאות הנוספות הנחלקות בין ההורים.
האב והאם היו חלוקים גם ביחס למשמעות ההוצאות הישירות של כל אחד מהם. האם ביקשה לשמר את החיוב הזמני וטענה שאין בהרחבת המפגשים הצדקה להפחתה כה גדולה, ואילו האב הדגיש שהילדים נמצאים אצלו במשך חלק משמעותי מהשבוע ושהוא נושא במישרין בצורכיהם בזמן הזה. ההכרעה התבססה על הנתונים העדכניים ולא רק על נקודת המוצא משנת 2022, שבה האם נשאה כמעט לבדה בנטל הטיפול.
לעניין החזר העבר קבעה השופטת כי החל מאוקטובר 2025 שילם האב ביתר סכום חודשי של 795 שקל, אך בחנה אם מוצדק להורות על השבה מלאה לאחר שהכספים שימשו למחיית הילדים. היא הפנתה לפסיקה שלפיה השבת מזונות שכבר שולמו היא עניין לשיקול דעת ונעשית במשורה, תוך התחשבות בפגיעה האפשרית בילדים ובמצבו הכלכלי של ההורה שקיבל את הכסף. בפועל הותר קיזוז של 605 שקל לחודש עד אפריל 2027, כך שבתקופה המתאימה ישלם האב בפועל 1,700 שקל במקום 2,305. ההכרעה אינה הופכת את כל תשלומי המזונות הזמניים לחוב של האם כלפי האב.
ההפחתה הנוספת שנקבעה להמשך קשורה לכך שהבן הצעיר טרם הגיע לגיל שש במועד פסק הדין. בית המשפט ערך הבחנה בין התקופה שלפני יום הולדתו השישי לבין התקופה שאחריה, שבה הוחל הסדר חישוב אחר של ההשתתפות בצורכי הילדים. לצד הסכומים החודשיים, פסק הדין קובע מנגנונים לתיאום הוצאות רפואיות וחינוכיות ולחלוקת מענקים והנחות המתקבלים בקשר לילדים. החיובים הנוספים אינם כלולים אוטומטית בסכום המזונות החודשי.
בית המשפט הבהיר כי הבחינה אינה חשבונאית בלבד. לצד הכרה בתשלום היתר נשקלו התלות של הילדים בכספי המזונות והמצב הכלכלי שנוצר לאורך השנים. בנסיבות האלה נמצא שיש מקום להשבה חלקית ומוגבלת, אך לא לדרישת החזר שתטיל על האם נטל נוסף של מלוא הסכומים.
נקבע גם כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות ובהוצאות חינוך על פי המנגנון שבפסק הדין, וכי המידע והאסמכתאות ביניהם יועברו בתקשורת מתועדת. קצבאות הילדים ומענק הלימודים ישולמו לאם, תוך קיזוז המענק מהוצאות החינוך המשותפות. כל צד יישא בהוצאות ההליך שלו, כדי שלא להחריף את הסכסוך במסגרת ההדרכה ההורית.
תלה״מ 50296-03-22 ותלה״מ 50357-03-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.