נהג שהורשע בתקיפת שוטרת ובעבירות נוספות אחרי שנמלט ממעצר אל כביש סואן ירצה בסך הכול 19.5 חודשי מאסר. בית משפט השלום בבאר שבע גזר על סלים אבו עידה 18 חודשי מאסר על העבירות שבהן הודה, והפעיל מאסר מותנה קודם כך שחודש וחצי ממנו יצטרפו לעונש. השופט יריב בן דוד הדגיש את הסיכון שנוצר כאשר הנהג ברח לעבר נתיבי כביש 31 ומשאית נאלצה לבלום, ואת העובדה שכל האירוע התחיל כשהנאשם נהג למרות פסילת רישיון שנקבעה נגדו.
לפי עובדות כתב האישום המתוקן, שבהן הודה אבו עידה, בצהרי 27 בינואר 2026 חסמו השוטרת צופיה בניטה והשוטר סמיר אלדהאבשה חלק מכביש 31 כדי לפנות משאית שנתקעה. השוטרת הבחינה ברכב שנע על השול הימני, עקף את פקק התנועה וניסה להשתלב לקראת סופו. היא עצרה את הרכב וביקשה מהנהג להזדהות, אך הוא סירב למסור את פרטיו.
השוטרת הורתה לו לכבות את המנוע ולצאת מן המכונית. הנאשם כיבה את הרכב והעביר את המפתחות לנוסעת שישבה לצדו, אך כאשר השוטרת ניסתה להיכנס לפנים הרכב כדי לקחת אותם, הוא בעט בה כמה פעמים ברגליה. לאחר מכן יצא, התקרב אליה באופן מאיים, צעק והמשיך לסרב להזדהות. השוטרת הודיעה לו על מעצרו וכבלה את ידיו באזיקים.
גם לאחר שנעצר לא הסתיים העימות. לפי כתב האישום, הנאשם הזדהה בשם אחר, וכאשר השוטרת ביקשה מסיוע השוטר השני לאזוק גם את רגליו ולהכניסו לניידת, הוא דחף אותה בחוזקה, הצליח להשתחרר מאחיזתה ומאזיקי הידיים והחל לרוץ אל הכביש. השוטרת החלה לרדוף אחריו, אך נאלצה לעצור בעקבות משאית שנכנסה לנתיב במהירות ונדרשה לבלום. בכתב האישום ובגזר הדין הודגש שהבריחה יצרה סכנה הן לשוטרים והן לנהגים.
הנאשם הודה בעבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, ניסיון בריחה ממעצר, הפרעה לשוטר ונהיגה בזמן פסילה. בתיק התברר שכבר בנובמבר 2024 ניתנה נגדו הוראה לפסילת רישיון למשך עשרה חודשים ממועד שחרורו ממאסר, וכי ביוני 2025 הפקיד את רישיונו בבית המשפט. למרות זאת הוא נהג ברכב באירוע שהוביל למעצר.
העימות בכביש לא היה עבירתו התעבורתית הראשונה של הנאשם. לפי החומר שהגישה התביעה, לחובתו היו בעבר הרשעות בגין נהיגה בזמן פסילה ועבירות תעבורה נוספות. לצד זאת עמדו נגדו מאסר מותנה ופסילה מותנית שנקבעו בהליכים קודמים. לכן הענישה בתיק הנוכחי כללה שתי שאלות: מהו העונש ההולם למעשים שעליהם הודה כעת, וכיצד יש להפעיל את הענישה המותנית שהוטלה בעבר. בית המשפט לא חיבר את כל התקופות באופן אוטומטי, אלא קבע במפורש איזה חלק מן המאסר המותנה יצטרף לעונש.
התביעה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 11 עד 26 חודשי מאסר בפועל, והדגישה את האלימות כלפי שוטרת במילוי תפקידה, את הפרת צו הפסילה ואת הפגיעה ב"שלומם וביטחונם של ציבור המשתמשים בדרכים". היא הפנתה לעברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם ולמאסרים ולפסילות מותנים שריחפו מעליו. מנגד ביקשה ההגנה לקבוע מתחם של שישה חודשי עבודות שירות ועד תשעה חודשי מאסר ולהסתפק למעשה בתקופת מעצרו, תוך הפעלת העונש המותנה בחופף.
הסנגור טען שלא נגרם נזק גופני לשוטרים או למשתמשי הדרך, ושהיה זה "אירוע נקודתי קצר". הוא ביקש להסביר את סירוב הנאשם להזדהות בקשיי שפה ובתסכול, וטען שהבריחה קשורה ללחץ שחש מן האזיקים. הוא הדגיש את ההודאה המוקדמת ואת החיסכון בהעדת עדי התביעה, את גילו הצעיר של הנאשם ואת מצבו הכלכלי, וביקש להימנע מהטלת קנס.
בדבריו האחרונים בפני בית המשפט התנצל הנאשם ואמר שלא יחזור על התנהגותו. ההגנה ביקשה לראות בהודאתו המוקדמת ובכך שלא נדרש לשמוע את עדי התביעה טעמים להקלה משמעותית. מנגד הצביעה התביעה על עברו ועל העובדה שהאירוע כלל יותר מהתחמקות מהצגת תעודה: בעיטות בשוטרת, מסירת שם אחר וניסיון להימלט לאחר שכבר נעצר. בית המשפט שקל את ההודאה לזכותו, אך לא ראה בה בסיס לקבלת עמדת ההגנה בדבר מאסר קצר או הסתפקות בימי המעצר.
השופט דחה את ההסבר בדבר קשיי שפה, משום שהטענה לא נכללה בעובדות כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם. בית המשפט קבע שאי אפשר לבסס ענישה על תשתית עובדתית חדשה שסותרת את כתב האישום המוסכם. השופט מצא שהנאשם ניסה להתחמק מזיהוי משום שהיה מודע לכך שהוא נוהג בזמן פסילה, וניסה למנוע את גילוי הדבר באמצעות סירוב להזדהות, תקיפה, מסירת שם כוזב וניסיון בריחה.
גזר הדין מבחין גם בין התכנון לבין האופן שבו התפתח האירוע. השופט קבע שעצם הנהיגה בזמן פסילה נעשתה ביודעין, בעוד שהאלימות והבריחה התפתחו על רקע ניסיונו של הנאשם להתחמק מבדיקת זהותו. הוא הסתמך על רצף המעשים כפי שתואר בכתב האישום המתוקן, ולא הוסיף לו טענות עובדתיות חדשות. ההבחנה הזאת הייתה חלק מהערכת חומרת ההתנהגות, לצד העובדה שלא נגרמה בפועל פציעה גופנית אף שנוצר סיכון ממשי.
עוד הדגיש השופט שאמנם לא נגרמו חבלות גוף, אך "פוטנציאל הנזק" היה משמעותי ביותר, ואין להפחית מכך את חומרת הסיכון. גזר הדין מתאר את בריחת הנאשם אל הכביש ואת בלימת המשאית כאירוע העלול היה להוביל לתוצאה קשה. בית המשפט לא קיבל את טענת ההגנה שלפיה כל כלי הרכב היו בעצירה ולכן לא נוצר סיכון ממשי. לנוכח חומרת העבירות קבע מתחם עונש הולם שבין 12 ל־24 חודשי מאסר, מעט גבוה ברף התחתון מן המתחם שביקשה התביעה, אך הבהיר שהעונש שנגזר אינו חמור מעתירתה בתוך המתחם.
בבחירת העונש בתוך המתחם נזקפו לזכות הנאשם הודאתו וקבלת האחריות הראשונית. לצד זאת הובאו בחשבון שלוש הרשעות קודמות בעבירות פליליות ותשע הרשעות תעבורה, ובהן עבירות נהיגה ופסילה. השופט קבע שנסיבות חייו ועברו אינם מאפשרים להסתפק בעונש שביקשה ההגנה, וכי יש להטיל מאסר ממשי לצד הרתעה וענישה נלווית.
אבו עידה נידון ל־18 חודשי מאסר בפועל, ומאסר מותנה קודם של שלושה חודשים הופעל בחציו במצטבר ובחציו בחופף, כך שהתקופה הכוללת היא 19.5 חודשים בניכוי ימי מעצרו בתיק לפי התנאים שפורטו. בנוסף נגזרו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 6,000 שקל, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון למשך 15 חודשים מהשחרור במצטבר לפסילות אחרות, והפעלה במצטבר של פסילה מותנית נוספת בת שישה חודשים. נקבעה גם פסילה מותנית של שישה חודשים. ת"פ 74074-02-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.