מכשיר מעקב שהוצמד לרכבו של מתלונן, ירי לעבר מכוניתו ותקיפה נוספת יום לאחר מכן במכון שטיפת רכב עמדו במרכז הכרעת דין שבה הורשע אמיר אלעתאיקה בניסיון לרצח. בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בהרכב השופטות גילת שלו ופאני גילת כהן והשופט איתי ברסלר-גונן, קבע כי הראיות קושרות את הנאשם למעקב אחר הרכב ולשני אירועי הירי בנובמבר 2024. המותקף נפצע קשה באירוע השני; ההרכב הרשיע את אלעתאיקה גם בעבירות חבלה, נשק והיזק בזדון. ההכרעה אינה גזר דין ואינה עוסקת בענישה.
לפי ממצאי בית המשפט, לקראת סוף אוקטובר 2024 הותקן מכשיר מעקב ברכבו של המתלונן, על רקע סכסוך בין המשפחות. ב־8 בנובמבר, בסביבות השעה 23:00, הגיעו אלעתאיקה וקרוב משפחתו ברכב לצומת באזור תל שבע, חסמו את מכונית המתלונן וירו לעברה באקדחים. המתלונן הצליח להימלט, אך נגרמו נזקים לדלת האחורית ולשמשה. למחרת נסע לתקן את המכונית בדהרייה, ומשם המשיך למכון שטיפה סמוך.
במכון השטיפה הבחין המתלונן במכשיר המעקב שנמצא ברכבו. זמן קצר לאחר מכן, כך נקבע, הגיע אמיר אלעתאיקה למקום כשהוא חמוש באקדח, קרא למתלונן בשמו וירה לעברו מספר יריות מטווח קצר. המתלונן ניסה להסתתר ונפגע בכמה חלקי גוף. הוא פונה לטיפול רפואי בבית החולים סורוקה, עבר ניתוח ואושפז שלושה ימים. הפציעות כללו שבר בירך, פגיעות ברגליים וקטיעה של קצה אצבע בידו.
כתב האישום המקורי הוגש נגד שני נאשמים בני משפחה. לאחר שנשמעה עדות המתלונן הגיע נאשם שני להסדר טיעון, הודה בכתב אישום מתוקן והורשע במסגרת אותו הסדר. הכרעת הדין הנוכחית, שניתנה ב־11 באוקטובר 2026, מתייחסת רק לאמיר אלעתאיקה. המדינה ביקשה להרשיע אותו בעבירת ניסיון לרצח בקשר לירי במכון השטיפה, בעבירת חבלה בכוונה מחמירה הקשורה לירי הראשון ובעבירות נוספות בגין הנשק, הפציעות והנזק לרכב.
אחד הקשיים הראייתיים היה עדותו של המתלונן בבית המשפט. לאחר שלא התייצב לדיונים ונדרשה הבאתו לעדות, טען כי אינו זוכר את פרטי האירועים. בעקבות כך הוגשו אמרותיו הקודמות, וההרכב בחן את הקשר בינן לבין עדויות של עדים אחרים, תיעוד דיגיטלי וממצאים אובייקטיביים. ההגנה העלתה טענות בדבר מהימנות הזיהוי ו"מחדלי חקירה", לרבות קשיים באיסוף מכשיר המעקב ובבירור זהות הטלפון שהפעיל את כרטיס הסים שלו בתחילה.
חוסר הזיכרון שעליו הצביע המתלונן העמיד בפני ההרכב שאלה ראייתית שאינה זהה לשאלה מי ירה בו. בית המשפט השווה את דבריו בבית המשפט לאמרות שמסר קודם לכן, בחן את הדרך שבה נמסרו ואת החיזוקים החיצוניים, ולא הסתפק באימוץ אחת הגרסאות ללא בדיקה. בתוך כך נבחנו גם טענות ההגנה באשר לזיהוי היורה ולהליכי החקירה. מסקנת ההרכב התבססה על השתלבותן של ראיות שונות, ולא על הנחה שמי שטוען שאינו זוכר בהכרח משקר בכל דבריו.
השופט ברסלר-גונן, שכתב את חוות הדעת המרכזית, ציין כי חוסר יכולתו הנטען של המתלונן לזכור לא התיישב עם חלקים אחרים בעדותו. הוא בחן את האמרות שנמסרו בשלבים מוקדמים יותר ואת החיזוקים להן, לרבות נתוני תקשורת וקשרים בין הטלפונים, ממצאי מכשיר המעקב והאירועים במחסום מיתר. לאחר הבדיקה קבע כי "המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר" את מעורבות הנאשם במעקב ובירי.
בנוגע למכשיר המעקב נקבע כי הוא הופעל בסוף אוקטובר כשהנאשם היה בקרבתו, וכי לכל המאוחר מתחילת נובמבר עקב הנאשם באמצעות אפליקציה בטלפון שלו אחר תנועת הרכב. ההרכב לא קבע שהמעקב כשלעצמו הוא העבירה המרכזית, אלא ראה בו חלק ממכלול הראיות הקושר את הנאשם לשני אירועי הירי. העובדה שלא התבררו כל פרטי כרטיס הסים לא נמצאה מספקת כדי לעורר ספק סביר באשמתו.
למכשיר המעקב היה משקל בייחוס הרצף לשני האירועים, שכן הוא סיפק הסבר למידע שהיה ברשות מי שהגיעו אל רכב המתלונן. החקירה לא הצליחה להסביר כל פרט בדרך שבה הוכנס כרטיס הסים למכשיר או מי הפעיל אותו בכל רגע, וההגנה ניסתה לבסס על כך ספק. השופטים בחנו את אותם חוסרים לצד נתוני התקשורת, הנסיבות שבהן הופעל המכשיר והראיות הקושרות את הנאשם לשימוש בו. לכן לא ראו בחסר הזה לבדו סיבה לזיכוי.
גם נסיבות הירי השני נבחנו כדי לקבוע אם הוכחה הכוונה להמית. השופט הדגיש את ההיערכות המוקדמת, המעקב, הירי ברכב בלילה הקודם וההגעה למכון השטיפה למחרת. הוא ציין את השימוש באקדח מטווח קצר, ריבוי היריות והמשך הירי גם כשהמתלונן ניסה למצוא מחסה. עוד התייחס לדברי האיום שייחסו העדים ליורה ולהימלטותו מן המקום לאחר התקיפה. מכל אלה הסיק כי הנאשם התכוון להביא למותו של המתלונן, אף שהתוצאה הקטלנית לא התרחשה.
שאלת הכוונה הייתה נפרדת מעצם הממצא שהנאשם ירה וגרם לפציעה. ההרכב נדרש להכריע האם ניתן להסיק שהיורה ביקש לגרום למוות ולא רק לפגוע או להפחיד. בהכרעה ניתן משקל להגעה חוזרת אל המתלונן לאחר הירי הראשון, לנשק, למרחק ולמספר היריות ולהמשך הירי בזמן ניסיון ההסתתרות. השופטים לא קבעו שמיקום פצע יחיד מוכיח כוונת רצח, אלא הסתמכו על התנהגות היורה לאורך האירועים.
ההגנה ביקשה להצביע על כך שהפגיעות נגרמו בעיקר בגפיים ולא באיברים חיוניים כדי לשלול כוונת קטילה. בית המשפט לא אימץ את המסקנה הזאת. הוא הבהיר שלא ניתן לקבוע במדויק לאיזה איבר כיוון הנאשם בכל ירייה, אך השימוש בנשק קטלני והנסיבות הכוללות מלמדים על הכוונה שנדרשת לעבירת ניסיון לרצח. ההכרעה עסקה במפורש גם בחפיפה האפשרית בין עבירת ניסיון לרצח לבין העבירות הנוספות שנבעו מאותו ירי, וקבעה כי ניתן להרשיע בעבירות בעלות יסודות שונים.
בית המשפט הסתמך גם על רצף האירועים לאחר הירי במכון השטיפה. לפי ממצאיו, הנאשם העביר לקרוב משפחתו את רכב ההונדה ובתוכו האקדח ששימש לירי, כשהנשק הוסתר בלוח המחוונים בתוך כפפות בד. הרכב נתפס במחסום מיתר בדרכו לשטח ישראל. חיבור הראיות על אודות הרכב, הנשק, ההתקשרויות בין המעורבים והתנהלותם אחרי התקיפה היה חלק מן ההסבר מדוע לא נותר ספק סביר בזיהוי היורה.
לגבי האירוע הראשון קבע בית המשפט כי עצם הבריחה של המתלונן לא סיימה את הירי וכי כדורים פגעו גם בחלקים האחוריים של מכוניתו. ביחס לאירוע השני הוכח שהמתלונן ניסה למצוא מחסה מאחורי מקרר במכון השטיפה, והנאשם המשיך לירות. ההרכב הבחין בין יכולתו לקבוע את רצף מעשי הירי לבין אי האפשרות לדעת בוודאות לאיזה חלק גוף כיוון כל כדור. הבחנה זו לא שינתה את הכרעתו בשאלת הכוונה להמית.
בסופו של דבר קיבלו השופטות גילת שלו ופאני גילת כהן את חוות דעתו של השופט ברסלר-גונן. אמיר אלעתאיקה הורשע בניסיון לרצח, בחבלה בכוונה מחמירה, בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בשתי עבירות של נשיאה והובלה של נשק, בירי מנשק חם ובהיזק בזדון. ההרשעה מתייחסת לממצאים הפליליים בעניינו; שאלת העונש אינה מוכרעת במסמך. תפ"ח 71836-11-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.