מנהל בכיר בחברת מחשוב הורשע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בעקבות חיוב עיריית עכו על מוצרים ורישיונות תוכנה שלא סופקו לה במלואם במסגרת מכרז לשדרוג מערכות המחשוב העירוניות. השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב מבית משפט השלום בחיפה קבעה שהמנהל ידע על הפער בין התכולה שסופקה לבין החשבונית, ואף הנחה להוציא חשבונית בכמויות מנופחות כדי לגלם בה עמלה לגורם שלישי. טענתו כי רק מילא הוראות של אחרים וכי הוא נבחר באופן בררני להעמדה לדין נדחתה.
הפרשה החלה בשנת 2014, אז יזמה עיריית עכו מכרז לרכישת שרתים, רישיונות למערכות הפעלה ושירותי מחשוב. לאחר ביטול מכרז ראשון פורסם מכרז נוסף, שבו זכתה חשבשבת חומרה בע"מ ביולי 2014. הצעת החברה עמדה על 601,977 שקל כולל מע"מ. לפי ממצאי הכרעת הדין, סופקו לעירייה מוצרים ושירותים בהיקף נמוך יותר, אך החשבונית שהועברה לתשלום פירטה את כלל המוצרים שנכללו במפרט המכרז. אישור של עובד עירייה על קבלת המוצרים אפשר את התשלום המלא.
לפי כתב האישום המתוקן, שווי המוצרים והשירותים שסופקו בפועל עמד על 403,141 שקל. לאחר גילוי הפרשה העבירה החברה לעירייה 80 אלף שקל וכן רישיונות תוכנה בשווי של כ־88,505 שקל. בכתב האישום יוחסה לנאשמים קבלת 168,505 שקל במרמה, תוך שימוש בתחכום ובסיוע עובד ציבור. בית המשפט הכריע באשמת המנהל; עובד העירייה שהיה מעורב בפרשה כבר הורשע בתיק נפרד.
הנאשם שימש בתקופה הרלוונטית מנהל מכירות ואחר כך סמנכ"ל בחשבשבת חומרה, והיה מוסמך לאשר חשבוניות בסכומים גבוהים. גרסת התביעה הייתה שהוא ניהל את הצד המסחרי של המכרז, ידע אילו מוצרים סופקו ואילו לא, ופעל מול גורמים בחברה ובעירייה כדי להוציא את החשבונית המלאה. התביעה הסתמכה על מסמכים והתכתבויות, על רישומי רישוי התוכנות ועל עדויות עובדי החברה, העירייה וספקים חיצוניים.
הדרך שבה הוגשה החשבונית הייתה חיונית לקביעת היסוד הנפשי של העבירה. בית המשפט הבחין בין מצב שבו ספק מתווכח עם רשות על התחשבנות עסקית לבין מצב שבו נרשמים ביודעין מוצרים בכמות גדולה מזו שסופקה, באופן המאפשר קבלת מלוא התמורה. לצורך ההכרעה נבדק מה ידע המנהל על רכיבי ההזמנה, אילו הוראות נתן לקראת הפקת החשבונית ומה משמעות העמלה ששולבה בתמחור. על רקע מכלול הראיות נדחתה האפשרות שמדובר בשגיאת הקלדה תמימה בלבד.
במרכז הראיות עמדה גם חשבונית עמלה שנרשמה לגורם שלישי. בית המשפט קיבל עדויות על גילוי החשבונית החריגה, על התכתובות שהתגלו לאחר מכן ועל האופן שבו חולקו הכמויות שהופיעו בחשבונית לעירייה. לצד זאת הובאו ראיות מקצועיות באשר לרישיונות מיקרוסופט שהעירייה קיבלה בפועל. ההכרעה לא נשענה רק על קיומה של חשבונית: נבחן הקשר בינה לבין האספקה והידיעה של הגורמים שאישרו והפיקו אותה.
מנגד טען המנהל שהפעולות בוצעו בידיעת מנהליו וכי גורמים אחרים הם שתכננו את המהלך והפיקו ממנו תועלת. הוא הדגיש שלא קיבל לידיו כסף מהעירייה והציג את עצמו כמי ששימש "שעיר לעזאזל". ההגנה טענה גם כי מעורבים משמעותיים בפרשה כלל לא הועמדו לדין, ולכן יש לבטל את כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.
הניסיון להטיל את האחריות על מנהלים אחרים נבחן גם מול עמדת המנהל לגבי סמכויותיו בפועל. מחד גיסא, הוא תיאר עצמו כפועל תחת אחרים; מאידך גיסא, הראיות עסקו במעורבותו הישירה בהתאמת הכמויות ובאישור החשבונית. השופטת לא נדרשה לקבוע שכל המעורבים האחרים חפים מאחריות כדי להרשיעו. שאלת אחריותם האפשרית הייתה נפרדת משאלת הוכחת מעשיו ומודעותו שלו, והסוגיות הללו נבחנו בנפרד לאורך הכרעת הדין.
בית המשפט לא קיבל את ניסיונו של המנהל לגלגל את מלוא האחריות לאחרים. לאחר בחינת ההתכתבויות ועדויות המעורבים נקבע כי המנהל הנחה להוציא חשבונית לעיריית עכו, "ביודעו כי הכמויות של המוצרים בחשבונית הן כמויות פיקטיביות". עוד נקבע שהוא ידע שהפריטים החסרים אינם מיועדים להיות מסופקים, וכי כמותם הוגדלה כדי לממן את העמלה לצד השלישי. העובדה שהכסף שולם תחילה לחברה ולא לכיסו הפרטי לא שללה את יסודות העבירה שיוחסה לו.
הדיון בטענת האכיפה הבררנית היה מפורט במיוחד. השופטת ציינה כי מן הראיות שהובאו במשפט היה אפשר לשקול העמדה לדין של מעורבים נוספים, אך הדגישה שהבחינה צריכה להיעשות לפי החומר שהיה בידי התביעה בעת שהוחלט מי יועמד לדין, ולא בדיעבד לפי עדויות חדשות שנשמעו במשפט. על פי קביעתה, בזמן הרלוונטי לא הייתה תשתית ראייתית מספקת נגד חלק מהמעורבים האחרים, וחלק מן ההסברים החדשים הוצגו על ידי הנאשם רק במהלך עדותו.
השופטת גם העירה שהניסוח המקורי של כתב האישום לא הציג את מלוא התמונה העובדתית, ובפרט לא הזכיר מעורב נוסף שהתפקיד שיוחס לו התברר במהלך ההוכחות. עם זאת, היא קבעה שהפגם אינו מצדיק את ביטול כתב האישום, מאחר שהתמונה התבררה בזמן המשפט. בשורה התחתונה מצאה שהחלטת התביעה להעמיד לדין את המנהל הייתה סבירה, ודחתה את טענתו לאכיפה בררנית.
בדחיית טענת ההגנה מן הצדק נשמרה הבחנה נוספת: העובדה שקיימים פערים בין מכלול המעשים שהתבררו במשפט לבין התיאור הראשוני בכתב האישום אינה הופכת בהכרח את בירורו של האישום לבלתי הוגן. השופטת הכירה בכך שהתיאור הראשוני לא שיקף את כל המעורבות שהתגלתה, אך בחנה האם הפגם פגע במידה שמצדיקה ביטול ההליך. לאחר שמיעת העדויות נקבע שאין הצדקה לכך, חרף הביקורת על אופן הצגת התמונה בכתב האישום.
המסלול שהוביל למכרז הזוכה היה מורכב משני מכרזים סמוכים. במכרז הראשון נפסלה הצעת החברה בשל אי התאמה בדרישות הביטוח, ולאחר ביטולו פורסם מכרז חדש. בפעם השנייה הוגשה הצעה ביולי 2014 והחברה הוכרזה כזוכה. בהכרעת הדין תואר תפקידו של עובד מחלקת המחשוב בעירייה, שאישר את קבלת כלל המוצרים שהופיעו בחשבונית אף שלא סופקו במלואם. אותו עובד הודה והורשע בהליך נפרד. בית המשפט הבחין בין חלקו לבין תפקיד המנהל מטעם הספקית, שלדבריו לא היה רשאי להסתמך על האישור כדי להסתיר מהעירייה את הפער בין ההזמנה לאספקה.
בחינת ראיות הרישוי לא הסתפקה בתעודות כלליות. במשפט נשמעו נציגים של ספקי תוכנה ונבחנו המסמכים הנוגעים לרישיונות מיקרוסופט. העדויות נועדו לברר לא רק מה הוזמן אלא גם מה הועבר והותקן בפועל. בהכרעה הודגש שהמנהל טיפל בחשבונית המנופחת והכיר את הנתונים שנרשמו בה, וכי לא הייתה כוונה להשלים בעתיד את הפריטים שלא סופקו. בכך מצא בית המשפט תשתית לכוונת המרמה ולא רק למחלוקת מסחרית על ביצוע התקשרות.
יש להבחין בין ההכרעה נגד המנהל לבין התוצאה בעניינה של החברה. חשבשבת חומרה הודתה בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר נפרד, ונקבע כי ביצעה את העבירה; לפי ההסדר היא לא הורשעה, וחולטו 90 אלף שקל שהפקידה בקופת בית המשפט. הכרעת הדין הנוכחית קובעת את אחריותו הפלילית של המנהל ומרשיעה אותו בעבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. העונש שייגזר עליו אינו נכלל במסמך זה. ת"פ 27563-06-19.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.