שנת מאסר בפועל וקנס של 200 אלף שקל לאחד ממפעילי אתר פסולת, שמונה חודשי עבודות שירות וקנס של 100 אלף שקל למעורב נוסף, וקנס של 100 אלף שקל לחברה: זהו חלקו העונשי של גזר דין ארוך בפרשה שהתבררה במשך שנים בבית משפט השלום בפתח תקווה. אך לצד המאסר והקנסות נכללה הוראה מעשית בעלת תנאי ברור: שני הנאשמים נדרשו לפנות פסולת מהאתר, אולם צו הפינוי מותנה בכך שהמדינה תמסור לבית המשפט בזמן פירוט של המיקום ושל מתווה הפינוי. בלי הודעה כזאת יבוטל סעיף הצו. השופט דרור קלייטמן הבחין במפורש בין אחריות הנאשמים לעבירות הסביבתיות לבין הצורך בהוראה שניתן לבצע אותה בפועל.
ההליך התנהל סביב אתר לסילוק פסולת בבור באזור טייבה, שעל פי כתב האישום פעל ללא התשתיות וההיתרים הנדרשים במשך שנים. ברשימת הנאשמים בהליך המרכזי הופיעו 24 בני אדם וחברות, ובהן מפעת 1965 (1987) בע״מ וכ.ח. תעשיית מיחזור וקליטת פסולת בע״מ. שני הליכים נוספים אוחדו אליו בשל קשריהם לאותה מסכת עובדתית. גזר הדין הנוכחי אינו גוזר את דינם של כל 24 הנאשמים: הוא עוסק בנאשם 8, בנאשם 9 ובחברת אחים ג'מל עבודות עפר בע״מ בתיק המאוחד. כבר בפתחו הודגש כי האישומים שנקבעו לכל אחד מהם שונים, וכך גם מידת המעורבות והענישה.
לפי ממצאי ההליך, נאשם 8 ניהל והחזיק בחברת הובלות אלג'מל בע״מ והיה הדמות הדומיננטית בתפעול האתר. נאשם 9 עבד כנהג משאית והפעיל גם כלי עבודה ששימשו לדחיפת פסולת לבור. בית המשפט תיאר פעילות של קבלת פסולת מסוגים שונים, לרבות פסולת בניין, גזם, עץ, מתכות ופלסטיק, באתר שלא הוסדר כחוק. בדיקות באתר העלו מפגעי פסולת ושריפות, ובכתב האישום תוארה גם שריפה בספטמבר 2016 שגרמה לזיהום אוויר חזק ובלתי סביר. ההליך לא עסק אפוא בהשלכה בודדת של פסולת אלא בהפעלה מתמשכת של מקום ששימש לקליטתה ולסילוקה. המאשימה הייתה מדינת ישראל. בכותרת ההליך מופיעות מפעת 1965 (1987) בע"מ וכ.ח. תעשיית מיחזור וקליטת פסולת בע"מ; בחלק שנדון כאן נזכרת גם הובלות אלג'מל בע"מ. הקנס לחברה במסגרת גזר הדין הנוכחי הוטל על אחים ג'מל עבודות עפר בע"מ, ולא על כלל החברות ששמותיהן מופיעים בכותרת ההליך.
המשמעות הסביבתית של מיקום הבור הייתה מרכזית. לפי הממצאים שאומצו, הוא נמצא מעל אקוויפר החוף, בשטח בעל קרקע חולית ומוליכות גבוהה. בתחתית הבור נמצאו מי תהום שבאו במגע עם פסולת, ובסביבה נמצאו קידוחי מי תהום החשופים לסיכון של חדירת מזהמים. השופט הסתמך גם על חוות דעת גיאולוגית שהתקבלה בהכרעת הדין. ממצאים אלו הבהירו מדוע ניהול אתר פסולת שאינו מוסדר אינו רק סוגיה של רישיון עסק, אלא כרוך גם בפגיעה ובסיכון למקורות מים ולסביבה כפי שנקבע בהליך.
בהכרעת הדין נקבע שנאשם 8 אחראי לניהול ולהפעלת האתר, להפרות בתחום רישוי העסקים ולעבירות סביבתיות. עם זאת, נקבעו לגביו 80 השלכות פסולת, ולא מלוא אלפי ההשלכות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. הוא זוכה משלוש השלכות ומ-2,858 השלכות נוספות שיוחסו לו. השופט הביא את הזיכוי הזה בחשבון גם בשלב גזירת העונש. ההבחנה חשובה משום שהמספרים הגדולים שהופיעו באישומים לא כולם הפכו להרשעות, אף שהאחריות להפעלת האתר עצמו נותרה בעינה.
לנאשם 9 יוחסו השלכות שביצע ושנקשרו לראיות שנאספו, לרבות פעילות מחלקו המערבי של הבור. בית המשפט קבע שאין די ראיות להטיל עליו אחריות משותפת לכל ההשלכות שבהן הורשע נאשם 8. למרות זאת, על יסוד הפעילות משטחו והגישה הבלעדית לחלק מן הבור, נמצא כי גם הוא נושא באחריות לניהול אתר הפסולת הבלתי חוקי ולעבירות הזיהום שנקבעו. מנגד, לא הוכח קשר בינו לבין עבירות של הפרת תנאי רישיון העסק בתחנת המעבר. בכך נוצרה הבחנה עניינית בין מידת האחריות של השניים, ולא רק הבחנה בענישה.
במסגרת ההליך המאוחד נדונה גם אחריות החברה. השופט לא התייחס אליה כאל גוף שכל מעשיו זהים למעשיהם של שני הנאשמים האחרים. הוא בחן את מידת המעורבות של כל אחד במערך הפעילות ואת חלקו באירועים שהוכחו. לקראת גזר הדין הדגיש כי נאשם 8 היה מעורב במיוחד בהעסקת נהגים ובהנחיית הפעלת האתר, ולכן עונשו צריך להיות חמור יותר. נאשם 9 והחברה הוצבו בדרגת מעורבות נמוכה יחסית.
בטיעונים לעונש הוצגו לשופט נסיבות אישיות, בריאותיות וכלכליות של הנאשמים. ניתן משקל גם לכך שההליך נמשך זמן רב, אך השופט הבהיר שלא ניתן לזקוף לחובת נאשם את עצם הבחירה לנהל משפט, ומנגד אין מקום להתעלם מן הזמן שחלף משום שחלק ניכר ממנו נבע מניהול המשפט עצמו. עוד נקבע שבהרשעות שבפניו הוכחה כוונה פלילית, ולכן לא התקבלה טענה המבקשת לראות בעבירות עבירות אחריות קפידה בלבד שאין לגזור בגינן מאסר. ביחס לנאשם 9 נשקל גם היעדר עבר פלילי.
השופט סקר את רמת הענישה במקרים נוספים שהוצגו לו והדגיש את היקף הפעילות בפרשה זו. הוא ציין כי בפסיקה שהוצגה לא מצא מקרה בהיקף דומה שבו נגזרו עונשי מאסר ממושכים יותר מכמה חודשים, אך לא הסיק מכך שאין הצדקה לקביעת מתחם ענישה גבוה יותר בהתאם למעשים שהוכחו. עוד קבע כי בעת הערכת חומרת ניהול האתר אין להסתמך רק על מספר ההשלכות שאפשר לייחס אישית לכל נאשם: אחריות מי שניהלו אתר לאורך שנים משתרעת גם על הפסולת שהייתה מצויה בו כתוצאה מפעילותו, בהיקף שהוכרע בפסק הדין.
מתחם הענישה שנקבע לנאשם 8 נע בין עשרה ל-24 חודשי מאסר בפועל וקנס בטווח שבין 150 אלף ל-300 אלף שקל. לנאשם 9 נקבע מתחם של שישה עד 18 חודשי מאסר וקנס של 100 אלף עד 200 אלף שקל. לחברה נקבע מתחם קנס שבין 100 אלף ל-200 אלף שקל. השופט מיקם את עונשי שני הנאשמים בחלקם התחתון של המתחמים, אך לא בקצה התחתון ממש, ואת עונש החברה בקצה התחתון של מתחמה.
לנאשם 8 נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל, קנס של 200 אלף שקל, מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך שישה חודשים ופסילה מותנית, וכן התחייבות כספית של 100 אלף שקל להימנע מעבירות שנקבעו. לנאשם 9 נגזרו שמונה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, קנס של 100 אלף שקל, מאסר מותנה, פסילת רישיון למשך שישה חודשים ופסילה מותנית, והתחייבות של 100 אלף שקל. על חברת אחים ג'מל עבודות עפר בע״מ נגזר קנס של 100 אלף שקל והתחייבות נוספת בסכום זה. נקבע גם חילוט של משאית ונגרר ששימשו בביצוע חלק מהעבירות.
לצד רכיבי העונש הורה השופט לשני הנאשמים לפנות מן האתר את הפסולת הדרושה פינוי, מכוח חוק שמירת הניקיון. ואולם כאן הוצב התנאי שמייחד את התוצאה המעשית: הפינוי נדרש עד 1 בספטמבר 2027, ובלבד שהמאשימה תגיש עד 1 בינואר 2027 הודעה לבית המשפט המפרטת את מיקום הפסולת ואת מתווה הפינוי. גזר הדין קובע שבהיעדר ההודעה במועד, יבוטל הסעיף המחייב פינוי. לפיכך האחריות העונשית שנקבעה אינה תלויה בהתנהלות המאוחרת של המדינה, אך עצם החיוב האופרטיבי בפינוי הותנה בהגשת פירוט מטעם המאשימה. בסעיף הפינוי נכתב: „הפינוי ייעשה עד לתאריך 1.9.27 ובלבד שהמאשימה תציין בהודעה לבית המשפט”, ובהמשך הסעיף נדרש פירוט המיקום והמתווה עד 1 בינואר 2027.
שתי שורות תאריך שונות מופיעות בסופו של המסמך, האחת מציינת 6 בספטמבר 2026 והאחרת 11 באוקטובר 2026. הן אינן משנות את העונשים וההוראות שנכתבו, אך אין להכריע ביניהן באופן עצמאי בלי אסמכתה מתוך אותו מסמך. מספרי התיקים המרכזיים שנדונו הם ת״פ 22481-04-17, ת״פ 64921-05-16 ות״פ 64963-05-16.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.