נפגע פעולות איבה שהוכר בעקבות אירועי 7 באוקטובר וקיבל תגמול טיפול רפואי ביקש להמשיך לקבל את התשלום גם מתחילת 2025. לדבריו, מצבו הנפשי מנע ממנו לשוב לעבודה, והיעדר טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי נבע מקושי אמיתי למצוא מטפלים זמינים. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דחה את תביעתו נגד המוסד לביטוח לאומי, לאחר שהבחין בין הפגיעה הנפשית שהוכרה לבין תנאי הזכאות לתגמול המסוים: לא הוכח שהוא קיבל טיפול רפואי אינטנסיבי שהצורך בו גרם להיעדרותו מעבודה. ההכרעה לא ביטלה את הכרתו כנפגע איבה או את ההכרה בנכותו.
התובע, מהנדס תוכנה במקצועו, הוכר בשל תגובת חרדה בעקבות האירועים בקיבוץ נחל עוז ב־7 באוקטובר 2023. הוא אינו עובד מאז אותו יום. בגין הפגיעה הוכרה לו גם נכות זמנית בשיעור 50% על רקע פוסט־טראומה, עד סוף ספטמבר 2025. לפי פסק הדין, במהלך התקופה שולמו לו תגמולי טיפול רפואי בסך כולל של כ־70 אלף שקל, והוא קיבל גם קצבת נכות כנפגע פעולות איבה בסכום חודשי של כ־5,500 שקל. בהמשך הוכרה לו גם נכות כללית צמיתה בשיעור 10%. למרות ההכרות הללו, המוסד החליט במרץ 2025 שלא להמשיך בתשלום תגמול הטיפול הרפואי בגין התקופה שמינואר אותה שנה.
התובע טען שההחלטה אינה סבירה. הוא הסביר שביקש טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי ונטל תרופות, אך לא הצליח למצוא טיפול פסיכולוגי זמין ומתאים באזור שבו שהה. לדבריו, גם בתקופות ללא טיפול פסיכולוגי רציף הוא היה במעקב רפואי, ואלמלא המחסור היה יכול להשתלב במסגרת הטיפולית הדרושה. לשיטתו, אין להעמיד אותו בפני מצב שבו היעדר זמינות של שירותי טיפול פוגע בזכויותיו. המוסד השיב שהתגמול אינו קצבה כללית בשל מצב נפשי או אי־יכולת לעבוד, אלא תשלום שנועד למצב שבו עצם הצורך בטיפול הרפואי מחייב היעדרות מעבודה. לטענתו, המסמכים שהוצגו לא הוכיחו טיפול בהיקף הנדרש בתקופה שבמחלוקת.
בית הדין בחן את הוראות חוק הנכים ותקנות הנכים בעניין טיפול רפואי, שהוחלו בהתאמות גם על נפגעי פעולות איבה. הוא הדגיש שהמונח המרכזי הוא ביטול מעבודה עקב טיפול רפואי: יש להראות קשר בין ההיעדרות לבין צורך בקבלת טיפול בגין הנכות המוכרת. בפסיקה שעליה הסתמך הוסבר כי מדובר בתשלום זמני שנועד לפצות על ימי עבודה שנפגעו בשל הטיפול עצמו. ההבחנה אינה שוללת את חומרת המחלה או את מצבו של אדם שאינו מסוגל לעבוד, אך קובעת מבחן שונה לצורך זכאות לתגמול המסוים הזה.
תעודת עובד הציבור שהציג המוסד הבהירה גם את הרקע להחלטה. בעקבות היקף הפגיעה והקושי הטיפולי לאחר 7 באוקטובר, יושמה בתחילה מדיניות מקלה שבמסגרתה לא נדרשו מכל הנפגעים מסמכים רפואיים מלאים באותה רמה. לפי התעודה, עם החזרה לפעילות הרגילה של מערכי התמיכה והמוסד, החל מינואר 2025 שבו לבדוק את רציפות הטיפולים ואינטנסיביות הטיפול לפי הקריטריונים הרגילים. בית הדין ציין שהמוסד הציג זאת כסיום ההקלה הזמנית ולא כהחמרה חדשה בתנאי הזכאות.
כדי לבחון את המקרה הפרטי נבדק התיעוד הרפואי. בפברואר 2025 נרשם שהתובע מקבל טיפול תרופתי ומעקב פסיכיאטרי, וכן המלצות לבדיקות נוספות ולהתייעצות עם רופא תעסוקתי. ביוני אותה שנה, בשיחה טלפונית בזמן שהותו בחוץ לארץ, תועדה המלצה למסלול טיפולי ושיקומי ממושך, לאיזון תרופתי ולבירור התאמת מסגרת טיפולית. עם זאת, בית הדין קבע שהמלצות לבחינת טיפול, להפניה לבית מאזן או לאפשרות אשפוז, כל עוד לא מומשו, אינן ראיה לטיפול אינטנסיבי שניתן בפועל ומנע עבודה.
נדון גם מסמך רפואי של שירות הבריאות הבריטי NHS ממרץ 2026. במסמך תוארו מצוקה נפשית, קשיי דיור וכלכלה ותחושות תסכול סביב הגישה לטיפול. נזכרו טיפול תרופתי והפניה למסלול תמיכה לנפגעי טרור, אך ההערכה הפסיכיאטרית שאליה הופנה התובע טרם בוצעה. לפי המסמך, רק לאחר בירור הצרכים המעשיים וההערכה אפשר יהיה לבחון טיפול פסיכולוגי מתאים. בית הדין קבע שגם מסמך זה אינו מוכיח את הטיפול האינטנסיבי בתקופה שבגינה התבקש התגמול.
בית הדין לא הסתפק בבחינת השאלה אם היה טיפול. הוא התייחס גם לטענה שהטיפול לא היה זמין, והכיר בכך שהתובע פעל לאיתור מסגרת. לצד זאת ציין שמהחומר עלו גם קשיים בשיתוף הפעולה ובמעקב, שהיות תכופות בחוץ לארץ ובעיות בהעברת מסמכים שנדרשו לקידום פניות. בית הדין הבהיר שאין לזקוף לחובתו של התובע קושי שנובע ממצבו הנפשי או מהיעדר מענה מערכתי. אולם אף בהתחשב בסייג הזה, לא הונחה תשתית המראה שהימנעותו מעבודה נבעה מקבלת טיפול רפואי כנדרש. נציבות תלונות הציבור, שנדרשה לפניותיו, לא מצאה עילה להתערבות נוספת בהתנהלות המוסד. בית הדין הדגיש כי „מצבו הקשה, כשלעצמו, אינו יכול להחליף את התנאים שנקבעו בדין”, וזאת בלי לשלול את ההכרה הקודמת בפגיעתו.
בפסק הדין ניכרת ההפרדה בין ההכרה בקושי האנושי לבין יישום התנאי המשפטי. בית הדין קבע שאין להמעיט במצבו הנפשי והכלכלי המורכב של התובע או בתסכולו בהתנהלות מול הרשויות, אך מצבו כשלעצמו אינו מחליף את דרישת הזיקה בין טיפול לבין ביטול מעבודה. התביעה להמשך תגמול טיפול רפואי מינואר 2025 נדחתה ללא צו להוצאות. בהרכב ישבו השופטת רעות אייד בזיני, נציג העובדים יוסף דיין ונציג המעסיקים אמיר אילון. מספר התיק: ב"ל 86533-12-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.