שותפות "אחים טובים אנחנו" הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה בסך 3,350,650 שקל נגד בעל 25% ממניות החברה המרכזית לחדשנות ועידוד הייטק בע"מ (IT ISRAEL), בטענה כי המחאה שמסר לה נועדה להבטיח התחייבות אישית להשבת מלוא השקעתה. השופט יעקב שקד דחה את התביעה וקבע כי השותפות לא הוכיחה שהנתבע חתם על ההמחאה, ובכל מקרה אימץ את גרסתו שלפיה היא נועדה להבטיח הקצאת מניות ואופציות במחיר סמלי, התחייבות שקוימה. התובעת חויבה בהוצאות בסך 150 אלף שקל.
עורכי הדין שלנו
במרכז המחלוקת עמדה השקעה שביצעה קבוצת משקיעים שהתאגדה במסגרת השותפות. לפי פסק הדין, באפריל 2021 נחתם הסכם השקעה שלפיו החברה תקצה לשותפות 10.15% ממניותיה תמורת 3,350,650 שקל, שהיו אז שווי ערך למיליון דולר. המהלך השתלב בתוכנית למיזוג החברה עם אר.די. לבנט בע"מ תחת חברת האחזקות הציבורית גרופ 107. במקביל הוענקו למייסדי השותפות כתבי אופציה לרכישת מניות במחיר מימוש סמלי של 0.01 שקל, ששיקפו אפשרות לרכוש כ-10% ממניות החברה לכל אחד מהם. ב-1 ביולי 2021 הם הסכימו כי מחיר מימוש האופציות יהיה מחיר השוק ולא המחיר הסמלי. גרופ הונפקה בספטמבר 2021, ובהמשך, לפי פסק הדין, שווי המניה ירד באופן משמעותי.
לטענת השותפות, מייסדיה הסכימו לוותר על מחיר המימוש הסמלי של האופציות, ובתמורה התחייב הנתבע באופן אישי להבטיח את השבת מלוא סכום ההשקעה אם שווי אחזקותיה בגרופ 107 לא יהיה משביע רצון. השותפות טענה כי ביולי 2021 מסר הנתבע המחאה חתומה, וכי במעמד המסירה מולאו בה הסכום ותאריך הפירעון, שנקבע לכ-18 חודשים לאחר ההנפקה, בתום תקופת חסימת המניות. ההמחאה הוצגה לפירעון ב-9 במרץ 2023, והבנק סירב לכבדה מהסיבות "אין כיסוי מספיק" ו"חתימת המושך אינה תקינה". שלושה ימים לאחר מכן הגיש הנתבע תלונה במשטרה בטענה לזיוף חתימה ותרמית. השותפות פתחה תיק הוצאה לפועל לביצוע ההמחאה, הנתבע הגיש התנגדות, ובהמשך הוגש כתב תביעה מתוקן שכלל לצד העילה השטרית גם עילות חוזיות, מצגי שווא, ערבות, עשיית עושר ולא במשפט והרמת מסך.
הנתבע הציג גרסה שונה. לטענתו, הוא מסר כבר בינואר 2021 המחאה ריקה, ללא חתימה וללא פרטים, כ"מחווה של ערבות" שנועדה להרגיע את חששות המשקיעים ביחס להקצאת המניות לאחר העברת כספי ההשקעה. הוא טען כי תכליתה של ההמחאה הסתיימה לאחר שהמניות והאופציות הוקצו, וכי מעולם לא חתם עליה. טענת הזיוף נותרה טענתו של הנתבע, ובית המשפט לא קבע כי הוכח זיוף. השופט שקד קבע כי המשוכה הראשונה של השותפות היתה עצם הוכחת החתימה. לפי פסק הדין, כאשר הנתבע מכחיש את חתימתו על שטר, הנטל להוכיח את אמיתות החתימה מוטל על התובע האוחז בו. אף אחד מעדי השותפות לא העיד שראה במו עיניו את הנתבע חותם על ההמחאה, ובית המשפט קבע כי העדויות בשאלה אם ההמחאה נמסרה כשהיא חתומה "מסתברות באותה מידה". השותפות גם לא הגישה חוות דעת מומחה. לאחר שהשווה את החתימה שעל ההמחאה לדוגמאות חתימה שהגיש הנתבע על גבי המחאות אחרות, כתב השופט כי החתימה "נחזית שונה לגמרי" מהדוגמאות.
אלא שפסק הדין לא נעצר בשאלת החתימה. השופט קבע כי גם אילו היה מניח שהשותפות הוכיחה שהנתבע חתם על ההמחאה, לא היה בכך כדי להועיל לה. שני הצדדים הסכימו שההמחאה נמסרה כבטוחה וכי מימושה היה מותנה בתנאי כלשהו, אך נחלקו בתוכן התנאי. בית המשפט קבע, תחת ההנחה שההמחאה נחתמה, כי הנטל להוכיח את תוכן התנאי מוטל על הנתבע, ולאחר שמיעת הראיות אימץ את גרסתו: ההמחאה נועדה להבטיח את הקצאת המניות והאופציות במחיר סמלי, התחייבות שקוימה, והנתבע לא היה אחראי או קשור לשינוי מחיר מימוש האופציות.
אחד הנימוקים המרכזיים היה שינויי הגרסה מצד התובעת. השופט קבע כי השותפות הציגה "לא פחות מחמש גרסאות שונות" לנסיבות מתן ההמחאה. במכתב הדרישה הראשון מינואר 2023 לא הוזכרה כלל המחאה; במכתב מפברואר אותה שנה היא תוארה כשיק ביטחון מטעם דבוקת השליטה; בכתב התביעה המתוקן נטען כי נועדה לתשלום של מיליון דולר כפיצוי על הנזק מהוויתור על מחיר המימוש הסמלי; בדיון מאוחר יותר תוארה כתנאי מסחרי שנועד לאפשר את ההנפקה; ובתצהירי מייסדי השותפות הוצגה גרסה שלפיה הנתבע התחייב לשלם את סכום ההמחאה בכל מקרה בשל הוויתור הנוגע לאופציות. בית המשפט קבע כי ריבוי הגרסאות מוביל למסקנה שאין לתת אמון בטענות השותפות ובעדויות מייסדיה בכל הקשור לנסיבות מתן ההמחאה.
פסק הדין נתן משקל גם להיגיון הכלכלי של העסקה הנטענת. השופט קבע כי אין היגיון עסקי בטענה שלפיה השותפות לא נשאה למעשה בסיכון: אם ביצועי גרופ 107 לא ישביעו רצון ושווי המניה ירד, מלוא השקעתה תושב לה, בעוד שבתרחיש חיובי היא תיהנה מהרווח. הוא הוסיף כי אין היגיון בכך שהנתבע לבדו יערוב לחלקם של יתר בעלי המניות להשבת סכום של מיליוני שקלים, וכי הוויתור הנטען עסק באופציות שהיוו שני שלישים מהמניות שהובטחו במקור, בעוד שהערבות הנטענת היתה למלוא סכום ההשקעה.
נימוק נוסף היה היעדר מסמך כתוב שמעגן את הערבות האישית הנטענת. בית המשפט ציין כי מדובר בהתחייבות של מיליוני שקלים בין צדדים שהציגו עצמם כאנשי עסקים מנוסים, שיוצגו בידי עורכי דין וערכו הסכמים מפורטים בשלבים האחרים של העסקה. בהסתמך על סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני ועל הפסיקה שצוטטה בפסק הדין, קבע השופט כי התחייבות בסדר גודל כזה נהוג להסדיר בכתב, וכי היעדר מסמך אינו שולל כשלעצמו הסכם בעל פה אך מציב משוכה ראייתית גבוהה. לדבריו, הראיות שהוצגו לא עברו את המשוכה הזאת. הוא הוסיף כי גם בהסכם המיזוג, שקבע כי הוא משקף את מלוא ההסכמות וכי שינוי בו יהיה בכתב, לא נזכרה ההתחייבות הנטענת.
בית המשפט הצביע גם על קשיים נוספים בראיות. עורך דין שהעיד מטעם השותפות אמר בחקירתו כי למיטב זכרונו היו טיוטות מסמכים ששיקפו את השינויים בעסקה, אך טיוטות כאלה לא הוצגו. מייסדי השותפות הודו כי לפי גרסתם ההמחאה נמסרה רק כשבוע לאחר חתימת המסמך ששינה את מחיר מימוש האופציות, אף שבכתב התביעה נטען שמסירתה היתה "תנאי בלעדיו אין" לוויתור. בהתכתבות מ-15 ביולי 2021, כשבועיים לאחר החתימה על מסמך השינוי, לא הוזכרה ההמחאה במפורש. השופט קבע כי גם התכתובות וההקלטות שהוגשו אינן יוצרות קשר חד משמעי בין ההמחאה לבין הוויתור על האופציות והתחייבות לפיצוי.
בסופו של דבר נדחתה התביעה במלואה. בית המשפט חייב את שותפות "אחים טובים אנחנו" לשלם לנתבע הוצאות הליך בסך 150,000 שקל. טענה נוספת של הנתבע, שלפיה ההסכם הנטען היה פסול בשל השלכות אפשריות לפי חוק ניירות ערך וחוק החוזים, לא הוכרעה, לאחר שהשופט קבע שאין צורך לדון בה לנוכח יתר הקביעות.
ת"א 29121-06-23
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.