אב לשלוש בנות צעירות הצהיר בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים כי הוא משתכר בממוצע כ-5,500 שקל נטו בחודש. אלא שהשופט משה בראון סירב לקבל את הנתון, לאחר שהשווה אותו להוצאות שעליהן דיווח האב עצמו: שכירות, הוצאות מדור, מזונות לבת מקשר קודם והוצאות שוטפות לשלוש הבנות. בהחלטת מזונות זמניים קבע השופט כי הכנסתו גבוהה משמעותית מן המוצהר, אך לא נקב בסכום חלופי מדויק. בסופו של דבר חויב האב לשלם 3,150 שקל לחודש עבור שלוש בנותיו, לצד השתתפות בהוצאות חינוך ובריאות מסוימות.
ההורים נפרדו בשנת 2025 והתגרשו לאחר מכן. לשלוש בנותיהם המשותפות, שתיים מהן תאומות, טרם מלאו שש שנים במועד ההחלטה. לכל אחד מההורים ילדים נוספים ממערכות יחסים אחרות. האם אינה עובדת כיום, ומתגוררת בדירה שכורה עם שלוש הבנות, בן זוגה החדש ובתם התינוקת. האב הוא שף עצמאי המתגורר, לדבריו, בדירה השייכת לאחותו ומשלם עבורה שכירות חודשית של 4,000 שקל.
האם ביקשה לחייב את האב במזונות הכרחיים של 1,800 שקל לכל אחת מהבנות, ובסך הכול 5,400 שקל לחודש, נוסף ל-25% מהוצאות המדור ומחצית הוצאות החינוך והבריאות החריגות. לדבריה, האב משתכר בפועל כ-35 אלף שקל לחודש, אף שהוא מצהיר על הכנסה נמוכה בהרבה. היא הפנתה לתנועות בחשבונות ובכרטיסי החיוב שלו, לרבות הוצאות של יותר מ-17 אלף שקל בחודש אחד, וטענה שלא נשא באופן סדיר בהוצאות הבנות מאז הפירוד.
האב טען מנגד שהוא משתכר כ-5,500 שקל נטו בחודש, נושא בחובות ובהלוואות ומקבל תמיכה מבני משפחה. הוא הצביע על זמני שהות נרחבים של הבנות בביתו, וטען שיש להפחית בהתאם את הסכום המועבר לאם. לדבריו, הוא משלם 2,100 שקל בחודש מזונות לבת נוספת, 4,000 שקל שכירות ועוד כ-1,300 שקל להחזקת הדירה. הוא הציע לשלם לאם מזונות ומדור בסכום כולל של 2,090 שקל לחודש.
השופט קבע כי אין היגיון כלכלי בגרסת ההכנסה המצומצמת. בהחלטה כתב: „אינני מקבל את טענת האב להכנסה חודשית בסך של 5,500 ₪ נטו בממוצע”. לאחר שפירט את הוצאותיו דיווח האב, הוסיף השופט כי „אין אפשרות לעמוד בהוצאות הללו, עליהן נוספות הוצאותיו האישיות של האב, מהכנסה כה דלה כנטען”. לכן קבע שההכנסה גבוהה משמעותית מהנטען, מבלי לאמץ את סכום ההשתכרות שטענה האם ומבלי לקבוע הכנסה חלופית במספר מדויק.
לצד זאת הבהיר בית המשפט כי מדובר בסעד זמני, המבוסס על בחינה לכאורית ולא על קביעת ממצאים סופיים במסגרת התביעה העיקרית. הוא הזכיר שלפי הדין האישי החל על הצדדים, חובת האב במזונות ההכרחיים של בנות מתחת לגיל שש היא חובה בסיסית, אך יש להביא בחשבון הוצאות שהוא משלם ישירות בעת שהבנות שוהות אצלו. עוד נקבע שאין לחשב בהכרח הוצאות של שלושה ילדים כהכפלה של עלות ילד יחיד, בשל החפיפה בחלק מההוצאות בבית משותף.
השופט העריך את הצרכים החודשיים של שלוש הבנות ב-5,000 שקל יחד, בהתחשב בכך שהן חלק ממשק בית בן שש נפשות. מכיוון שהבנות שוהות מחצית הזמן עם האב, אשר נושא בהוצאותיהן באותה תקופה, הועמד הסכום שעליו להעביר לאם עבור הצרכים השוטפים על 2,500 שקל. לשם חישוב המדור נקבע שחלקן של הבנות בשכירות בסך 5,200 שקל הוא 25%, אך בשל זמני השהות חויב האב במחצית חלק זה, כלומר 650 שקל לחודש.
מכאן נקבע חיוב כולל של 3,150 שקל לחודש במזונות זמניים, נוסף למחצית הוצאות החינוך ולמחצית הוצאות הבריאות שאינן מכוסות על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי, בכפוף להצגת אסמכתאות. החיוב הוחל מיום 27 ביולי 2026, מועד הגשת הבקשה למזונות זמניים. ההכרעה אינה קובעת סופית את הכנסת האב או את מזונות הבנות לעתיד, אלא מסדירה את התשלום עד לבירור התביעה.
תלה"מ 29630-12-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.