מנהלת עיזבון שדרשה שכר טרחה של כ־9.6 מיליון שקל, בשיעור 2% משווי העיזבון שניהלה, תיאלץ להסתפק במנגנון השכר המפורט שנקבע בצוואת המנוח. בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, מפי השופטת שירלי שי, דחה את בקשתה לסטות מהוראות הצוואה, קבע כי עבודת ניהול העיזבון לא הייתה מורכבת באופן חריג וחייב אותה לשלם ליורשים 25 אלף שקל הוצאות. שווי העיזבון, לפי טענתה, התקרב לחצי מיליארד שקל, אך בית המשפט הבהיר שאין לגזור את שכר המנהלת משווי הנכסים בלבד.
המנוח נפטר בינואר 2024 והותיר צוואה מיולי 2019. בצוואה מונו לניהול העיזבון בנו, אחד היורשים, ועורכת דין כמנהלת עיזבון משותפת. ההליך נפתח בבקשת היורשים לאשר הסכם ביניהם, לסיים את מינויים של מנהלי העיזבון ולהכריע בשכרה של המנהלת. האפוטרופוס הכללי במחוז תל־אביב, שהיה משיב נוסף, הודיע שאינו מתערב בהליך. לאחר הסכמות שהושגו בין הצדדים, נותרה להכרעה מחלוקת השכר בלבד.
המנהלת ביקשה 2% משווי העיזבון, כלומר כ־9.6 מיליון שקל, וכן 35 אלף שקל בתוספת מע״מ בגין הכנת בקשה לצו קיום צוואה והחזר הוצאות של 3,131 שקל. לטענתה, הטיפול היה ממושך, אינטנסיבי ומורכב בשל סוגיות מס אמריקאי, חילוקי דעות בין יורשים ודרישות בנקאיות, והיא השקיעה מאות שעות, לרבות בתקופות מחלה. היא טענה שהסדר הצוואה אינו משקף את העבודה בפועל ושבית המשפט מוסמך לקבוע שכר מתאים. בסך הכול דיווחה על 614.25 שעות עבודה, כולל שעות הקשורות להליך על שכרה.
היורשים טענו מנגד שהצוואה קבעה הסדר ברור, שהמנהלת הייתה מודעת לו, ושהניהול היה פשוט יחסית, שכן רוב הנכסים היו כספיים. לטענתם, בנו של המנוח ומומחים חיצוניים ביצעו חלק ניכר מהטיפול, ודוח השעות כלל פעולות שחויבו באופן כפול או נבעו ממחלוקות שיצרה המנהלת. בית המשפט לא אימץ אוטומטית את כל טענותיהם, אך מצא כי יש לדחות את הדרישה לשכר באחוזים משווי העיזבון.
בהוראות הצוואה נקבע למנהלת סכום של 75 אלף דולר עבור 180 שעות העבודה הראשונות, בתוספת מע״מ ועל פי השער היציג במועד התשלום, ולאחר מכן 850 שקל בתוספת מע״מ לכל שעת עבודה. השופטת הסבירה כי המנוח צפה אפשרות שהעבודה תחרוג מ־180 שעות והגדיר לה במכוון תעריף נוסף. לדבריה, ״די במתן הוראה מפורשת ומפורטת בצוואה בדבר אופן תשלום שכר הטרחה למנהלת העיזבון בכדי לדחות את בקשתה לתשלום שונה מהוראות הצוואה.״
משקל מיוחד ניתן לכך שהמנהלת הייתה מעורבת בעריכת הצוואה ואף חתמה עליה כעדה. היא טענה שלא התקיים משא ומתן על השכר, אך השופטת דחתה את האפשרות לפתוח במשא ומתן חדש לאחר מות המצווה. היא קבעה כי המנהלת הבינה את המנגנון וקיבלה על עצמה את התפקיד, וציינה: ״אין לה להלין אלא על עצמה, ורואים אותה כמי שהסכימה לשכר הטרחה שנקבע.״ בית המשפט הדגיש שהוא אמנם מוסמך לקבוע שכר מנהל עיזבון ואינו כבול לחלוטין להוראת הצוואה, אך לא נמצאה הצדקה לסטייה כאן.
גם בחינת העבודה בפועל לא תמכה בסכום המבוקש. בית המשפט ציין שהניהול נמשך פחות משנה, שרוב הפעולות היו טכניות ושדוח השעות העלה תהיות ביחס לזמן שהוקדש לקריאת הודעות, למכתבים ולפעולות אחרות. עוד נכללו בדוח שעות הכנת הבקשה לצו קיום צוואה, שבגינן נדרש תשלום נפרד. השופטת כתבה כי ״רוב רובו של העיזבון כלל כספים״, ולכן אין להקיש מהשווי הכספי הגדול בהכרח על מורכבות הניהול.
עם זאת, בית המשפט נמנע מלהפחית את מספר שעות העבודה המדווחות, משום שהכיר בכך שחלק מהפעולות אינן ניתנות להוכחה מדויקת. לפיכך חויבה קופת העיזבון בשכר לפי 614.25 שעות: 75 אלף דולר עבור 180 השעות הראשונות ועוד 850 שקל בתוספת מע״מ לכל אחת מ־434.25 השעות הנוספות. הבקשה לתשלום 35 אלף שקל נוספים בגין צו קיום הצוואה נדחתה, ואילו החזר ההוצאות בסך 3,131 שקל אושר. השופטת חייבה את מנהלת העיזבון בהוצאות היורשים בסך 25 אלף שקל, בין היתר בשל הפער בין השכר שנתבע לזה שנפסק. לאחר השלמת התשלום למנהלת וקיזוז הוצאות המשפט, הורתה על חלוקת יתרת הכספים ליורשים.
ת״ע 19275-04-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.