תחקיר פנימי במפעל של כתר מוצרים לבית ולגינה בע"מ הצביע על תרבות של עקיפת מערכות בטיחות שהפכה לשגרת עבודה בקרב אנשי התחזוקה. בית משפט השלום בחיפה הסתמך על ממצאי התחקיר ועל חוסר התיאום בין עובדים כדי לקבוע שהחברה התרשלה כלפי עובד שנפצע בידו במהלך תיקון מכונה. השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס קבעה גם אשם תורם של 15% לעובד, ופסקה לו פיצוי נטו של 245 אלף שקל, שכר טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקל והחזר הוצאות מסוימות.
התובע עבד כאיש אחזקה במפעל מאז 2015. בינואר 2022 נדרש יחד עם עובד נוסף לתקן תקלה במכונה. בעת שנכנס לאזור המגודר כדי לשלוף מוצר תקוע, המכונה הופעלה וחלק נע שלה מחץ את אצבעו הרביעית ביד ימין. בתיעוד הרפואי שתואר בפסק הדין נרשמה קטיעה בחלק מקצה האצבע, ובהמשך נזק עצבי וקשיים נפשיים. התביעה הוגשה נגד המעסיקה בשל הפגיעה, והדיון עסק הן באחריות לתאונה והן בהיקף הפיצויים.
המחלוקת העובדתית התמקדה במצב התפעול של המכונה. התובע טען בתחילה שהפעילה במצב חצי־אוטומטי המקנה לו שליטה, ובהמשך טען כי הייתה במצב ידני והעובד האחר העביר אותה לאוטומטי. לאחר בחינת העדויות קבעה השופטת שהמכונה הייתה במצב חצי־אוטומטי, שבו לחיצה אחת מפעילה מחזור עבודה אחד, ושהתובע עצמו העביר אותה למצב זה. לא הוכח שמישהו שינה את מצב הפעולה לפני התאונה.
אולם עובד נוסף, שעמד מחוץ למכונה, אישר שהפעיל אותה בזמן שהתובע נמצא בתוכה. השופטת ייחסה לפעולת ההפעלה את הפגיעה וקבעה כי היה חוסר תיאום בין השניים. היא הדגישה שהאחריות לקביעת שיטת עבודה בטוחה ולפיקוח על התיאום מוטלת על המעסיק, גם כשהעובדים הם אנשי מקצוע מנוסים.
לתחקיר שערכה החברה עצמה היה משקל מרכזי בהכרעה. הוא תיאר מצב שבו מערכת הבטיחות והמחסום נעקפו בעבודת התחזוקה, לצד בעיית שדה ראייה של המפעיל מחוץ למכונה. אחד מממצאיו היה כי “התרבות של עקיפה מערכת הבטיחות נפוצה בקרב האנשים הטכניים ולכן העקיפה הפכה לשגרה”. במקום אחר נכתב כי “חסימת שדה הראיה כדי לראות את הצד הקבוע לא הוצף כפער ולכן לא טופל מאחר והעקיפה הפכה לשגרה”. השופטת עמדה על כך שהתחקיר ייחס את התאונה לגורמים אנושיים, סביבתיים וניהוליים, ובהם אפשרות לעקוף את הדלת ותרבות של עקיפת מחסומים.
המעסיקה טענה כי העובד היה בעל הכשרה וניסיון, מודע לסיכונים, וכי התנהלותו היא שגרמה לתאונה. היא הסתמכה גם על הוראות הבטיחות, על מנגנון עצירת המכונה בעת פתיחת שער ועל הדרכה שהתקיימה לפני התאונה. השופטת קבעה שלא הוכח שהתובע מונה בכתב לאדם כשיר כהגדרתו בפקודת הבטיחות בעבודה. היא הוסיפה כי גם אילו הייתה לו כשירות כזאת, הדבר לא היה שולל את אחריות המעסיקה להפעלת המכונה בידי העובד האחר ללא תיאום וללא וידוא של המצב הבטיחותי.
עם זאת, השופטת לא פטרה את העובד מאחריות אישית. היא קבעה שעובד אחזקה ותיק המכיר את מצבי המכונה ידע שהפעלתה בחצי־אוטומטית עלולה להניע חלקים בעת לחיצה על מתג, ובכל זאת עבד בתוכה. לכן יוחסו לו 15% אשם תורם. השופטת הבהירה שאשם זה אינו מנתק את הקשר בין התרשלות החברה לנזק, משום שהגורם המרכזי היה הפעלת המכונה על ידי עמיתו.
בקביעת הפיצוי נבחנה הנכות הרפואית המשוקללת בשיעור 12.46%, לצד משמעות הפגיעה לתפקוד ביד ימין, שבה הייתה לעובד גם פגיעה קודמת. אף שהעובד חזר לתפקידו ולא הוכחה ירידה בשכרו בעבר, השופטת העריכה את הפגיעה בכושר ההשתכרות העתידי ב־8%. סכומי הנזק שנפסקו לפני הניכויים הגיעו ל־394 אלף שקל: 296 אלף שקל בגין השתכרות עתידית, 37 אלף שקל לפנסיה ולתנאים סוציאליים, 50 אלף שקל לכאב וסבל, 10,000 שקל לעזרת הזולת ו־1,000 שקל להוצאות. לאחר ניכוי 15% בשל אשם תורם וניכוי מענק נכות מהמוסד לביטוח לאומי, נקבע סכום הפיצוי הסופי: 245 אלף שקל. החברה חויבה גם בשכר טרחה ובהשבת האגרה והוצאות המומחים לפי קבלות.
ת"א 3533-10-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.