בית משפט השלום בעכו הרשיע נאשם בגניבת סוסה בשווי של כ-15 אלף שקל מאורווה בקיבוץ מורן, בפריצה לבניין שאינו דירה ובהיזק לרכוש. ההרשעה התבססה על מארג של ראיות נסיבתיות: מצלמות אבטחה, זיהויו של הנאשם בידי כמה אנשי משטרה שהכירו אותו, נתוני תקשורת, הודעה מוקלטת שנמצאה בטלפון שלו, שהייה משותפת עם שותפו לאחר האירוע והעובדה שהשניים נעצרו יחד. בית המשפט קבע כי למרות שלא הייתה ראיה ישירה המתעדת את הנאשם גונב את הסוסה, צירוף הראיות הוביל למסקנה אחת בלבד ולא הותיר הסבר חלופי סביר.
לפי כתב האישום המתוקן, ב-15 במאי 2024 בשעה 11:46 נכנסו שניים לקיבוץ מורן דרך שער הכניסה הראשי. כעבור דקות הם הגיעו לאורווה, נכנסו לשטחה בקפיצה מעל חומה בחלק שאינו מגודר, חתכו את הגדר הדרומית ועיקמו אותה כדי ליצור פתח מילוט. דרך הפתח הובילו סוסה חומה בעלת שבב זיהוי לשטח חקלאי המוביל לכיוון ראס אל-עין. שווי הסוסה הוערך בכ-15 אלף שקל.
הנאשם הודה שהיה בקיבוץ באותו יום, אך כפר בכך שנכנס לאורווה, חתך את הגדר או גנב את הסוסה. גרסתו הייתה שהוא נמצא באזור דרך קבע בשל עיסוקו במרעה וכי הגיע כדי לחפש פרות. הוא גם הכחיש קשר משמעותי לשותף שנאשם עמו, הכחיש שימוש בטלפון שנתפס בעת מעצרו ואף סירב לזהות את עצמו בסרטון חקירתו במשטרה.
החקירה נפתחה לאחר שבעלת הסוסה גילתה בשעות אחר הצהריים כי הסוסה נעלמה. בני משפחתה חילצו את צילומי מצלמות האבטחה מהאורווה ומהקיבוץ והעבירו אותם למשטרה. בתיעוד נראו שתי דמויות נכנסות לשטח האורווה, ובהמשך נראתה אחת מהן מוליכה סוסה דרך פרצה בגדר לכיוון הוואדי. בעלי הסוסה עצמם לא זיהו את הנאשם בבית המשפט ולא ראו אותו מבצע את הגניבה בפועל.
מרכיב מרכזי בתיק היה הזיהוי מתוך מצלמות האבטחה. כמה שוטרים ואנשי מג"ב שהכירו את הנאשם מהאזור ומהיכרות קודמת מסרו כי זיהו אותו בתיעוד. אחד מהם תיאר רגע שבו הדמות המצולמת הסירה את הקפוצ'ון מראשו, דבר שאפשר לו לזהותה. בית המשפט בחן את הזיהויים לצד יתר הראיות ולא הסתמך על שמועות שהגיעו לבני משפחת בעלת הסוסה מגורמים אנונימיים. להפך, הכרעת הדין קבעה במפורש כי אין לתת משקל לעדות השמיעה בדבר זהות החשוד.
גם המידע מהטלפונים הסלולריים הצטרף למארג. בדוח פריקת הטלפון של הנאשם נמצאה הודעה קולית שנמחקה מיום שלאחר הגניבה ובה נשמע אומר כי "אנחנו יודעים שמחפשים אותנו". בנוסף נמצאו שיחות רבות בימים הסמוכים לאירוע עם אנשי קשר מסוימים, ובטלפון של השותף נמצאו קשרים מקבילים. מחקרי התקשורת העלו שבימים שקדמו לגניבה הייתה תקשורת רבה בין השניים, בעוד שביום הגניבה עצמו לא היו ביניהם שיחות – נתון שבית המשפט קבע כי הוא מתיישב עם האפשרות שהיו יחד.
ראיה נוספת נגעה להתנהלות לאחר האירוע. הנאשם ושותפו אותרו ונעצרו יחד בכפר יאסיף. אדם שהכיר את שניהם העיד כי אסף אותם מתחנת אוטובוס לאחר שהשותף ביקש לשהות בחדרים להשכרה, וכי הם נשארו אצלו לילה אחד עד שנעצרו. הנאשם מסר הסברים שונים לשהותו במקום, ובהם שקנה שם מוצרים או שמדובר בתחנת סמים, אך בית המשפט לא מצא את גרסתו עקבית ומשכנעת.
הכרעת הדין בחנה גם אמרת חוץ של השותף, שלפי התביעה כללה מידע שעשוי היה לסבך את הנאשם. בית המשפט סירב לייחס לה משקל משמעותי. בין היתר צוין שהמאשימה לא ביקשה במפורש להגיש את האמרה לפי המסלול הראייתי המתאים, שאין מדובר בהפללה ישירה ושלא נעשתה פעולה משטרתית מספקת כדי לבדוק את המידע בזמן אמת. בית המשפט הגדיר את היעדר הבדיקה כמחדל חקירתי משמעותי, אך קבע כי אין בו כדי למוטט את התיק משום שההרשעה אינה נשענת על האמרה הזו.
גם בדל סיגריה שנמצא בזירה לא קיבל משקל. בדיקה ראשונית העלתה התאמה אפשרית לנאשם, אך המשטרה לא השלימה את הבדיקה. בית המשפט ראה בכך מחדל חקירתי נוסף, אך ציין כי גם לפי גרסת הנאשם הוא מסתובב באזור האורווה באופן תדיר. לכן אפילו התאמה מלאה של הבדל לא הייתה מוכיחה את הגניבה, ואילו אי התאמה לא הייתה שוללת את יתר הראיות.
בית המשפט דחה את גרסת האליבי של הנאשם שלפיה היה באזור רק כדי לחפש פרות. במהלך המשפט הוא ביקש להביא ראיות לקיומו של שטח מרעה סמוך לקיבוץ, אך לאחר מספר דחיות לא הביא עדות שתתמוך בכך. מנגד, התביעה הציגה ראיה שלפיה אין לו שטח מרעה כנטען, ועד נוסף שלל את הטענה שפרותיו נכנסות דרך קבע לשטח הקיבוץ. הכרעת הדין תיארה את עדותו כרצופה התחמקויות, עוינות ושקרים.
המסגרת המשפטית להרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות הייתה מרכזית להכרעה. בית המשפט בחן כל ראיה בפני עצמה, לאחר מכן את התמונה המצטברת, ולבסוף את השאלה אם הנאשם הציע תרחיש חלופי סביר המתיישב עם כלל החומר. נקבע כי אין צורך שכל ראיה בודדת תוכיח את האישום כשלעצמה; השאלה היא אם הצירוף הכולל מוביל למסקנה מפלילה אחת תוך שלילת חלופות סבירות.
בסופו של דבר קבע בית המשפט שהמצלמות, הזיהויים, נתוני הטלפון, הקשר לשותף, המעצר המשותף וחוסר המהימנות של גרסת הנאשם משתלבים זה בזה ומבססים מעבר לספק סביר את מעורבותו בפריצה לאורווה, בגניבת הסוסה ובהשחתת הגדר ששימשה ליצירת נתיב היציאה. מחדלי החקירה שזוהו לא שינו את התוצאה משום שהראיות שלא נבדקו לא היו חיוניות למארג שעליו נשענה ההרשעה.
לפיכך הורשע הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן: גניבת בקר בצוותא, פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה בצוותא והיזק לרכוש במזיד. הכרעת הדין מותירה את שאלת גורלה של הסוסה עצמה מחוץ למוקד, אך מבחינה פלילית קובעת כי מארג הראיות הנסיבתיות הספיק כדי לקשור את הנאשם למעשה גם ללא עד ראייה שראה את רגע הגניבה.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.