בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל אביב גזר 14 חודשי פסילת רישיון נהיגה על נהג שפגע בהולכת רגל במעבר חציה בבת ים והמשיך בנסיעה כאשר היא מתחת לרכבו. לאחר ניכוי חודשיים של פסילה מנהלית שכבר ריצה, נותרו לנהג 12 חודשי פסילה בפועל. לצד זאת הוטלו עליו 200 שעות שירות לתועלת הציבור, צו מבחן לשנה, פסילה ומאסר על תנאי ופיצוי של 3,600 שקל לנפגעת. בית המשפט נמנע ממאסר בפועל ומקנס, בין היתר נוכח נסיבותיו האישיות והפגיעה הצפויה בפרנסתו.
התאונה אירעה בבוקר 14 בנובמבר 2023. הנהג נהג ברכב מסחרי ברחוב יוספטל בבת ים, התקרב לצומת מרומזר עם רחוב דניאל ופנה ימינה בפנייה חופשית. בהמשך הדרך היה מעבר חציה שעליו חצתה הולכת הרגל. לפי כתב האישום שבו הודה, הנהג לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין בה מבעוד מועד, עלה על מעבר החציה, פגע בה, הפיל אותה והמשיך בנסיעה בעוד היא מתחת לרכב.
הפגיעה הייתה קשה. בפסק הדין פורט כי להולכת הרגל נגרמו שברים בצלעות, חבלות ריאה, חבלה פנימית בטחול, שברים באגן ושברים בשוק ימין. היא אושפזה בבית החולים עד 12 בדצמבר 2023, כלומר כחודש. במסגרת הטיעונים לעונש תיארה הנפגעת את מסכת הטיפולים, את הפגיעה בעצמאותה ואת התלות שנוצרה באחרים בעקבות התאונה. בית המשפט קבע כי החבלות מצויות ברף הבינוני-גבוה וכי גם רשלנות הנהג הייתה בדרגה בינונית-גבוהה.
המדינה ביקשה ענישה מחמירה יותר. לטענתה, לנוכח חומרת הפגיעה והצורך להרתיע מפני נהיגה רשלנית, יש לקבוע מתחם הכולל עד 12 חודשי מאסר בפועל ועד 36 חודשי פסילה. היא עתרה לשבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות אם הנהג יימצא מתאים, לפסילה שלא תפחת משלוש שנים, למאסר ופסילה מותנים, לקנס ולפיצוי לנפגעת. המדינה הדגישה גם שלנהג רישיון משנת 1980 ולחובתו 27 הרשעות תעבורה שניתן היה להציג.
ההגנה ביקשה להסתפק בענישה מתונה בהרבה. היא הדגישה שהנאשם קיבל אחריות, הביע צער ואמפתיה לנפגעת, וכי אין לחובתו הרשעות פליליות. עוד הוצגו נסיבות משפחתיות משמעותיות: רעייתו סובלת מקשיים בריאותיים ותלויה בעזרה, והוא טען כי הוא המפרנס היחיד וכי עבודתו בתחום המשלוחים תלויה ביכולת לנהוג. ההגנה ביקשה פסילה של שישה עד שמונה חודשים בניכוי הפסילה המנהלית, של"צ, צו מבחן ופיצוי לנפגעת במקום קנס.
שירות המבחן הציג תמונה מעורבת. מצד אחד, צוינו יציבות תעסוקתית, מערכות תמיכה נורמטיביות, יכולת לאמפתיה ונכונות להשתלב בסדנה בתחום התעבורה. מצד שני, התסקיר הצביע על דפוסי נהיגה מסוכנים, קושי בהיענות לגבולות ועמדות מקלות ביחס להרגלי הנהיגה. שירות המבחן התרשם גם שהנהג מצמצם במידת מה מאחריותו לתאונה ומתמקד במחיר שהוא עצמו נושא בשל ההליך. בסופו של דבר הומלץ על צו מבחן לשנה, 200 שעות של"צ ופיצוי לנפגעת.
בית המשפט עמד על כך שהענישה בתאונות דרכים מחייבת איזון בין חומרת התוצאה לבין נסיבותיו של הנהג והסיכון העתידי. במקרה הזה נקבע כי עצם הפגיעה במעבר חציה, אופן הנהיגה והחבלות הקשות מצדיקים ענישה ממשית. עם זאת, בית המשפט נתן משקל לכך שהנאשם נטל אחריות בסופו של דבר, לכך שמאסר יפגע גם במשפחתו, ולכך שפסילת הרישיון עצמה צפויה לפגוע בצורה משמעותית בפרנסתו.
עברו התעבורתי של הנהג לא פעל לטובתו. בית המשפט ציין את 27 ההרשעות ואת העובדה שהוא נוהג רבות במסגרת עבודתו, וקבע כי דווקא מנהג מנוסה שמתפרנס מנהיגה מצופה להקפדה גבוהה יותר. במקביל, הליך תעבורתי נוסף שהיה תלוי ועומד נגדו לא נזקף לחובתו, משום שלא הוצגו פרטים מספקים על תוצאותיו.
בית המשפט החליט שלא להטיל מאסר בפועל. במקום זאת, ובהתאם גם להמלצת שירות המבחן, הוטלו 200 שעות של"צ וצו מבחן לשנה שבמהלכה ייעשה ניסיון לשלב את הנהג בקבוצה למניעת עבריינות חוזרת בתחום התעבורה. בפסק הדין הודגש שהשל"צ משמש גם רכיב חינוכי וצופה פני עתיד וגם חלופה מסוימת למאסר.
רכיב הפסילה הועמד על 14 חודשים. לאחר ניכוי חודשיים של פסילה מנהלית שכבר רוצו, נותרו 12 חודשים לריצוי. בנוסף הוטלה פסילה מותנית של ארבעה חודשים למשך שלוש שנים ומאסר מותנה של חודשיים למשך שנתיים, שיחול אם יעבור עבירה נוספת של גרימת תאונת דרכים עם חבלות של ממש. לנפגעת נפסק פיצוי של 3,600 שקל.
בית המשפט בחר שלא להוסיף קנס כספי, בשל הפגיעה הצפויה בפרנסתו של הנהג כתוצאה מהפסילה ובשל עצם חיובו בפיצוי. התוצאה הסופית משקפת את האיזון שערך בין חומרת התאונה והפגיעות הקשות לבין האפשרות להטיל ענישה שיקומית שאינה כוללת מאסר. עם זאת, פסילת הרישיון הממושכת, צו המבחן והשל"צ מותירים ענישה משמעותית בגין תאונה שבית המשפט ראה בה תוצאה של רשלנות ממשית במעבר חציה.
הנאשם הורשע בארבע עבירות תעבורה שנבעו מאותו אירוע: אי מתן אפשרות להולכת רגל להשלים חציה בבטחה, נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק וחבלה וגרימת חבלה של ממש. הוא כפר תחילה באישום, אך לפני שמיעת הראיות חזר בו והודה. ההליך התארך גם בשל מספר דחיות שניתנו לבקשת ההגנה ובשל היעדרויות מהדיונים. בית המשפט ציין כי חלפו כשלוש שנים ממועד התאונה, אך לא נתן לנתון זה משקל משמעותי לקולה מאחר שכתב האישום הוגש זמן קצר לאחר האירוע וחלק מהעיכובים נבעו מניהול ההליך ומבקשות ההגנה.
דברי הנפגעת קיבלו ביטוי מפורש בגזר הדין. היא תיארה כיצד התאונה שינתה את חיי היומיום שלה, פגעה בעצמאותה והפכה אותה לתלויה בבני משפחה ובאחרים לצורך פעולות שבעבר ביצעה לבדה. בן זוגה נשא גם הוא דברים. בית המשפט לא פירט מעבר לנדרש פרטים אישיים מטעמי צנעת הפרט, אך הבהיר שהפגיעה המתמשכת באיכות חייה הייתה שיקול ממשי בקביעת חומרת התוצאה ובהצדקת פסילה ממושכת ופיצוי.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.