בית משפט השלום בתל אביב-יפו דחה תביעה שטרית של אי.אר.אן. ישראל בע"מ בסך 88,761 שקל, לאחר שקבע כי החברה לא הצליחה להוכיח שהנתבעת חתמה על שטר החוב שבבסיס תיק ההוצאה לפועל. אף שבית המשפט מצא קשיים של ממש בגרסת הנתבעת ואף קבע שהיא לא אמרה אמת כאשר הכחישה באופן גורף כל זיקה להלוואה ולרכב שנרכש באמצעותה, הוא קבע כי השאלה המרכזית נותרה ללא הכרעה: האם היא אכן חתמה על שטר החוב עצמו. במצב של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", נקבע, הנטל נופל על החברה כתובעת ולכן התביעה נדחתה.
ההליך החל בתיק הוצאה לפועל שנפתח בנובמבר 2023. שטר החוב נשא תאריך 1 ביוני 2022 וסכום של 88,761 שקל, והנתבעת הופיעה בו כעושת השטר. לצד השטר הוגשו מסמכי הלוואה של חברת מימון בקליק בע"מ, חברת בת של אי.אר.אן, ובהם הסכם הלוואה וגילוי נאות ביחס למימון בסכום של 92 אלף שקל. אי.אר.אן טענה כי הזכויות הומחו אליה בהמשך. הנתבעת, לעומת זאת, הכחישה כי חתמה על שטר החוב וטענה כי אינה מכירה את החברות וכי לא ביקשה ולא קיבלה מהן דבר.
במהלך ההליך נחשפה תמונה מורכבת יותר. הוגשו הקלטות של שיחות טלפון, התכתבויות וואטסאפ והודעות קוליות בין הנתבעת לבין נציגי מימון בקליק. הנתבעת אף אישרה כי הקול הנשמע בחלק מהשיחות הוא קולה. מן החומר עלה שהיא שילמה בפועל מספר תשלומים באמצעות הוראת קבע, ובשיחות ובהתכתבויות עסקה בתשלומים, בפיגורים וברכב הקשור לעסקה. עובדות אלה פגעו קשות בהכחשתה הגורפת של כל קשר להלוואה.
אלא שבית המשפט הבחין בין שתי שאלות שונות: האם לנתבעת הייתה זיקה כלשהי לעסקת המימון, והאם היא חתמה על שטר החוב המסוים שעל בסיסו הוגשה התביעה השטרית. מבחינת בית המשפט, הראיות שהציגה אי.אר.אן עשויות להחליש מאוד את טענת הנתבעת שאין לה שום קשר לעסקה, אך הן אינן מוכיחות כשלעצמן שהיא חתמה על השטר. השטר הוא מסמך נפרד ממסמכי ההלוואה וממסמכי המשכון, ולכן היה על החברה להוכיח את אותנטיות החתימה עליו באופן ישיר ומספק.
כאן מצא בית המשפט שורה של חסרים ראייתיים. בראש ובראשונה, החברה כלל לא חקרה את הנתבעת על החתימה עצמה במהלך הדיונים. היא לא עימתה אותה עם דוגמאות חתימה, לא ביקשה ממנה לחתום באולם כדי לאפשר התרשמות ישירה, ולא התמקדה בשאלה שהוגדרה בפסק הדין כשאלה המכריעה. בית המשפט תיאר את ההתנהלות הזו כ"מביכה מאוד" והדגיש כי כבר בדיון הראשון העיר על כך שהחקירה אינה מתמודדת עם טענת אי-החתימה, אך גם בהמשך לא השתנתה דרך ניהול ההליך.
גם מערך הראיות החיצוניות שנותר מחוץ לתיק קיבל משקל. אי.אר.אן לא הגישה חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד או חתימות. היא לא הזמינה לעדות את האדם שלטענתה היה נוכח במגרש הרכב בעת החתימה על שטר החוב ועל מסמכי ההלוואה. היא גם לא הציגה מסמכי התקשרות קודמים בין הצדדים, אף שלפי עדותה היו עסקאות קודמות שיכלו לספק דוגמאות חתימה אותנטיות להשוואה.
בית המשפט ציין גם כי החברה לא העידה את כונס הנכסים שמונה לצורך מימוש המשכון על הרכב, אף שעדותו עשויה הייתה לשפוך אור על הניסיון לאתר את הרכב ועל טענות החברה להונאה ולהברחתו. בנוסף, לא הובא לעדות גורם מטעם מימון בקליק שהיה מעורב בזמן אמת בהתקשרות או בקשר עם מגרש הרכב. העד היחיד מטעם אי.אר.אן אישר שהוא עצמו לא השתתף באירועי כריתת העסקה, בהחתמת המסמכים או בטיפול השוטף מול הנתבעת לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
אי.אר.אן ביקשה לבסס את טענתה בעיקר על שתי אינדיקציות: התשלומים שהנתבעת שילמה בפועל והעובדה שבשיחות ובהודעות בזמן אמת היא לא התנערה מההלוואה ומהרכב. בית המשפט קבע כי מדובר בראיות משמעותיות, אך לא מספיקות לשאלה השטרית. באחת השיחות אף דובר על רכב אחר מסוג שונה מזה שנרשם בעסקה שבמחלוקת, עובדה שיצרה עמימות נוספת. בשיחות אחרות הנתבעת ביקשה וקיבלה פרטים על ההלוואה והרכב, ולא הכחישה את הקשר אליהם. גם בהתכתבויות הוואטסאפ היא נדרשה להסדיר חובות ותשלומים. כל אלה פגעו במהימנותה, אך לא מילאו את החסר שנוצר מהיעדר הוכחה ישירה לחתימה.
בית המשפט לא קיבל אפוא את גרסת הנתבעת כפשוטה. הוא קבע במפורש שאינו מאמץ פוזיטיבית את טענתה שלא חתמה על השטר, בשל הבעיות הרבות בעדותה והסתירות מול החומר האובייקטיבי. עם זאת, במשפט אזרחי אין די בכך שגרסת הנתבעת אינה משכנעת כאשר הנטל הראשוני להוכיח את החתימה מוטל על התובעת. משום שהראיות הותירו את השאלה במצב של איזון, התוצאה הייתה דחיית התביעה.
פסק הדין מדגיש בכך את ההבדל בין תביעה חוזית המבוססת על עסקת הלוואה לבין תביעה שטרית המבוססת על שטר חוב מסוים. אי.אר.אן בחרה לפעול במסלול השטרי ולפתוח תיק הוצאה לפועל על בסיס השטר, ולכן נדרשה להוכיח שהחתימה שעליו היא של הנתבעת. בית המשפט העיר כי החברה התמקדה לאורך ההליך דווקא במערכת היחסים החוזית ובזיקה לעסקת המימון, בעוד שעילת התביעה שנבחרה דרשה הוכחה אחרת וממוקדת יותר.
בסופו של דבר הורה בית המשפט על דחיית התביעה ועל סגירת תיק ההוצאה לפועל. לצד זאת, הוא נמנע מלחייב את אי.אר.אן בהוצאות הנתבעת, בשל הקשיים שמצא בעדותה והעובדה שהכחשותיה הגורפות לא תאמו את הראיות שהוצגו. כך הסתיים ההליך בתוצאה חריגה במידה מסוימת: החברה הפסידה משום שלא עמדה בנטל להוכיח את השטר, אך הנתבעת לא זכתה בקביעה פוזיטיבית כי החתימה אינה שלה ואף לא בהוצאות משפט.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.