נהג מונית שנתפס נוהג בזמן ששתי פסילות שיפוטיות עומדות נגדו, אף שלא היה מורשה לנהוג ברכב ציבורי וללא ביטוח תקף, נשלח למאסר. בבית המשפט הוא לא הכחיש את הנהיגה, אך התעקש כי הפסילות בטלות ואינן מחייבות אותו. השופט עמית בר דחה את הטענה וקבע כי לא מדובר בטעות, אלא בתופעה חמורה שאותה הגדיר “הכחשת פסילה”.
המקרה התרחש ביולי 2023 בכביש 412, סמוך לצומת בית דגן. הנאשם נהג במונית אף שברשותו רישיון לרכב פרטי בלבד, שאינו מאפשר נהיגה ברכב ציבורי. באותה עת חלו עליו פסילה של שלוש שנים וחצי שהוטלה בשנת 2018 ופסילה נוספת של שישה חודשים משנת 2021. הנאשם ידע על הפסילות, אך טען כי הפסילה המקורית חושבה באופן שגוי. סנגורו הציג אותו כמי שנפל קורבן לטעות של בית המשפט או המזכירות, וטען כי אילו תקופת הפסילה חושבה כראוי, האירוע כלל לא היה מתרחש. אלא שטענותיו כבר נדונו פעם אחר פעם. במשך כשמונה שנים ניהל הנאשם הליכים רבים בניסיון לערער על תוקף הפסילה: בקשות חוזרות לבית המשפט לתעבורה, ערעורים לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון ושלוש עתירות מנהליות. ההליכים נדחו, נמחקו או נמשכו על ידו. למרות זאת, הוא המשיך להתייחס לפסילות כאל החלטות בטלות. בית המשפט קבע כי אמונה אישית של נהג שהפסילה אינה מוצדקת אינה מאפשרת לו להתעלם ממנה. כל עוד הפסילה לא בוטלה בהחלטה שיפוטית, נאסר עליו לנהוג.
“הנאשם אינו פועל מתוך טעות כנה”, כתב השופט בר בגזר הדין. לדבריו, הנהג פעל מתוך תפיסה “המציבה אותו מעל לחוק”, והיה מוכן להכיר בהחלטות מערכת המשפט רק כאשר הן פעלו לטובתו. השופט תיאר את המקרה כחריג ביחס לתיקים רגילים של נהיגה בפסילה. חומרתו, נקבע, אינה נובעת רק מעצם העלייה לכביש, אלא מהסירוב העקבי להכיר בסמכותם של בתי המשפט. “התנהלות זו, של הנאשם תוך התעלמות מההחלטות וקריאת תיגר עליהן, מהווה פתח מסוכן לאנרכיה אזרחית”, נכתב.
גם לאחר שהוגש נגדו כתב האישום המשיך הנאשם, על פי גזר הדין, לדבוק בעמדתו. בזמן שהתיק התנהל הוא הורשע בהליך אחר ונידון לשנת מאסר ולעשר שנות פסילה בגין עבירה מאוחרת יותר. בהמשך נתפס לכאורה נוהג פעם נוספת ונעצר עד תום ההליכים בתיק חדש. לחובת הנאשם 116 הרשעות תעבורה קודמות, ובהן חמש הרשעות קודמות בנהיגה בזמן פסילה. בעבר הוטלו עליו עבודות שירות, מאסרים בפועל, פסילות וצו מבחן. בשנת 2021 אף נמנע בית המשפט מהפעלת מאסר מותנה והעניק לו הזדמנות שיקומית, אך גם זו לא מנעה ממנו לשוב ולנהוג. במהלך המשפט הנוכחי הגיש הנאשם בקשות דחייה רבות, ביקש לאחד ולהפריד בין תיקים ואף הגיש שלוש בקשות לפסילת השופט. בית המשפט קבע כי התמשכות ההליך נגרמה בשל התנהלותו, ולכן אין לזקוף אותה לזכותו בעת קביעת העונש.
התביעה ביקשה להטיל עליו 30 חודשי מאסר בפועל ועשר שנות פסילה. מנגד ביקשה ההגנה להימנע ממאסר, בין היתר בשל נסיבותיו האישיות, מצבו הכלכלי והעונשים שהוא כבר מרצה. בית המשפט בחר בעונש מתון מזה שביקשה המדינה, אך מיקם את הנאשם במחצית העליונה של מתחם הענישה שקבע. על הנאשם נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל. נוסף לכך הופעל מאסר מותנה בן שישה חודשים, שמחציתו תחפוף לעונש החדש ומחציתו תצטבר אליו. בסך הכול ירצה 15 חודשי מאסר במסגרת התיק, כאשר עשרה חודשים מהעונש החדש יצטברו לעונשים אחרים שהוא נושא.
רישיונו נפסל לעשר שנים נוספות, במצטבר לכל פסילה אחרת. הוא גם חויב לחתום על התחייבות בסך 50 אלף שקל שלא לנהוג בזמן פסילה במשך שלוש שנים לאחר שחרורו. הפרת ההתחייבות עלולה להביא למאסר נוסף של 120 ימים.
