משרד התחבורה מבקש לשנות את שיטת הניקוד: להחמיר עם נהגים שמשתמשים בטלפון או מסכנים הולכי רגל, ולהקל בעבירות רישוי ובעבירות שנתפסות כמינהליות. חלק מן השינויים הגיוניים. אחרים יוצרים תוצאות מפתיעות, ולעיתים גם מסוכנות, שלא תמיד מתיישבות עם דברי ההסבר של המשרד. שנת 2025 הסתיימה עם 459 הרוגים בתאונות דרכים. מול מספר כזה קל לקבל כמעט כל הצעה שמבטיחה הרתעה חזקה יותר. אלא שעיון בטיוטה מגלה תמונה מורכבת: שימוש בטלפון יעלה לעשר נקודות, אך דליפת שמן או דלק מרכב עלולה להישאר ללא ניקוד. עבירה רגילה כלפי הולך רגל תקבל אותו ניקוד כמו עבירה בנסיבות מחמירות. ובמקרה אחר, מחיקה שנועדה להקל בעבירת גרירה מסוימת עלולה לבטל ניקוד גם על גרירה ללא מתקן ריתום תקין. זו אינה סיבה להתנגד למלחמה בעבירות מסכנות חיים. זו סיבה לדרוש שהמלחמה הזאת תנוהל באמצעות כללים מדויקים.
מה משתנה בשיטת הניקוד
הטיוטה אינה עוסקת בקנסות עצמם אלא בנקודות הנצברות לחובת הנהג. גם כאשר הניקוד מבוטל, המעשה יכול להישאר עבירה ולהמשיך לגרור קנס או הליך אחר. כך נראים השינויים המרכזיים בהשוואה לתקנות התעבורה הקיימות:
| הנושא | כיום | לפי הטיוטה |
|---|---|---|
| תוקף הנקודות | בדרך כלל שנתיים; ארבע שנים לאחר צבירת 22 נקודות לפחות | שנה לניקוד נמוך בתנאים שנקבעו; שנתיים לעבירות של 8 נקודות ומעלה; כלל ארבע השנים נשאר |
| שימוש בטלפון ללא דיבורית | 8 נקודות | 10 נקודות |
| אי־מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה | 8 נקודות; 10 בנסיבות מחמירות | 10 נקודות גם בעבירה הרגילה |
| נהיגה שלא בכביש | 6 נקודות | 10 נקודות |
| רישיון נהיגה שפג | 8 נקודות | ללא נקודות עד שישה חודשים; 4 עד שנתיים; 6 לאחר שנתיים |
| רישיון רכב שפג | 6 נקודות | ללא נקודות בארבעת החודשים הראשונים; 4 לאחר מכן |
| רישיון נגרר שפג | נכלל בפריט הכללי של 6 נקודות | ללא נקודות עד שנה; 4 לאחר שנה |
| אי־ציות לחצי הכוונה | 6 נקודות | 4 נקודות |
| כניסה לצומת חסום | 6 נקודות | ללא נקודות; כניסה חסומה למפגש מסילת ברזל תישאר עם 6 |
| הפרעה לתנועה בידי הולך רגל | 4 נקודות לבעל רישיון נהיגה | ללא נקודות |
| הפרת סייגי גרירה מסוימים | 4 נקודות | ללא נקודות |
| הפרשת גזים, עשן, שמן או דלק | 6 נקודות | ללא נקודות |
לא כל הקלה היא ויתור על הבטיחות
יש בטיוטה רעיונות נכונים. נהג שרישיון הנהיגה שלו פקע לפני שבוע אינו דומה למי שנוהג במשך שנים ללא רישיון תקף. כיום שני המצבים מקבלים ככלל אותו ניקוד. החלוקה שמציע משרד התחבורה מאפשרת להבחין בין איחור קצר בחידוש הרישיון לבין הפרה ממושכת. גם ההחמרה בשימוש בטלפון מובנת. ארגון הבריאות העולמי מעריך כי שימוש בטלפון בזמן נהיגה מגדיל בערך פי ארבעה את הסיכון למעורבות בתאונה. כשנהג מסיר את מבטו מן הכביש, אפילו לכמה שניות, הרכב ממשיך לעבור עשרות מטרים. העברת העבירה משמונה לעשר נקודות משקפת את הסיכון הזה. הקלה מוצדקת נוספת נוגעת להולכי רגל. תקנה 21 חלה על כל עובר דרך, ולכן גם הולך רגל יכול לעבור עבירה של הפרעה לתנועה. אלא ששיטת הניקוד חלה רק על מי שמחזיק ברישיון נהיגה. התוצאה כיום מוזרה: הולך רגל בעל רישיון עלול לקבל ארבע נקודות, ואילו אדם שביצע בדיוק אותו מעשה אך אינו מחזיק ברישיון לא יקבל נקודות. ביטול הניקוד במקרה הזה מחזיר את שיטת הניקוד למטרה שלה: בחינת התנהגותו של אדם כנהג.
ההסבר מדבר על הקלה קטנה, הנוסח מוחק הרבה יותר
הבעיה מתחילה במקומות שבהם דברי ההסבר והתקנות המוצעות אינם מובילים לאותה תוצאה. כך, למשל, דברי ההסבר מציגים הקלה בגרירת רכב ללא היתר באמצעות רכב קל שמשקלו פחות מ־2,200 קילוגרם. אפשר להתווכח אם עבירה כזאת מצדיקה נקודות, אך הטיוטה אינה מסתפקת בה. היא מוחקת את כל פרט 12ב ממדרגת ארבע הנקודות. הפריט הזה כולל כיום גם גרירת יותר מרכב אחד ללא היתר, גרירה בניגוד לתנאים שנקבעו ברישיונות וגרירה ללא מתקני ריתום וגרירה תקינים. מתקן ריתום לא תקין אינו עניין מינהלי. הוא עלול להשתחרר בזמן נסיעה ולהפוך את הרכב הנגרר לסכנה לכל מי שנמצא בכביש. אם המשרד מבקש להקל בעבירה אחת, עליו להפריד אותה מן העבירות האחרות ולא למחוק את הפריט כולו. אותה בעיה קיימת בתקנה 155. דברי ההסבר מתמקדים בעשן הנפלט מרכב ומתארים עבירה שאין לה השפעה מיידית על תאונות קשות. אלא שהתקנה הקיימת עוסקת גם ברכב המפריש גזים, שמן או דלק במידה העלולה לפגוע בבטיחות. בעקבות המחיקה המוצעת, גם נהיגה ברכב שדולף ממנו שמן ויוצר סכנת החלקה עלולה להישאר ללא נקודות. אפשר להחליט שעשן מטריד אינו צריך להשפיע על רישיון הנהיגה. קשה יותר להסביר מדוע אותה הקלה צריכה לחול גם על דלק או שמן המסכנים את משתמשי הדרך.
ומה קורה לרכב שמעולם לא היה לו רישיון?
כיום נהיגה ברכב החייב ברישום וברישוי, אך אין לו רישיון תקף, גוררת שש נקודות. הטיוטה מציעה ארבע נקודות אם חלפו יותר מארבעה חודשים ממועד פקיעת רישיון הרכב, וללא נקודות בתקופה הקצרה מכך. אבל יש מקרה שהנוסח אינו פותר: רכב שמעולם לא נרשם או שמעולם לא קיבל רישיון. לרכב כזה אין מועד פקיעה שממנו ניתן למנות ארבעה חודשים. דברי ההסבר מציעים ארבע נקודות על נהיגה ללא רישיון רכב באופן כללי, אך ההוראה הזאת לא הוכנסה בבירור לתקנות עצמן. התוצאה האפשרית היא שהנהג ברכב שרישיונו פקע יקבל נקודות, בעוד שנהג ברכב שמעולם לא רושיין כלל יישאר מחוץ לפריט. גם ההקלה בפקיעת רישיון נהיגה מחייבת דיוק. איחור של כמה חודשים יכול לנבוע משכחה, אך לעיתים חידוש הרישיון מותנה בבדיקה רפואית או בבדיקת כשירות. דברי ההסבר עצמם מציינים צורך בבחינה נפרדת של נהגים בני 75 ומעלה. הבחנה כזאת אינה מופיעה בנוסח שהופץ.
עשר נקודות גם במקרה רגיל וגם במקרה מחמיר
הטיוטה מבקשת להעלות משמונה לעשר נקודות את העבירה של אי־מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה בבטחה. קשה לחלוק על הצורך להגן על הולכי רגל, במיוחד לאחר שנה קשה כל כך. אבל בתקנות כבר קיים מדרג: העבירה הרגילה גוררת שמונה נקודות, ואותה עבירה בנסיבות מחמירות גוררת עשר. אם התיקון יאושר, שני המקרים יקבלו עשר נקודות. בכך נעלמת ההבחנה בין עבירה רגילה לעבירה מחמירה. זו תוצאה הפוכה מן העיקרון שמאחורי שיטת הניקוד, שלפיו חומרת הסנקציה אמורה לעלות עם חומרת הסיכון. קושי דומה עולה מהחמרת הניקוד על נהיגה שלא בכביש. תקנה 33(א) רחבה וחלה על מגוון מצבים. דברי ההסבר מפנים לתאונות שבהן רכב סטה משול הדרך, אך תאונה שנגרמה מירידה מהכביש במהירות גבוהה אינה זהה לכל מקרה שבו רכב עבר אל מחוץ לכביש. הטלת עשר נקודות ללא הבחנה בנסיבות עלולה להכניס לאותה מדרגה מעשים שונים מאוד.
כמה עבירות באמת מובילות לפסילה?
דברי ההסבר טוענים שנהג שיבצע שתיים או שלוש עבירות חמורות בפרק זמן קצר יגיע לקורס נהיגה מונעת ואף יהיה חשוף לפסילת רישיון. כדאי לבדוק את המספרים. קורס בסיסי מוטל החל מ־12 נקודות. קורס מתקדם מוטל החל מ־24 נקודות. פסילה לשלושה חודשים מכוח שיטת הניקוד מתחילה ב־36 נקודות. שתי עבירות של עשר נקודות יוצרות 20 נקודות ומביאות לקורס בסיסי. שלוש יוצרות 30 נקודות ומביאות לקורס מתקדם, אך לא לפסילה מכוח הניקוד. ארבע עבירות טלפון הן כבר סיפור אחר: לפי הטיוטה הן יצטברו ל־40 נקודות ויחצו את רף הפסילה. כיום ארבע עבירות כאלה מסתכמות ב־32 נקודות. כלומר, ההחמרה בהחלט עשויה להשפיע על נהגים חוזרים, אבל לא בדיוק בדרך המתוארת בדברי ההסבר. גם העמדה לדין אינה תוצאה אוטומטית של צבירת נקודות. בצד השני, קיצור תקופת תוקף הנקודות עשוי להרחיק נהגים מקורסים. כיום שתי עבירות של שש נקודות שנעברו בהפרש של 13 חודשים עשויות להצטבר ל־12 נקודות. לפי הטיוטה, הנקודות מן העבירה הראשונה עשויות לפקוע כעבור שנה, והנהג יישאר עם שש בלבד. ייתכן שזו תוצאה ראויה: לא כל שתי עבירות קלות שנעברו בהפרש גדול מעידות על נהג מסוכן. אך לפני שמקצרים את תקופת הצבירה, ראוי לדעת כמה נהגים כאלה היו מעורבים לאחר מכן בתאונות וכמה מהם חזרו לבצע עבירות. הנתונים האלה אינם מוצגים בטיוטה.
שנה או שנתיים? הנוסח אינו ברור
תקנה 547 המוצעת אמורה לקבוע את משך חייהן של הנקודות. הכוונה כנראה פשוטה: נקודות בשל עבירות שערכן נמוך משמונה יישארו שנה, ונקודות בשל עבירות של שמונה ומעלה יישארו שנתיים. הנוסח עצמו פחות פשוט. תקופת השנה מותנית בכך שבין העבירות הנכללות בצבירה לא תהיה עבירה של שמונה נקודות ומעלה. לכן, אם לנהג נרשמו עבירה של עשר נקודות ועבירה של ארבע נקודות, לא ברור אם ארבע הנקודות יישארו שנה או שנתיים. יש גם נקודה נוספת שרוב הנהגים אינם מכירים. לפי התקנות הקיימות, נקודות יכולות להישאר בתוקף כל עוד הנהג לא ביצע את אמצעי התיקון שהוטל עליו. לכן ההבטחה שלפיה הנקודות יימחקו אחרי שנה אינה נכונה בכל מצב. הטיוטה גם אינה כוללת הוראת מעבר. לא ברור מה יקרה לעבירה שבוצעה לפני כניסת התיקון לתוקף אך נרשמה לאחר מכן, ואם ההקלות בתקופת הצבירה יחולו גם על נקודות שכבר נמצאות במרשם.
לא די להוסיף נקודות
יש לשיטת הניקוד יתרון חברתי על פני קנסות בלבד. קנס בסכום קבוע פוגע הרבה יותר במשפחה שמתקשה להתקיים מאשר בנהג אמיד, בעוד שמספר הנקודות אינו משתנה לפי ההכנסה. מצד שני, פסילת רישיון פוגעת במיוחד בנהג מקצועי, בשליח, בטכנאי או בתושב אזור שבו אין תחבורה ציבורית סבירה. אין בכך סיבה להקל עם נהג מסוכן. יש בכך סיבה לוודא שהנקודות ניתנות בשל סיכון ממשי ולא בגלל ניסוח רחב או מקרי. שיטה שהציבור תופס כשרירותית מאבדת מן הלגיטימיות שלה, ולגיטימיות משפיעה גם על הציות. גם הנתונים שבבסיס התיקון זקוקים להסבר. הטיוטה טוענת שאי־מתן זכות קדימה להולך רגל גרם ל־19% מהתאונות הקטלניות בשנת 2025. סיכום השנה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מציג נתון אחר: 15% מכלל עבירות הנהגים שנרשמו בתאונות חמורות, הכוללות תאונות קטלניות וקשות. ייתכן שמדובר במאגר אחר או בחישוב אחר, אך כאשר נתון משמש להצדקת החמרה, הציבור צריך לדעת מה בדיוק נמדד. לבסוף, נקודות אינן תחליף לאכיפה. הטיוטה מניחה שלצד ההקלות תוגבר האכיפה, אך אינה מציגה יעד, תקציב או מנגנון בקרה. מחקרים בתחום ההרתעה מראים שחומרת הסנקציה היא רק חלק מן התמונה. גם הסיכוי להיתפס ומהירות הטיפול בעבירה משפיעים על התנהגות הנהגים. נהג שמאמין שהסיכוי להיתפס עם טלפון ביד נמוך לא בהכרח ישנה את דרכו בגלל שתי נקודות נוספות. המאבק בתאונות דורש גם אכיפה נוכחת, תשתיות בטוחות יותר, הגנה על הולכי רגל וטיפול ממוקד בנהגים שחוזרים ומבצעים עבירות.
הכיוון נכון, הנוסח עדיין לא
יש בטיוטה בסיס למדיניות טובה יותר. נכון להחמיר בעבירות מסכנות חיים, נכון להבחין בין איחור קצר בחידוש רישיון לבין נהיגה ממושכת ללא רישיון, ונכון לבחון אם כל עבירה מינהלית צריכה להשפיע על רישיון הנהיגה. אבל בנוסח הנוכחי התיקון אינו בשל. צריך לצמצם את המחיקות הגורפות בעבירות הגרירה והפרשת החומרים, להסדיר את המקרה של רכב שמעולם לא רושיין, לשמור על ההבחנה בין עבירה רגילה לעבירה מחמירה, ולהבהיר את תקופת הצבירה ואת הוראות המעבר. לצד אלה נדרשת הערכת השפעה אמיתית: כמה נהגים יגיעו לקורס או לפסילה לפני התיקון ואחריו, ומהי תוכנית האכיפה שתהפוך את הניקוד להרתעה בפועל. המלחמה בתאונות הדרכים אינה נמדדת במספר הנקודות שמוסיפים לטבלה. היא נמדדת בשאלה אם הדין פוגע בהתנהגות המסוכנת הנכונה, ואם המדינה מסוגלת לאכוף אותו באופן עקבי. הטיוטה מציעה כמה צעדים בכיוון הזה. לפני אישורה, היא זקוקה לעוד סיבוב אחד של עבודה.
