בית משפט השלום בירושלים גזר 250 שעות שירות לתועלת הציבור על נאשם שהורשע בשני תיקי אלימות נפרדים, והחליט לחרוג ממתחמי הענישה שנקבעו בשל הליך שיקום בתחום ניהול הכעסים. השופטת סיגל אלבו קבעה כי למרות חומרת המעשים, ההליך הטיפולי שעבר הנאשם מצביע על "סיכוי של ממש להצלחת שיקומו". מאסר מותנה קודם בן חודשיים הוארך בשנתיים נוספות, והוטלו גם מאסרים מותנים ופיצויים לשני נפגעי העבירה.
בתיק הראשון הורשע הנאשם לאחר ניהול הוכחות בתקיפה בנסיבות מחמירות בצוותא ובהפרעה לשוטר. לפי ההכרעה, באוגוסט 2020 הוא ושני אחרים רדפו אחרי המתלונן סמוך לצומת פת בירושלים, היכו אותו בראשו ולאחר שנפל המשיכו להכותו באגרופים ובעיטות. למתלונן נגרמו נפיחות בגולגולת ושפשופים ביד וברגל. כאשר הגיעו שוטרים, הנאשם ואחיו נמלטו ונתפסו לאחר מרדף רגלי.
בהמשך צירף הנאשם תיק נוסף שבו הודה בתקיפה סתם. לפי כתב האישום המתוקן, במרץ 2025, במהלך דין ודברים ברחוב בירושלים, הוא ניגש לקטין בן 15 וסטר בחוזקה בעורפו. בעקבות המעשה נגרמה לקטין אדמומיות בסמוך לאוזן.
המאשימה ביקשה לגזור בסך הכול תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. היא טענה שהתקיפה בצוותא הייתה חמורה וברוטלית, בוצעה כאשר הנפגע שכב על הכביש, וכי במהלך תקופת הדחייה לצורך שיקום נפתח נגד הנאשם התיק הנוסף. לשיטתה, אין הצדקה להארכת המאסר המותנה ולהסתפקות בשל"צ.
ההגנה ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן. היא הדגישה את השינוי שעבר הנאשם ואת השתתפותו בקבוצה לניהול כעסים. בתסקירים תואר כי בתחילה התקשה לקחת אחריות ולבחון את דפוסי התנהגותו, אך בהמשך השתלב בטיפול, התמיד בהגעה למפגשים ורכש כלים לוויסות כעס ולפעולה שקולה יותר. שירות המבחן העריך שהטיפול משמעותי ובעל פוטנציאל להפחית את הסיכון.
בית המשפט קבע כי מתחם הענישה בתיק התקיפה בצוותא נע בין שלושה חודשי מאסר, שיכולים להתבצע בעבודות שירות, לבין 18 חודשי מאסר. בתיק התקיפה הפשוטה נקבע מתחם שבין מאסר על תנאי למספר חודשי עבודות שירות. השופטת אלבו תיארה את התקיפה הראשונה כ"ברוטלית" וציינה שנגרם לנפגע נזק ממשי, בעוד שבאירוע השני הייתה הפגיעה מצומצמת יותר.
למרות זאת הוחלט לחרוג מן המתחמים. בית המשפט קבע כי האירוע השני התרחש במרץ 2025, עוד לפני שהנאשם החל את הטיפול הקבוצתי בנובמבר אותה שנה. בהמשך הוא השלים את הקבוצה, למד לזהות את הקשר בין אימפולסיביות להתנהגות אלימה והביע חרטה. נקבע כי ההליך הביא לשינוי בדפוסי החשיבה וכי "יש להעניק מעמד בכורה לשיקולי השיקום ולהעדיפם על פני שיקולי הגמול וההרתעה".
בית המשפט נתן משקל גם לגילו הצעיר של הנאשם ולעמדת שירות המבחן שלפיה עבודות שירות עלולות לפגוע בתפקודו התעסוקתי ובעזרתו בפרנסת אמו. נקבע כי אין מדובר בעבירה שחומרתה חוסמת את האפשרות לחריגה לצורכי שיקום, וכי התמונה העדכנית מצדיקה הזדמנות להמשיך במסלול הטיפולי.
העונש שנקבע כולל 250 שעות של"צ בבית אבות, הארכת המאסר המותנה הקודם בן חודשיים לשנתיים נוספות, חמישה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות אלימות ושלושה חודשי מאסר על תנאי בגין הפרעה לשוטר. הנאשם חויב לפצות את נפגע התקיפה הראשונה ב-5,000 שקל ואת הקטין בתיק השני ב-500 שקל, וכן לחתום על התחייבות בסך 3,500 שקל להימנע מעבירות אלימות או הפרעה לשוטר.
מספר התיק: ת"פ 71068-12-20.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.