בית המשפט המחוזי בחיפה גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על נהג אוטובוס שהורשע בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לאחר שהסיט בכוונה אוטובוס ציבורי לעבר רכב פרטי בעקבות עימות בכביש. הנשיא אבי לוי קבע מתחם ענישה של 18 עד 36 חודשי מאסר בפועל, אך החליט לסטות ממנו מטעמי שיקום. לצד עבודות השירות הוטלו על הנאשם צו מבחן לשנה, מאסר מותנה, פסילת רישיון לשנה ופיצוי של 15 אלף שקל לנפגע.
הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, שלא כלל הסכמה על העונש. לפי כתב האישום המתוקן, באפריל 2025 הוא נהג באוטובוס של חברת סופרבוס בקו 58 בשדרות אבא חושי בחיפה, כשבאוטובוס נוסעים. נהג רכב פרטי עקף את האוטובוס, ובמהלך העקיפה גידף את הנהג. בעקבות זאת הסיט הנאשם את ההגה שמאלה לעבר המכונית, עבר לנתיב השמאלי ופגע בה עם חלקו הקדמי של האוטובוס. המכונית איבדה שליטה ועלתה על שטח ההפרדה.
כתוצאה מהאירוע נגרמו לנהג המכונית מכאובים בצוואר, בגב התחתון, בחזה ובברך. הנזק לרכב הוערך בכ-50,800 שקל, וגם האוטובוס ניזוק. בית המשפט הדגיש כי לא מדובר ברשלנות בלבד: "אין מדובר במעשה רשלני או פזיז" אלא במעשה שהיה אמנם אימפולסיבי אך מכוון, ואשר העמיד את משתמשי הדרך בפני סיכון ממשי.
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם מחמיר בהרבה, של 42 עד 72 חודשי מאסר. לטענתה, גם אם לא היה תכנון מוקפד, היה מדובר ב"רצף פעולות מכוון" שבמסגרתו הנאשם בחר להסיט את ההגה ולהשתמש באוטובוס הציבורי באופן שסיכן אחרים. היא הדגישה כי הנאשם היה נהג מקצועי ואחראי לביטחון הנוסעים, וביקשה להטיל עליו מאסר בפועל לצד פסילה ופיצוי משמעותי.
ההגנה ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בשל"צ ובצו מבחן. היא הפנתה לגילו של הנאשם, למצבו הבריאותי, לעברו הפלילי הנקי, להתנדבותו לאורך שנים ולכך שבינו לבין הנפגע נערכה "סולחה". ההגנה טענה כי אין מקום למאסר מאחורי סורג ובריח וכי נסיבותיו מצדיקות סטייה ממתחם הענישה.
שירות המבחן תיאר נאשם בן 63, נשוי ואב לשלושה, ללא הרשעות פליליות קודמות. הוא התרשם כי האירוע נבע מ"אימפולסיביות רגעית וחריגה" שאינה מאפיינת את התנהלותו הרגילה, וכי קיימים אצלו גורמי שיקום משמעותיים: חרטה, אמפתיה לנפגע, תמיכה משפחתית ונכונות לשתף פעולה. רמת הסיכון להישנות עבירות דומות הוערכה כנמוכה, ושירות המבחן המליץ על 300 שעות של"צ ועל צו מבחן.
בית המשפט לא קיבל את המלצת השל"צ במלואה. הנשיא לוי קבע כי חומרת העבירה מחייבת מתחם של 18 עד 36 חודשי מאסר בפועל. הוא ציין כי חלקו של הנאשם בביצוע העבירה היה בלעדי, וכי הנזק החמור יותר נמנע למרבה המזל. עם זאת, נקבע כי האירוע לא היה מתוכנן וכי אין להגדירו כבעל "חומרה מיוחדת" החוסמת סטייה לצורכי שיקום.
בהכרעה על החריגה מהמתחם נתן בית המשפט משקל מרכזי לתסקיר החיובי, לקבלת האחריות ולהודאה, לחרטה, לסולחה עם הנפגע, לעבר הפלילי הנקי ולתרומה המתמשכת לקהילה. נקבע כי יש סיכוי סביר ואף למעלה מכך שהנאשם ישתקם. בית המשפט גם הביא בחשבון שהנאשם היה עצור כחודש ולאחר מכן שהה תקופה ממושכת באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים.
לבסוף נגזרו תשעה חודשי עבודות שירות, ללא ניכוי ימי המעצר, צו מבחן ל-12 חודשים ושישה חודשי מאסר על תנאי. הנאשם נפסל מהחזקת או קבלת רישיון נהיגה למשך שנה וחויב לפצות את נפגע העבירה ב-15 אלף שקל. בכך דחה בית המשפט הן את עמדת המאשימה למאסר ממושך והן את בקשת ההגנה להסתפק בשל"צ, וגזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.
מספר התיק: ת"פ 26263-05-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.