בית משפט השלום בבאר שבע גזר 12 חודשי מאסר בפועל על נאשם שהורשע בהתפרצות למקום מגורים בצוותא ובגניבה, אף שהוא עצמו לא נכנס פיזית לבית. השופט ערן צברי קבע כי חלקו של הנאשם היה משמעותי: הוא סיפק לשותפו מידע על אדם שלדבריו מחזיק כסף רב, הסיע אותו לבית, המתין ברכב, קיבל את הרכוש הגנוב, הסיע את השותף למכירת חלק מהשלל וחילק עמו את התמורה. בית המשפט דחה בקשה להסתפק בעבודות שירות או בצו מבחן, לאחר שתהליכי טיפול ממושכים של הנאשם הסתיימו ללא המלצה שיקומית קונקרטית.
לפי כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם, במאי 2024 אסף ברכבו אדם אחר שהתעניין אם הוא מכיר מישהו שיש לו הרבה כסף. הנאשם הפנה אותו לביתו של אדם שהכיר והסיע אותו לשם. השותף יצא מהרכב, פירק שלב מתריס בחלון חדר השינה ונכנס לבית. מן הבית נגנבו שעון יד של אפל, עגילי זהב, שעונים של ראדו, צמיד זהב ו-1,500 שקל במזומן.
לאחר ההתפרצות חזר השותף לרכב והשניים נסעו לאשקלון. באחד מבתי העסק נמכר צמיד הזהב תמורת 2,000 שקל, והסכום חולק ביניהם שווה בשווה. יתר הרכוש נותר אצל הנאשם, ובהמשך אותו ערב הוא החזיר אותו לבעליו. הצדדים לא הגיעו להסכמה עונשית, והנאשם הופנה לשירות המבחן.
המאשימה טענה כי עבירות ההתפרצות והגניבה פגעו בזכות להגנה על הקניין, בביטחון האישי ובפרטיות. היא הדגישה את הסיכון להסלמה אלימה הטמון בהתפרצות לבית מגורים ואת הצורך בענישה מרתיעה, וציינה כי "חברה מתוקנת אינה יכולה להסכים למצב בו רכוש אזרחיה הופך להפקר". המדינה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 14 עד 28 חודשי מאסר ולהטיל על הנאשם עונש ברף הנמוך של המתחם, לצד מאסרים מותנים, קנס, התחייבות ופיצוי לנפגע העבירה.
ההגנה טענה כי השותף "הוא שהיה הרוח החיה, בעוד חלקו של הנאשם היה פסיבי יותר", משום שהנאשם לא נכנס לבית בעצמו. הסנגור הדגיש כי הנאשם הודה, לקח אחריות, השיב חלק ניכר מן הרכוש באותו ערב, וכי משפחתו שילמה לנפגע העבירה 10,000 שקל במזומן כפיצוי על עוגמת הנפש. עוד נטען כי הנאשם עבר דרך טיפולית משמעותית, שהה חודשים בקהילות סגורות ונקי מסמים מאז מאי 2024. ההגנה ביקשה להסתפק בצו מבחן או בעבודות שירות.
התסקירים שהוגשו לבית המשפט תיארו רקע של שימוש ממושך בסמים ובהימורים, חובות וקשיים רגשיים סביב גירושים. הנאשם מסר כי ביצע את העבירה כדי להשיג רווח כספי מהיר, בין היתר למימון צריכת סמים. הוא שולב תחילה במרכז יום לנפגעי סמים, אך שילובו הופסק לאחר שחזר להשתמש בסמים. לאחר מכן נכנס לשתי קהילות טיפוליות סגורות. בקהילה הראשונה הורחק לאחר שהפר את חוקי המסגרת, ובהמשך שהה כשבעה חודשים בקהילה נוספת, עד שגם שם הופסק הטיפול בעקבות הפרות חוזרות ונשנות של הנהלים, הכנסת כסף וציוד אסור ומעורבות באירוע של התפרצות למבנה בתחומי המסגרת.
שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות עבירות רכוש וכי הנאשם זקוק למסגרת טיפולית אינטנסיבית וסגורה. עם זאת, מאחר שההליך בקהילה הופסק ולא נמצאה תוכנית שיקום קונקרטית, השירות לא בא בהמלצה טיפולית. הוא כן המליץ להתחשב לזכות הנאשם בשבעת החודשים שבהם השתלב בקהילה הטיפולית האחרונה ובמאמצים שעשה בתקופה זו.
בית המשפט קבע כי ההתפרצות הייתה מתוכננת וכי "חלקו של הנאשם בביצוע העבירה היה משמעותי". אף שהשותף ביצע את הפריצה הפיזית, השופט צברי קבע שהנאשם היה זה שסיפק את המידע על הבית ועל הימצאות כסף בו, הסיע את השותף למקום, המתין לו, קיבל את הרכוש, הסיע אותו למקום המכירה וחלק עמו את התמורה. השופט נתן משקל לכך שהרכוש שלא נמכר הוחזר ולכך שנמסר כי שולם לנפגע העבירה סכום נוסף של 10,000 שקל.
לאחר סקירת הפסיקה קבע בית המשפט מתחם ענישה של 12 עד 24 חודשי מאסר בפועל. בשלב קביעת העונש נשקלו הודאת הנאשם, תקופות הטיפול, בדיקת שתן שלילית, תמיכת משפחתו ורצונו המוצהר לחזור לחיים נורמטיביים. מנגד נשקלו הרשעה קודמת בעבירת סחר בסמים משנת 2022, שבגינה ריצה שבעה חודשי מאסר, וכן הכשלים החוזרים במסגרות הטיפול והיעדר המלצה שיקומית.
השופט צברי קבע כי אין הצדקה לחרוג ממתחם הענישה מטעמי שיקום. בפסק הדין נכתב כי "אין נימוקים מדוע לסטות ממתחמי הענישה משיקולי שיקום", וכי התקווה לשינוי טרם התגבשה למהפך ממשי בתפיסות חייו של הנאשם. עם זאת, התקופה הטיפולית והנסיבות האישיות הובילו למיקום העונש בחלקו התחתון של המתחם.
בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, שישה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת רכוש מסוג פשע ושלושה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת רכוש מסוג עוון. נוסף לכך הוטל עליו קנס של 3,000 שקל והוא חויב לשלם לנפגע העבירה פיצוי של 5,000 שקל. ת"פ 34969-06-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.