בית משפט השלום בבאר שבע גזר 15 חודשי מאסר בפועל על נאשם שהורשע, על פי הודאתו, בריבוי עבירות איומים, היזק לרכוש במזיד והפרת הוראה חוקית. השופט, סגן הנשיא אבישי כהן, קבע כי הנאשם איים על אמו פעם אחר פעם כדי לקבל ממנה כספים על רקע שימוש בסמים, ולאחר שעזב קהילה טיפולית שאליה שוחרר בתנאים חזר לבית אמו והמשיך בדפוס האיומים.
ההליך כלל שני כתבי אישום מתוקנים. בתיק העיקרי נקבע כי הנאשם שוחרר בספטמבר 2025 לקהילה הטיפולית "רוח מדבר", בתנאי שישמור על כללי המסגרת ויישמע להנחיות גורמי המקצוע. עוד נקבע כי אם יעזוב את המסגרת ללא אישור או יפסיק את ההליך הטיפולי, ייעצר מיד. בנובמבר 2025 הוא הפר את תנאי המסגרת, וכאשר הבחין בניידת משטרה שהוזמנה למקום נמלט.
לפי כתב האישום שבו הודה, לאחר שעזב את המסגרת הגיע לבית אמו בבאר שבע. במספר מועדים, בין דצמבר 2025 לינואר 2026, ביקש ממנה כסף, וכאשר סירבה היה מתעצבן ומאיים שאם לא תיתן לו כסף "הוא ישבור לה את הבית".
בתיק המצורף הודה הנאשם כי ביוני 2025 דרש מאמו כסף בבית, ובאותו אירוע לא אפשר לה לצאת מהחדר עד שנתנה לו 300 שקל מתוך חשש ממנו. עוד הודה כי במשך כחצי שנה נהג לדרוש ממנה באופן אגרסיבי כסף, לאיים שאם לא תיתן לו כסף ישבור רכוש בבית, להשתולל ולבעוט בחפצים. בעקבות דרישותיו נתנה לו האם בכל פעם סכומים של 500 עד 700 שקל. באחד המקרים הוא שבר שני כיסאות.
המאשימה ביקשה לקבוע שני מתחמי ענישה נפרדים, של 15 עד 30 חודשי מאסר בתיק העיקרי ושל 14 עד 28 חודשים בתיק המצורף. היא הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם, שכלל שמונה הרשעות קודמות, ולעונש מאסר מותנה בן שבעה חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו. המאשימה ביקשה למקם את העונש בשליש העליון של כל אחד מהמתחמים ולהפעיל את המאסר המותנה במצטבר, לצד רכיבים כספיים.
ההגנה טענה שמדובר ברצף אחד של אירועים ושיש לקבוע מתחם ענישה אחד. לשיטתה, האיומים היו ברף נמוך, משום שמדובר ב"איום ערטילאי לפגיעה ברכוש ולא בגוף או בחיי אדם". עוד נטען שהמעשים בוצעו על רקע שימוש בסמים ושהכספים נועדו למימון הסם. ההגנה ביקשה מתחמים נמוכים בהרבה, וטענה כי יש לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו, את תיקון כתב האישום ואת העובדה שניסה להשתלב במסגרת טיפולית. היא גם ביקשה להימנע מקנס ומפיצוי משמעותי, בטענה שחיוב כספי יכביד בפועל על האם המפרנסת אותו.
בית המשפט קיבל את עמדת ההגנה בנקודה אחת מרכזית וקבע מתחם ענישה אחד לשני התיקים, משום שמדובר בעבירות דומות שבוצעו בנסיבות דומות וכלפי אותה מתלוננת. עם זאת, השופט קבע כי הפגיעה בערכים המוגנים הייתה ברף נמוך-בינוני, והדגיש כי המעשים כללו לא רק מלל מאיים אלא גם השתוללות, בעיטה בחפצים, מניעת חופש תנועה בחדר וניצול פחדה של האם בתוך ביתה.
השופט ציין לחומרה גם את הפרת ההוראה החוקית. הנאשם קיבל אפשרות להשתלב בקהילה טיפולית, אך עזב אותה בניגוד לתנאים. במקום להישמע לצו, חזר לבית אמו ושב לדרוש ממנה כסף באגרסיביות ולאיים עליה. בית המשפט קבע כי הדבר מבטא זלזול בהחלטה שיפוטית ופגיעה ממשית בשלוותה ובביטחונה של האם.
מתחם העונש שנקבע נע בין תשעה ל-18 חודשי מאסר בפועל. בתוך המתחם נתן בית המשפט משקל להודאת הנאשם ולחיסכון בזמן שיפוטי, אך גם לעברו הפלילי המכביד. השופט התייחס לטענת ההגנה בדבר הרצון להשתקם, אך ציין שלא הוצג מסמך המעיד על רצון להשתלב כעת מחדש בטיפול. לאחר שהנאשם הביע צער ואמר שהוא אוהב את אמו ומתכוון להשתקם, כתב השופט: "מילים לחוד ומעשים לחוד".
בית המשפט קבע שיש למקם את העונש בשליש התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו, וגזר 11.5 חודשי מאסר. בנוסף הפעיל מאסר מותנה בן שבעה חודשים, שחציו ירוצה בחופף וחציו במצטבר, כך שבסך הכול ירצה הנאשם 15 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. לצד זאת הוטלו מאסרים מותנים נוספים והופעלה התחייבות כספית בסך 3,000 שקל מתיק קודם.
למרות בקשת המאשימה לפיצוי, בית המשפט נמנע מחיוב בפיצוי או מרכיב כספי חדש. השופט הסביר כי הנאשם נסמך בשלב זה על שולחן אמו וכי הטלת חיוב כלכלי עלולה לפגוע דווקא בה. לדבריו, רכיב כזה עלול גם לפגוע ב"הליך השיקומי המשפחתי הראוי בין כל הצדדים".
ת"פ 22173-01-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.