בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קבע כי חברה המספקת שירותי מנוף ניכתה שלא כדין שעתיים מכל יום עבודה שדיווח עוזר מפעיל מנוף, שעה עבור נסיעות ושעה עבור הפסקה, וחייב אותה לשלם לו 67,097 שקל בגין הפרשי שכר וגמול שעות נוספות. השופטת דניה דרורי ונציג הציבור קבעו כי נוסח ההודעה על תנאי העבודה דווקא תמך בפרשנות שלפיה זמן הנסיעה וההפסקה נכללו ביום העבודה, וכי המעסיקה גם לא הוכיחה שהעובד ניצל הפסקה של שעה מדי יום.
העובד הועסק כעוזר מפעיל מנוף מפברואר 2022 עד ינואר 2024, ועבד באתרי בנייה שונים שבהם הוצב על ידי המעסיקה. שכר הבסיס שלו עמד בתחילת העבודה על 8,500 שקל ובהמשך עלה, ובמועד סיום העבודה הגיע ל-10,000 שקל. בדצמבר 2023 נמסרה לו הודעת פיטורים, ובה נכתב כי במשכורת ינואר ייערך לו גמר חשבון וישולמו זכויותיו.
בתביעה דרש העובד השלמת פיצויי פיטורים של 6,151.63 שקל, פיצויי הלנה, הפרשי שכר ושעות נוספות ופיצוי של 15 אלף שקל בטענה שלא נמסרה לו הודעה על תנאי העבודה. בעניין השעות הנוספות טען כי עבד כ-12 שעות בימים ראשון עד חמישי וכשש שעות ביום שישי, וכי החברה שילמה גמול שעות נוספות רק על בסיס חישוב יומי ומעל עשר שעות עבודה. לאחר שהמעסיקה הציגה דוחות נוכחות, הגיש העובד תחשיב שלפיו ההפרש ברכיב זה עמד על 69,189.56 שקל.
המעסיקה טענה כי שילמה והפקידה את כל הסכומים שהגיעו לעובד וכי ניכוי השעתיים נעשה לפי הסכמה כתובה. לגרסתה, מאחר שהעבודה בוצעה בשטח ובמקומות משתנים, העובד דיווח מדי יום על שעת יציאתו מהבית ועל שעת חזרתו, ומכל דיווח הופחתה שעה עבור הנסיעות ושעה נוספת עבור הפסקה. טענתה הייתה כי "ההפחתה עוגנה בהסכם העבודה ונעשתה כדין".
המחלוקת התמקדה בנוסח ההודעה על תנאי העבודה, שבו נכתב כי "יום עבודה רגיל כולל 1 שעה עבור נסיעה לעבודה ומהעבודה הביתה, 1 שעה עבור הפסקה במהלך היום". העובד ראה במילה "כולל" הסכמה לכך ששני פרקי הזמן הם חלק מיום העבודה המזכה בשכר. החברה פירשה את אותו סעיף כהסכמה להפחית שעתיים מהדיווח היומי.
בית הדין קיבל את פרשנות העובד. בפסק הדין נקבע כי ההודעה לא אמרה ששעתיים ינוכו משעות העבודה, אלא שיום העבודה "כולל" שעת נסיעה ושעת הפסקה. בית הדין ציין כי כאשר החברה ביקשה לקבוע בהודעה של עובד אחר בתפקיד דומה שזמני נסיעה והפסקה יהיו על חשבון העובד, היא ידעה לנסח זאת במפורש. השוני בין הנוסחים חיזק את המסקנה שבמקרה הנוכחי לא הוסכם על ניכוי השעתיים.
גם אופן הדיווח בפועל תמך במסקנה זו. העובד נדרש לדווח לחברה על היציאה מהבית ועל החזרה אליו, ודיווחים אלה שימשו בסיס לחישוב השכר. ברוב המקרים נאסף העובד מביתו ברכב של החברה. מנהל החברה העיד כי ייתכנו ימים שבהם זמן הנסיעה היה קצר מחצי שעה לכל כיוון, אך גם בהם נוכתה שעה מלאה. עוד נקבע כי החברה שילמה עבור זמני נסיעה כאשר משך הנסיעה חרג משעה לכל כיוון. בית הדין קבע כי מכלול הנסיבות מחזק את הפרשנות שלפיה זמני הדיווח היו חלק מיום העבודה המזכה בשכר.
באשר להפסקות, העובד טען כי "בפועל, העובד לא היה רשאי לנצל הפסקות והיה זמין לעבודה לאורך כל השעות המדווחות למעט הפסקות קצרות להתרעננות". בעדותו הסביר שיצא להפסקות קצרות לעישון, לרכישת אוכל או להתרעננות, אך לא מדי יום להפסקת אוכל מלאה, ולעיתים גם הפסקה כזו נקטעה בשל צורך לבצע פעולה הקשורה למנוף או לעבודה.
בית הדין קבע כי הנטל להוכיח שהעובד אכן ניצל הפסקות שאינן חלק משעות העבודה מוטל על המעסיקה. מנהל החברה לא נכח באתרי העבודה, ולא הובאו עדים אחרים שיתמכו בגרסה שלפיה העובד ניצל הפסקה של שעה בכל יום. לכן נקבע כי החברה לא הייתה רשאית להפחית באופן קבוע שעה נוספת בגין הפסקה.
לכך הצטרף ליקוי נוסף בדרך חישוב השעות הנוספות. החברה חישבה את הזכאות ברמה היומית בלבד ולא ערכה חישוב שבועי. בית הדין הציג כדוגמה שבוע ביולי 2022 שבו העובד עבד בכל ימי השבוע, כולל יום שישי. לאחר הפחתת שעתיים מדי יום, לא שולם לו גמול שעות נוספות עבור יום שישי אף שסך שעות העבודה באותו שבוע עלה על 42 שעות. כשמנהל החברה התבקש להסביר את החישוב, השיב: "זה שיטת חישוב שאני לא מכיר אותה".
בית הדין אימץ ככלל את תחשיבי העובד המבוססים על דוחות השעות, אך תיקן את ערך השעה בכל תקופה בהתאם לשכר הבסיס ששולם בפועל. עבור פברואר עד מאי 2022 חושבו ההפרשים לפי שכר חודשי של 8,500 שקל, עבור יוני לפי 9,500 שקל, ומיולי 2022 עד ינואר 2024 לפי 10,000 שקל. לאחר התיקון נקבע כי הפרשי השכר וגמול השעות הנוספות מסתכמים ב-67,097 שקל.
בנפרד, בית הדין קיבל את דרישת העובד להשלמת פיצויי פיטורים. לא הייתה מחלוקת שבדצמבר 2023 נמסרה לו הודעת פיטורים, ובמהלך ההליך החברה הודתה בזכאותו. בית הדין קבע כי לא ניתן הסבר מספק לכך שהשלמת הפיצויים בסך 6,151.63 שקל לא שולמה, אף לא במהלך ניהול התביעה. טענת המנהל ל"תקלה טכנית" לא הובהרה. בשל האיחור והיעדר מחלוקת אמיתית על עצם הזכאות נפסקו גם 6,200 שקל כפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
לעומת זאת, נדחתה דרישת העובד לפיצוי של 15 אלף שקל לפי חוק הודעה לעובד. תחילה טען שלא חתם על הסכם העסקה ולא קיבל הודעה על תנאי העבודה, אך לאחר שהוצג הטופס אישר שהחתימה עליו היא שלו. בית הדין קבע כי החתימה היא ראיה משמעותית לכך שהטופס הוצג לו וכי היה מודע לתנאיו, והתקשה לקבל את גרסתו המאוחרת שלפיה לא קיבל עותק ממנו.
בסיכום חויבה החברה לשלם לעובד 6,151.63 שקל השלמת פיצויי פיטורים, 6,200 שקל פיצויי הלנה ו-67,097 שקל הפרשי שכר ושעות נוספות. נוסף על כך נפסקו 8,000 שקל שכר טרחת עורך דין. על רכיבי התשלום שנפסקו נקבעה ריבית שקלית מ-1 בפברואר 2024 ועד הפירעון.
מספר התיק: סע"ש 38848-05-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.