בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעת רשלנות רפואית נגד רד"מ - רפואה דחופה מיזמים, לאחר שקבע כי רופא במוקד לרפואה דחופה התרשל כאשר שחרר מטופלת שסבלה מכאבי בטן והקאות בלי לבצע בדיקת דם, אף שהאפשרות של דלקת תוספתן עלתה בבדיקתו. השופט הדר מסורי קבע כי האיחור באבחון היה קשור להתנקבות התוספתן ולסיבוכים שנגרמו לאחר מכן, ופסק לתובעת 609,955 שקל לאחר ניכוי אשם תורם ותגמולי מל"ל.
עורכי הדין שלנו
התובעת הגיעה באוקטובר 2019 למרפאת "טרם" בנהריה לאחר יומיים של כאבי בטן חזקים והקאות. היא קיבלה אופטלגין דרך הווריד ושוחררה. בגיליון השחרור נכתב "NO appendicitis of concern". שלושה ימים לאחר מכן פנתה לחדר המיון בבית החולים רמב"ם, שם עלה חשד להתנקבות התוספתן. בדיקת CT הובילה ללפרוסקופיה חוקרת, שבמהלכה נמצא כי התוספתן התפוצץ, וההליך הוסב לניתוח פתוח. בהמשך סבלה התובעת מהידבקויות ומחסימת מעיים ונזקקה לניתוח נוסף.
התובעת טענה כי הנתבעת "לא טיפלה בה באופן הראוי והמקובל", לא ביצעה את הפעולות שנדרשו לשם אבחון מצבה, ולא התייחסה כראוי לרקע הרפואי שלה ולכאבים החריגים. היא טענה גם להפרת חובות חקוקות ולפגיעה באוטונומיה, וביקשה פיצוי בגין הנזקים שלטענתה נגרמו עקב האיחור באבחון.
הנתבעת הכחישה רשלנות וטענה כי הבדיקה שנערכה במוקד הייתה מקצועית וסבירה במסגרת רפואה דחופה קהילתית. לטענתה, תלונות על הקאות והתכווצויות בטן אינן אופייניות בהכרח לדלקת תוספתן, והרופא ביצע בדיקה גופנית ששללה סימנים מחשידים. היא טענה כי מצבה של התובעת לא הצדיק הפניה למיון, והעלתה גם טענת אשם תורם משום שהתובעת לא שבה לטיפול מיד עם החמרת מצבה.
מומחה שמינה בית המשפט מתח ביקורת על השחרור ללא בדיקות דם וקבע כי בדיקות כאלה היו מראות, בסבירות גבוהה, סימני דלקת חריפים. הוא סבר שהאיחור באבחון במשך שלושה ימים היה הגורם המכריע להתנקבות התוספתן, לזיהום ולחסימת המעיים שחייבה ניתוחים נוספים. המומחה העריך את נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת ב-28%, בגין הפגיעה במערכת העיכול והצלקות הניתוחיות.
השופט מסורי ציין כי חוות דעת מומחה בית המשפט "יכולה היתה להיערך בצורה מפורטת ומשכנעת יותר", אך לא מצא לסטות ממנה. לדבריו, ליבת חוות הדעת נותרה בעינה: בנסיבות שבהן הגיעה התובעת למוקד, לא היה סביר להסתפק בבדיקה גופנית בלבד. גם הרופא שטיפל בתובעת אישר בחקירתו כי אילו בדיקת דם הייתה מגלה ערכים גבוהים, היה שולח אותה למיון בחשד לאפנדציטיס.
הנתבעת טענה כי אמת המידה צריכה להיות זו של "הרופא הסביר באותה המסגרת ובאותו מועד", והדגישה שמדובר במרפאה קהילתית שאינה יכולה להפנות כל מטופל המתלונן על כאבי בטן לבדיקות נוספות. בית המשפט דחה את הטענה. השופט כתב: "אין להחיל אמת מידה שונה של רופא במרפאת הנתבעת לבין רופא בקופת חולים או רופא בבית החולים".
בית המשפט הבחין בין מצב שבו מחלה אינה מאובחנת משום שלא היו סימנים שהצדיקו לחשוד בה, לבין מצב שבו הרופא חשד במחלה מסוימת אך לא ביצע את הבדיקות שנדרשו כדי לשלול אותה. במקרה הנוכחי נקבע כי האפשרות של אפנדציטיס כבר עלתה, ולכן היה צורך לבצע לפחות בדיקת דם ולא להסתפק בבדיקה הגופנית. על בסיס מכלול הראיות קבע השופט כי הרופא התרשל בבדיקתו וכי הנתבעת חייבת לפצות את התובעת.
בשלב חישוב הנזק אימץ בית המשפט נכות רפואית משוקללת של 28%, אך העמיד את הנכות התפקודית על 20%. הוא התחשב הן במגבלות שנגרמו לאחר האירוע והן במצבה הרפואי הקודם של התובעת ובכך שחלק מהנכות נבע מצלקות. בגין כאב וסבל נפסקו 200 אלף שקל. הפסדי השכר לעבר הועמדו על 196,464 שקל, והפסדי השכר לעתיד חושבו תחילה לפי בסיס שכר של 10,000 שקל ונכות תפקודית של 20%, ולאחר הפחתה בשל מצב רפואי קודם נפסקו 193,008 שקל.
בנוסף נפסקו 48,684 שקל בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, 40 אלף שקל בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד ו-20 אלף שקל בגין הוצאות רפואיות ונסיעות. מנגד, בית המשפט דחה פיצוי נפרד בסך 150 אלף שקל שהתבקש בגין פגיעה באוטונומיה. נקבע כי זהו ראש נזק שיורי שנועד למקרים של הפרת חובת גילוי והיעדר הסכמה מדעת, וכאשר האחריות נקבעה בשל רשלנות בטיפול עצמו אין מקום לפיצוי נפרד ומצטבר בראש נזק זה.
את טענת הנתבעת לאשם תורם בית המשפט קיבל באופן מצומצם בלבד. השופט קבע כי התובעת פנתה לטיפול בשל כאב חריג והייתה רשאית להסתמך על האבחון שקיבלה, אך הוסיף כי לנוכח עוצמת הכאב ניתן היה לצפות ממנה לפנות לטיפול מוקדם יותר במהלך שלושת הימים שלאחר השחרור. לכן יוחס לה אשם תורם של 5%.
סך ראשי הנזק הועמד על 698,156 שקל. לאחר הפחתת 5% בגין אשם תורם נותרו 663,248 שקל. בית המשפט דן גם בתגמולי המל"ל, וקבע כי מתוך גמלאות בסך 266,469 שקל יש לנכות רק את החלק היחסי שיוחס לנכות הקשורה לאירוע, בסך 53,293 שקל. לאחר הניכוי הועמד הפיצוי הסופי על 609,955 שקל. הנתבעת חויבה גם בשכר טרחת עורך דין בשיעור 17.5% בתוספת מע"מ, בהשבת הוצאות חוות הדעת כנגד קבלות וביתרת האגרה.
ת"א 31205-10-20
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.