בית משפט השלום בחיפה נתן צו שיקום כלכלי ליחיד שאושרו נגדו תביעות חוב בסכום כולל של 891,568 שקל, וחייב אותו להוסיף לקופת הנשייה 227,600 שקל. השופט אפרים צ'יזיק קבע שהסכום יורכב מ-48 תשלומים חודשיים של 1,200 שקל, פדיון זכויותיו בדירת מגורים ב-100,000 שקל והעברת דמי פינוי של 70,000 שקל בגין חנות שהפעיל. עוד נקבע כי החנות תפונה וכי הנאמן יהיה אחראי למימוש הדירה אם היחיד לא יפדה את חלקו בהתאם למתווה.
הליך חדלות הפירעון נפתח לבקשת נושה שטען כי היחיד חייב לו יותר ממיליון שקל בגין הלוואות. באוקטובר 2022 ניתן צו לפתיחת הליכים ומונה נאמן. שבע תביעות חוב בסך מצטבר של 1,390,470 שקל הוגשו נגד היחיד, והנאמן אישר מתוכן 891,568 שקל. המחלוקות המרכזיות בהמשך ההליך נגעו לכושר ההשתכרות של היחיד, לזכויות בחנות לממכר תשמישי קדושה, לחלקו בדירת הוריו המנוחים ולשאלה אם עיריית חיפה או הנאמן יממשו את הדירה.
בשלב מוקדם יותר ביטל בית המשפט את הסתלקות היחיד מזכויותיו בעיזבון הוריו ואחותו לטובת שניים מאחיו. הנאמן טען שבחקירת היחיד התברר כי חשש שחלקו בדירה יעוקל בידי נושיו ולכן תיאם שהרישום ייעשה על שם אחיו. בעקבות ההחלטה תוקן צו הירושה ונרשם ליחיד חלק של שביעית בעיזבון האם. שווי הדירה הוערך ב-1.33 מיליון שקל, ועליה נרשמו גם חובות ארנונה של העיזבון לעיריית חיפה.
היחיד הציע מתווה כולל של 157,600 שקל: 100,000 שקל עבור זכויותיו בדירה ועוד 1,200 שקל בחודש במשך 48 חודשים בגין רכיב ההשתכרות. בא כוחו טען בדיון כי "היחיד מתגורר בדירה ואין לו הכנסה מעבר לעבודת כפיים שלו". מנגד, הנאמן סבר שהיחיד אינו ממצה את כושר השתכרותו, שהוא לא הציג אישורי העסקה ושאין בעיה בריאותית המונעת ממנו לעבוד. הנאמן הציע לחייבו ב-3,000 שקל בחודש ללא הגבלת זמן.
בית המשפט קבע כי היחיד, יליד 1968, לא עבד באופן מדווח מאז 2018, סירב למסור נתונים מלאים על תקופות העסקתו וקיבל תמיכה ממשפחתו. נקבע שלא ניתן לקבל את הסבריו להימנעות מעבודה, משום שהיה יכול להשתלב במלאכות שאינן מחייבות הכשרה מיוחדת. השופט ראה בחוסר שיתוף הפעולה ובהימנעות ממיצוי כושר ההשתכרות התנהלות חסרת תום לב, והעמיד את פוטנציאל השתכרותו לפחות על שכר המינימום, 6,444 שקל ברוטו ו-5,573 שקל נטו.
למרות הקביעה העקרונית, בית המשפט לא אימץ את דרישת הנאמן לתשלום של 3,000 שקל ללא תקופה קצובה. נשקלו גילו של היחיד, 58, עברו הפלילי והקשיים האובייקטיביים להשתלב כיום בשוק העבודה. לכן התקבלה הצעתו לשלם 1,200 שקל בחודש במשך 48 חודשים, ובסך הכול 57,600 שקל ברכיב ההשתכרות. השופט קבע כי זהו איזון סביר בין התנהלות היחיד לבין טובת הנושים ותכלית השיקום.
השופט הסביר כי פוטנציאל השתכרות נבחן באופן מהותי לפי הכנסות מדווחות ולא מדווחות, נתונים אישיים ונסיבות אובייקטיביות, ולא רק לפי השאלה אם החייב רשום כדורש עבודה. ככלל מצופה מיחיד לעבוד במשרה מלאה, וחריגה מכך מחייבת הצדקה ראייתית כגון מגבלה בריאותית או משפחתית. במקרה זה לא הוצגה בעיה בריאותית שמנעה עבודה, והיחיד אף סירב להציג אישורים מלאים על תקופות העסקתו בעבר.
מחלוקת נוספת עסקה בחנות שבה הפעיל היחיד עסק לממכר תשמישי קדושה. במסגרת הליך גישור בתביעה אזרחית הוסכם שהחנות תפונה ותימסר לחברה שטענה לזכויות בה, ובתמורה ישולמו דמי פינוי של 70,000 שקל. היחיד ושני אחיו ביקשו לבטל את החלטת הפינוי וטענו שלא עודכנו בהליך הגישור, שהנאמן חרג מסמכותו ושדמי הפינוי עלולים להיבלע בהוצאות ובחובות תוך פגיעה במשלח ידו.
הנאמן השיב כי החנות נרכשה לפי תצהיר האם המנוחה עבור היחיד בלבד ולא לכל היורשים, וכי העסקה לא דווחה לרשויות המס. הוא טען שהחוק מחייב אותו "לבוא בנעלי היחיד" כדי להשיא את קופת הנשייה, וכי ההסכם יצר לקופה תמורה ודאית. בית המשפט קיבל את עמדתו וקבע שהשתתפותו במשא ומתן וחתימתו על ההסכם נעשו כדין ובסמכות, לאחר אישור הממונה. הבקשה לבטל את צו הפינוי נדחתה, ודמי הפינוי יועברו לקופת הנשייה.
עיריית חיפה ביקשה לממש בעצמה את דירת המגורים בטענה שהיא נושה מובטחת של עיזבון האם בשל חובות ארנונה. הנאמן טען שהוא הגורם שאמור לבצע את המימוש במסגרת הליך חדלות הפירעון. בית המשפט קבע כי שווי הדירה, 1.33 מיליון שקל, גבוה באופן מובהק מהחוב לעירייה, שהוערך בכ-137,000 שקל, ולכן ברירת המחדל בחוק היא שהנאמן יבצע את המימוש ויחלק את התמורה בין הנושים לפי סדרי הנשייה.
בית המשפט הסביר כי חוק חדלות פירעון מרכז את מימושם של נכסים משועבדים בתוך ההליך. כאשר שווי הנכס גבוה באופן מובהק מן החוב המובטח, המימוש נעשה בידי הנאמן. במקרה זה נשקלו גם מורכבות ההליך, טובת כלל הנושים והעובדה שמדובר בדירת מגוריו של היחיד, המחייבת בחינה של דיור חלופי אם תימכר.
עם זאת ניתנה ליחיד אפשרות לפדות את חלקו בדירה. זכויותיו הוערכו ב-190,000 שקל, אך בית המשפט קיבל את הצעת הפדיון של 100,000 שקל בהתחשב בכך שהוא מתגורר לבדו בדירה זמן רב ובעלות הדיור החלופי. אם לא יממש את זכות הפדיון או לא יציע מתווה קצר לתשלום, הנאמן יפעל לפינוי ולמכירה ויגיש בקשה לקביעת דיור חלופי. לפני חלוקת התמורה יהיה עליו להסדיר את חובות ההורים המנוחים לעירייה.
צו השיקום קבע אפוא שלושה רכיבים כספיים מפורשים: 57,600 שקל בתשלומים חודשיים, 100,000 שקל לפדיון הזכויות בדירה ו-70,000 שקל מדמי פינוי החנות, ובסך הכול 227,600 שקל. השלמת הוראות הצו תאפשר ליחיד לקבל הפטר מחובות העבר שאינם מוחרגים בחוק, בעוד שהנכסים והכספים הלא מוגנים שיוקנו לו בתקופת התשלומים ייכללו בקופה. הנאמן יפקח על ביצוע המתווה, והממונה יוכל לפנות לבית המשפט אם תנאיו יופרו. מספר התיק: חדל"פ 20298-07-22.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.