בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז גזר 12 חודשי מאסר בפועל על נהג שהורשע בנהיגה בזמן פסילה, בנהיגה ללא רישיון המתאים לסוג הרכב ובנהיגה ללא ביטוח. השופט עמית בר קבע כי המקרה אינו משקף טעות חד פעמית בחישוב תקופת הפסילה, אלא התנהלות ממושכת שבמסגרתה הנאשם חלק שוב ושוב על תוקפן של החלטות שיפוטיות והמשיך לנהוג למרות שהליכים רבים שנקט נדחו. לצד המאסר הורה בית המשפט להפעיל מאסר מותנה בן שישה חודשים, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, וגזר פסילת רישיון נהיגה לתקופה של עשר שנים.
העבירות בוצעו ב-30 ביולי 2023. לפי הכרעת הדין, הנאשם נהג במונית בכביש 412 סמוך לבית דגן כאשר עמדו נגדו שתי פסילות פעילות. אחת מהן הייתה פסילה של שלוש שנים וחצי שנגזרה בתיק משנת 2018, והאחרת פסילה של שישה חודשים שנקבע כי תרוצה במצטבר. בנוסף, לנאשם היה רישיון נהיגה מדרגה B בלבד, בעוד שנהג במונית ללא רישיון D1, והוא נהג גם ללא ביטוח תקף.
המאשימה ביקשה ענישה מחמירה והדגישה את עברו התעבורתי של הנאשם, שכלל 116 הרשעות קודמות וחמש הרשעות קודמות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. בטיעוניה ביקשה להעביר מסר של "אפס סובלנות" כלפי מי שמפרים החלטות שיפוטיות וממשיכים לנהוג למרות פסילה. היא עתרה ל-30 חודשי מאסר בפועל, לפסילה של עשר שנים לפי סעיף 40א לפקודת התעבורה, ולענישה נלווית נוספת.
ההגנה טענה כי הפסילה משנת 2018 לא הייתה אמורה לעמוד בתוקף בעת הנהיגה וכי הנאשם האמין שאינו פסול. בא כוחו תיאר את המצב כ"טעות קלאסית" וטען כי מקורו בחישובים ובהחלטות קודמות שהנאשם סבר שאינן נכונות. ההגנה ביקשה להבחין בין נהג שיודע בבירור שהוא פסול ובוחר להפר את הצו, לבין מי שלשיטתה פעל מתוך אמונה שהפסילה הסתיימה. היא ביקשה גם להתחשב בגילו, במצבו הכלכלי ובהיעדר עבר פלילי שאינו תעבורתי.
בית המשפט לא קיבל את התיאור הזה. פסק הדין מקדיש חלק נרחב להליכים שניהל הנאשם לאורך השנים סביב הפסילות. בין היתר נמנו בקשות רבות שהוגשו לבית משפט השלום, ערעורים לבית המשפט המחוזי, הליכים בבית המשפט העליון, בקשות פסלות ועתירות מנהליות. השופט קבע כי עצם ריבוי ההליכים אינו נזקף לחובת אדם רק משום שמימש את זכותו לפנות לערכאות, אך במקרה הזה הייתה להם משמעות אחרת: הם הראו שהנאשם היה מודע היטב לקיומן של הפסילות ולמחלוקת סביב תוקפן.
השופט בר הגדיר את ההתנהלות כ"הכחשת הפסילה". לפי פסק הדין, הנאשם לא הסתפק בטענה נקודתית לטעות, אלא אימץ עמדה שלפיה החלטות מסוימות אינן מחייבות אותו, אף שהערכאות שאליהן פנה לא קיבלו את עמדתו. מכאן קבע בית המשפט שאין מדובר בנהיגה שנעשתה מתוך טעות כנה או חוסר ידיעה. השופט הוסיף כי עונשים קודמים, ובהם מאסרים בגין עבירות דומות, לא הרתיעו את הנאשם מלשוב ולנהוג.
לצד חומרת ההפרה, בית המשפט בחן גם את המסגרת הענישתית המקובלת בעבירות נהיגה בזמן פסילה. הוא קבע מתחם שנע ממאסר מותנה, בנסיבות מקלות במיוחד, ועד 20 חודשי מאסר בפועל. ביחס לפסילה עצמה ציין כי סעיף 40א לפקודת התעבורה קובע בנסיבות הרלוונטיות פסילה ממושכת, ובמקרה הזה עמד על עשר שנים. בית המשפט מיקם את הנאשם בחלק העליון של מתחם הענישה לנוכח העבר התעבורתי והחזרה על אותה עבירה.
בגזר הדין ניתן משקל לכך שמדובר בהרשעה השישית של הנאשם בעבירת נהיגה בפסילה, אף שמבחינה כרונולוגית מדובר באירוע החמישי מסוגו. בית המשפט ציין כי רישומו התעבורתי כולל 116 הרשעות, וכי בעבר כבר נגזרו עליו עונשי מאסר. לעומת זאת, לזכותו נשקלו גילו, מצבו הכלכלי והעובדה שאין לחובתו הרשעות פליליות שאינן מתחום התעבורה.
הנאשם עצמו ביקש מבית המשפט לבחון את השתלשלות ההחלטות שהובילה למצבו וטען כי נעשו טעויות בחישוב הפסילות. הוא הוסיף כי "לעניין העונש המצב הכלכלי לא טוב בבית". בית המשפט לא התעלם מהנסיבות האישיות, אך קבע כי הן אינן גוברות על הצורך בהרתעה כאשר מדובר בנהג שחזר על העבירה שוב ושוב לאחר הליכים שיפוטיים רבים.
בסופו של דבר הוטלו 12 חודשי מאסר בפועל. בנוסף הופעל מאסר מותנה בן שישה חודשים מתיק קודם: שלושה חודשים ממנו בחופף ושלושה במצטבר. פסק הדין מפרט את רכיבי הענישה בנפרד, ולכן אין צורך ליצור חישוב חדש מעבר למה שנקבע בו. נוסף על כך הוטלו תשעה חודשי מאסר על תנאי בגין נהיגה בפסילה, שישה חודשי מאסר על תנאי בגין נהיגה ללא רישיון מתאים, פסילה בפועל לעשר שנים, פסילה מותנית והתחייבות בסך 50 אלף שקל להימנע מעבירה נוספת של נהיגה בפסילה.
המסר המרכזי בגזר הדין אינו רק חומרת הנהיגה בזמן פסילה, אלא האופן שבו בית המשפט פירש את התנהלות הנאשם לאורך השנים. טענת הטעות נדחתה משום שהנאשם ידע על הפסילות, תקף אותן בערכאות שונות והמשיך לנהוג גם לאחר שההליכים לא הסתיימו לטובתו. על בסיס זה קבע השופט כי נדרשת ענישה שמבטאת את החזרה על העבירה ואת אי קבלת מרותן של ההחלטות השיפוטיות.
הפסילות שעמדו ברקע לא היו עמומות מבחינת עצם קיומן. אחת מהן נגזרה ביולי 2018 לתקופה של שלוש שנים וחצי, ורישיון הנהיגה הופקד במרץ 2021. פסילה נוספת של שישה חודשים נקבעה לריצוי במצטבר. בית המשפט בחן את רצף ההחלטות והבקשות שהוגשו לאחר מכן וקבע שהנאשם היה מעורב באופן פעיל ומתמשך בניסיון לשנות את המצב המשפטי, ולכן לא ניתן לקבל שלא ידע על הפסילות כאשר חזר לנהוג ביולי 2023.
גזר הדין מבחין גם בין סוגי העבירות הנלוות. המאסר המותנה בן תשעה חודשים נקבע לעבירות עתידיות של נהיגה בפסילה, בעוד המאסר המותנה בן שישה חודשים מתייחס לנהיגה ללא רישיון המתאים לסוג הרכב. הפסילה הממושכת של עשר שנים היא רכיב נפרד מן המאסר. כך משקפת התוצאה את העובדה שהאירוע כלל גם הפרת פסילה וגם נהיגה במונית ללא דרגת הרישיון הנדרשת וללא ביטוח.
בית המשפט בחר שלא להטיל קנס. לעומת זאת הוטלה התחייבות בסך 50 אלף שקל להימנע במשך שלוש שנים מעבירה נוספת של נהיגה בפסילה. השופט ראה במכלול הענישה אמצעי להציב גבול ברור לאחר שעונשים קודמים והליכים קודמים לא מנעו מן הנאשם לשוב לכביש.
מספר התיק: פ"ל 583-09-23.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.