נהג שהחליף את לוחיות הזיהוי המקוריות של מכונית בלוחיות של רכב אחר ונהג בה כשרישיון הרכב פקע ביום 29 באוגוסט 2021, נידון ל-15 ימי מאסר שירוצו בעבודות שירות. בית משפט השלום בבאר שבע דחה את עמדת המאשימה, שביקשה לקבוע מתחם ענישה של שישה חודשי מאסר עד שנת מאסר, וקבע כי לא הובאה פסיקה שתומכת במתחם הזה. עם זאת, בית המשפט לא קיבל גם את בקשת ההגנה להסתפק במאסר מותנה בלבד, בין היתר לנוכח 11 הרשעות תעבורה קודמות ותסקיר שירות מבחן שהצביע על סיכון להמשך התנהגות פורצת גבול בתחום התעבורה.
לפי כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם, ב-8 בינואר 2024, בסביבות השעה 10:00, הוא נהג במכונית מסוג פורד ליד מרכז חנויות. במקום לוחיות הזיהוי המקוריות של הרכב, הוא התקין מלפנים ומאחור לוחיות זיהוי של רכב אחר. בנוסף, רישיון הרכב שבו נהג פקע כבר ב-29 באוגוסט 2021. הנאשם הורשע בעבירה של זיוף סימני זיהוי של רכב ובעבירה של נהיגה ברכב שרישיונו פקע לתקופה העולה על שנה.
ההודאה ניתנה ביולי 2025 במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה על העונש. הנאשם הופנה לשירות המבחן, ולאחר קבלת התסקיר טען כל צד לעונש לפי עמדתו. המאשימה ביקשה להציג את המעשה לא רק כבעיה רישומית, אלא כפגיעה בסדר הציבורי ובבטיחות בדרכים. היא טענה שהנאשם פגע בביטחון הנהגים והולכי הרגל וביכולת לפקח על כלי רכב באמצעות סימני הזיהוי שלהם.
ביחס לעונש ביקשה המדינה "מתחם שנע בין 6 חודשי מאסר לשנת מאסר". היא הפנתה לכך שלנאשם 11 הרשעות תעבורה קודמות ולתמונה שעלתה מתסקיר שירות המבחן, שלדבריה הייתה מדאיגה. התביעה ביקשה להציב את עונשו בחלק האמצעי של המתחם ולצרף רכיבי ענישה נוספים, ובהם מאסר מותנה, פסילה, התחייבות וקנס. אלא שבית המשפט העיר במפורש שהמאשימה לא הגישה פסיקה שתומכת במתחם המאסר שביקשה, ואף ציין שלא היה בסיס לטענה להפעלת מאסרים מותנים משום שלא הוצג תנאי בר הפעלה.
ההגנה ביקשה לנוע בכיוון ההפוך. הסנגור הדגיש כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ולקח אחריות, וכי מבחינה עובדתית "מדובר בהצמדת לוחית רישוי של רכב אחר לרכב הזה". ביחס לרישיון הרכב שפקע נטען שמדובר בעבירה מסוג ברירת קנס, וההגנה ביקשה להסתפק במאסר מותנה. הסנגור גם ציין שחלפו יותר מ-26 חודשים ממועד ביצוע העבירה עד הטיעונים לעונש וביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, אף שבית המשפט העיר שהשירות למעשה לא המליץ על מאסר מותנה בלבד אלא על ענישה מוחשית ומציבת גבול.
תסקיר שירות המבחן הציג תמונה מורכבת. הנאשם בן 38, נשוי ואב לתשעה ילדים, נעדר עבר פלילי, אך לחובתו עבר תעבורתי משמעותי. הוא מתמודד במשך כשלוש שנים עם מחלת סרטן, עבר ניתוח וטיפולים כימותרפיים ומתקיים מקצבת נכות. אלה היו שיקולים ברורים לקולה. מנגד, שירות המבחן התרשם שהוא מתקשה לבחון באופן ביקורתי את התנהגותו, נוטה להשליך אחריות על גורמים חיצוניים ותופס את חלקו בעבירות כמינורי.
לפי התסקיר, קיימים אצל הנאשם דפוסי חשיבה הישרדותיים, קושי בקבלת החלטות במצבי לחץ, גבולות פנימיים רופפים והפנמה חלקית של נורמות החוק בתחום התעבורה. בצד החיובי צוינו עבר תעסוקתי יציב, מחויבות לאורך השנים והיעדר דפוסים עברייניים מושרשים. שירות המבחן סיכם שקיים סיכון להמשך התנהגות פורצת גבול במישור התעבורתי, ולא זיהה אופק שיקומי שמצדיק טיפול במקום ענישה. לכן המלצתו הייתה לענישה מוחשית ומרתיעה לצד מאסר מותנה משמעותי.
בית המשפט נתן משקל מיוחד לכך שארבע מתוך 11 הרשעות התעבורה הקודמות של הנאשם נגעו לנהיגה ברכב לא תקין. לפי גזר הדין, הדבר מלמד שמדובר בהתנהגות שחוזרת על עצמה ושקנסות קודמים לא יצרו הרתעה מספקת. השופטת ציינה שנדרשת הרתעה הן במישור האישי והן במישור הציבורי, במיוחד לנוכח שכיחות העבירות באזור. עם זאת, היא לא מצאה הצדקה למתחם המחמיר שהציעה המדינה.
מתחם העונש שנקבע נע ממאסר מותנה בצירוף צו מבחן ושירות לתועלת הציבור ועד מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות, לצד רכיבי ענישה נוספים. בית המשפט קבע גם מתחם קנס של 2,000 עד 5,000 שקל, תוך התחשבות במצבו הכלכלי והרפואי של הנאשם. בתוך המתחם נשקלו לקולה ההודאה, החיסכון בזמן שיפוטי, היעדר עבר פלילי והמצב הרפואי, ומנגד עבר התעבורה והצורך בהרתעה.
בסופו של דבר הוטלו על הנאשם 15 ימי מאסר בעבודות שירות. בנוסף נגזר עליו חודש מאסר על תנאי ביחס לעבירה של רישיון רכב שפקע יותר משנה, ושלושה חודשי מאסר על תנאי ביחס לזיוף סימני זיהוי. הוטלו גם קנס של 2,000 שקל, התחייבות בסך 2,500 שקל ופסילה על תנאי של חודשיים. בית המשפט הורה גם על השמדת לוחית הזיהוי לאחר חלוף המועד הרלוונטי.
הפער בין עמדות הצדדים היה אפוא גדול: המדינה ביקשה להתחיל את מתחם הענישה בחצי שנת מאסר, ההגנה ביקשה מאסר מותנה בלבד, ובית המשפט בחר במאסר קצר מאוד בעבודות שירות. ההחלטה נשענה על כך שמצד אחד לא הוצגה תשתית משפטית למתחם שביקשה המאשימה, ומצד אחר לא ניתן היה להסתפק בענישה צופה פני עתיד בלבד לנוכח עבר התעבורה וההתרשמות של שירות המבחן. כך נוצר עונש שמציב רכיב מאסר ממשי, אך בהיקף מצומצם ובהתחשבות במצבו הרפואי והאישי של הנאשם.
בית המשפט התייחס גם לטענת הנאשם בדבר הנסיעה לבית החולים. בדברו האחרון סיפר כי זמן קצר לפני שנעצר היה בבית חולים וכי השתמש ברכב לצורך הנסיעה לשם. הטענה הובאה במסגרת נסיבותיו האישיות, אך לא שינתה את מהות ההרשעה. גזר הדין נשען על העובדות שבהן הודה, ובהן החלפת שתי לוחיות הזיהוי ונהיגה ברכב שרישיונו פקע ביום 29 באוגוסט 2021.
נקודה נוספת נגעה לשיקום. למרות נסיבות החיים הקשות והמחלה, שירות המבחן לא המליץ על מסלול טיפולי. לפי התסקיר, הנאשם לא הביע נזקקות לטיפול ולא היה מעוניין להעמיק בגורמים שהובילו לעבירות. לכן בית המשפט קבע שאין בסיס לסטות ממתחם הענישה מטעמי שיקום. ההקלה שקיבל נבעה מנסיבותיו האישיות, מהודאתו ומהיעדר עבר פלילי, ולא מקביעה שהתקיים הליך שיקומי שמפחית את הסיכון לעבירות נוספות.
מספר התיק: ת"פ 55105-08-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.