כשהנאשם נעצר בשעת ערב בכביש 73, סמוך לצומת כפר ברוך, הוא לא רק נהג בלי רישיון תקף ובלי ביטוח. הייתה תלויה נגדו פסילה של ארבע שנים שהוטלה עליו בבית משפט פחות משנתיים קודם לכן, ולפי הרישום שהוצג זה היה כבר המקרה החמישי שבו נתפס נוהג בזמן פסילה. המדינה ביקשה להעמיד את העונש על לפחות 14 חודשי מאסר ולפסול אותו מעשר שנות נהיגה. בית משפט השלום לתעבורה בנוף הגליל-נצרת אמנם קבע שהחזרה על אותה עבירה מחייבת מאסר ממשי, אך לא קיבל את מלוא דרישת התביעה וגזר עונש כולל של עשרה חודשי מאסר ו-24 חודשי פסילה.
האירוע התרחש ב-28 באפריל 2026 בסביבות 21:22. הנאשם נהג ברכב פרטי בכביש 73 מכיוון נהלל לתל עדשים, עד שנעצר לבדיקה שגרתית סמוך לצומת כפר ברוך. התברר כי במרץ 2024 נפסל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך ארבע שנים וכי הפקיד את רישיונו שלושה ימים לאחר גזר הדין. בנוסף, תוקף רישיון הנהיגה פקע בדצמבר 2023, רישיון הרכב פקע בתחילת אפריל 2026 ולא הייתה פוליסת ביטוח בתוקף.
הנאשם הודה בעובדות ביולי 2026. המדינה הדגישה בטיעוניה לעונש את עברו הקצר יחסית כנהג ואת מספר ההרשעות שכבר צבר. היא טענה כי התנהגות הנאשם מבטאת "זלזול בוטה ומופגן בחוק וכלפי הוראות בית משפט", התרסה כלפי רשויות החוק וסיכון למשתמשי הדרך. התביעה ביקשה לקבוע מתחם של מאסר שיכול להגיע ל-24 חודשים, למקם את הנאשם ברף העליון ולהפעיל במצטבר מאסר מותנה בן שישה חודשים. ברכיב הפסילה היא ביקשה להחיל סעיף שלטענתה מחייב פסילה שלא תפחת מעשר שנים.
ההגנה לא חלקה על חומרת עצם הנהיגה בזמן פסילה, אך ביקשה להבחין בין העבר המכביד לבין נסיבות האירוע הנוכחי. היא ציינה שלא יוחסה לנאשם עבירת נהיגה מסוכנת נוספת ולא אירעה תאונה. הסנגורית טענה כי "מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם נע בין מאסר על תנאי ועד מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות", וביחס לפסילה ביקשה טווח של 6 עד 24 חודשים. היא הפנתה לכך שהנאשם נשוי ואב לילדים, נמצא במעצר יותר משלושה חודשים, הודה וקיבל אחריות. בדברו האחרון אמר הנאשם שהוא מצטער על מעשיו.
השופט רומן קלוגרמן קבע שמדובר באירוע אחד לצורך מתחם הענישה, משום שכל העבירות נבעו מאותה נהיגה. הערכים שנפגעו, לפי גזר הדין, הם כיבוד שלטון החוק והחלטות שיפוטיות לצד ביטחון משתמשי הדרך. עם זאת נקבע כי מאחר שלא יוחסו לנאשם עבירות נהיגה נוספות שמלמדות על סיכון מוגבר באותו אירוע, מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה הקונקרטי היא ברף נמוך-בינוני, גם אם עברו מחמיר מאוד את התמונה האישית.
בית המשפט דחה את ניסיון המדינה להביא את העונש לקצה העליון. הוא לא קיבל את הטענה שהמאסר המותנה הוא "חב הפעלה" במובן שטענה לו התביעה, וציין שהאירוע הנוכחי הוא הראשון מאז הוטל אותו תנאי. גם הבקשה לפסילה של עשר שנים לא התקבלה. מנגד, השופט לא מצא בסיס לאפיק שיקומי שיצדיק סטייה משמעותית לקולא. העובדה שהנאשם כבר זכה בעבר לענישה צופה פני עתיד ולא נרתע ממנה פעלה נגדו.
לצד שאלת המאסר, בית המשפט בחן את טענת המדינה בדבר סעיף 40א לפקודת התעבורה, שעל בסיסה התבקש רף פסילה של עשר שנים. גזר הדין לא קיבל את הדרישה כפי שהוצגה וקבע את רכיב הפסילה מתוך נסיבות התיק והפסילה המותנית הקיימת. בכך נוצר פער גדול בין עמדת התביעה לבין התוצאה גם ברכיב שמרחיק את הנאשם מן הכביש לאחר שחרורו.
המאסר בגין התיק הנוכחי הועמד על ארבעה חודשים. אליו צורף במצטבר מאסר מותנה של שישה חודשים, כך שהעונש הכולל הוא עשרה חודשי מאסר מיום המעצר, 28 באפריל 2026. בנוסף הוטלו 12 חודשי פסילת רישיון, והופעלה במצטבר פסילה מותנית נוספת של 12 חודשים. בסך הכול נאסר עליו לנהוג במשך 24 חודשים לאחר שחרורו, נוסף על כל פסילה אחרת שעליו לרצות.
עוד הוטלו שבעה חודשי מאסר על תנאי, פסילות מותנות והתחייבות בסך 3,500 שקל להימנע מעבירות דומות. בית המשפט נמנע מקנס כספי לנוכח תקופת המאסר. העונש משקף אפוא קו ביניים ברור: הפעם החמישית בזמן פסילה לא הסתיימה בעוד תנאי, אבל גם לא בעשר שנות פסילה כפי שביקשה המדינה.
הפער בין העתירה העונשית לבין התוצאה הוא חלק מרכזי בסיפור. בית המשפט ראה בעברו של הנאשם הוכחה לכך שסנקציות קודמות לא הרתיעו אותו, אך עדיין הפריד בין חומרת הדפוס החוזר לבין נסיבות הנהיגה הספציפית ולא קיבל שכל נתון מחמיר מוביל אוטומטית לרף המרבי. מספר התיק: פל"א 7548-04-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.