נהג שהורשע בהיעדר בשימוש בטלפון בזמן נהיגה לא הצליח לבטל את פסק הדין. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע כי אין חובה לשלוח את הזימון למשפט לעורך הדין שהגיש עבורו את הבקשה להישפט, כל עוד הזימון נשלח לנהג כדין.
הנהג הואשם בכך שבפברואר 2024, ברחוב טוליפמן בראשון לציון, נהג ברכב כשהוא אוחז או משתמש בטלפון. הוא לא התייצב למשפט בפברואר 2025, הורשע בהיעדר ונגזרו עליו קנס של 1,500 שקל וחודשיים פסילת רישיון על תנאי.
בבקשה לביטול פסק הדין ובערעור טען כי בקשתו להישפט הוגשה באמצעות עורך דינו ולכן הזימון היה צריך להישלח גם לבא כוחו. עוד טען כי הוא עצמו לא קיבל את הזימון וכי "החתימה על אישור המסירה איננה שלו". הוא הסתמך על הנחיה ממשרד המשפטים משנת 2019.
המדינה השיבה כי ההנחיה היא "חוות דעת לא מחייבת משנת 2019" וכי הדין עצמו לא השתנה. לטענתה, הזימון נשלח לנהג וקיים אישור מסירה, בעוד טענת הזיוף לא נתמכה בחוות דעת, תצהיר או ראיה אחרת.
השופט עמית אחיקם סטולר קיבל את עמדת המדינה. הוא הפנה לסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי וקבע כי לשון החוק מחייבת לשלוח את ההזמנה למי שביקש להישפט. ההנחיה משנת 2019 ממליצה לשלוח זימון גם לסנגור כאשר זו הכתובת שהתבקשה, אך היא לא קיבלה מעמד של הוראת דין מחייבת.
גם טענת הזיוף נדחתה כטענה בעלמא. בית המשפט הוסיף כי הנהג לא הציג תשתית ממשית לקו הגנה שעשוי להביא לזיכוי, ולכן לא הוכח חשש לעיוות דין. הערעור נדחה ופסק הדין שניתן בהיעדר נותר על כנו.
מספר התיק: עפ"ת 25995-08-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.