בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז דחה את בקשת א.ש. מנשה הובלות בע"מ לבטל או לקצר איסור שימוש בן 30 ימים שהוטל על משאית וגרור. השופט עידן שניר קבע כי קיימות ראיות לכאורה לחריגות המשקל שנמדדו וכי לפי שתי הגישות שהוצגו בפסיקה הייתה הצדקה להשבית את הרכב המחובר כולו.
עורכי הדין שלנו
הרכב נעצר לביקורת שקילה ב-4 באוגוסט 2026. משקל הגורר היה 15,760 קילוגרם, לעומת משקל מותר של 14,990 קילוגרם, חריגה של 5.137%. בגרור נמדד משקל של 7,200 קילוגרם לעומת 4,000 קילוגרם המותרים ברישיון, חריגה של 81%. בגין החריגה בגורר נמסרה לנהג הודעה על החלטה להטיל קנס, ואילו החריגה הגדולה בגרור הובילה להודעת איסור שימוש בגורר ובגרור למשך 30 ימים.
החברה טענה כי החריגה שמצדיקה השבתה נמצאה בגרור בלבד, ולכן לא היה מקום להשבית גם את הגורר ולגרום לה נזק כלכלי. היא חלקה גם על דרך השקילה וטענה שנעשה "ייחוס למשאית נתח ממשקל הגרור". עוד נטען כי מדובר במטען מסווג ביטחוני שהובל כחלק מהמאמץ המלחמתי, כי הנהג לא העמיס את המטען ולא ידע על החריגה וכי בעל החברה לא זומן לשימוע.
המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי מדובר בחריגה "אסטרונומית" וכי יש לראות בגורר ובגרור יחידה אחת. לשיטתה, שיעור החריגה מלמד על עצימת עיניים מצד הנהג. המדינה הגישה את תיק החקירה, ובו תעודות שקילה נפרדות לשני חלקי הרכב, הודעות איסור השימוש, רישיונות הרכב ותעודת אימות הדיוק של המשקל.
בית המשפט קבע כי תעודות השקילה הנפרדות מפריכות את הטענה שהגורר והגרור נשקלו יחד וכי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירות חריגת המשקל בשניהם. נקבע כי שאלות מלאות על תקינות השקילה יכולות להתברר בהליך העיקרי, אך לצורך ההליך המנהלי התשתית שהציגה המדינה מספיקה.
בהחלטה נסקרו שתי גישות בפסיקה בנוגע להשבתת רכב מחובר. לפי גישה אחת, ניתן להשבית את שני חלקי הרכב אם החריגה ביחס למשקל הכולל המותר של הגורר והגרור יחד עולה על 15%. בית המשפט חישב כי המשקל המותר של הרכב המחובר היה 18,990 קילוגרם וכי החריגה המצטברת הייתה 4,030 קילוגרם, שהם 21.22%. לכן גם לפי גישה זו היה מקום להשבית את שני החלקים.
לפי הגישה השנייה, גורר וגרור נחשבים יחידה אחת לעניין איסור השימוש, גם אם החריגה נמצאה רק באחד מהם. זאת משום שהגרור אינו יכול לנוע בלי הגורר והחריגה משפיעה על התנהגות הרכב כולו, על מרחק הבלימה ועל הסיכון למשתמשים בדרך. בית המשפט קבע כי גם גישה זו מובילה לאותה תוצאה.
טענת הפגיעה בזכות הטיעון נדחתה. נקבע כי פקודת התעבורה אינה מחייבת שימוע לפני השבתה בשל חריגת משקל, אלא יידוע בלבד. בתיק נמצא טופס שלפיו בעל החברה קיבל הודעה במקום, ובכל מקרה ניתנה לחברה אפשרות מלאה להציג את טענותיה בבית המשפט.
החברה גם לא הוכיחה כי עשתה כל שביכולתה למנוע את העבירה, כנדרש לצורך ביטול איסור השימוש. שטר המטען שהציגה לא כלל את משקל המטען, ולא הוכח שנערך בירור ממשי מול מזמין ההובלה לפני היציאה לדרך. נקבע כי חברה המבצעת הובלה מסחרית נדרשת לפעולה ממשית ולא להנחיה כללית בלבד. עוד נקבע כי נהג מקצועי היה יכול להבחין בנקל בחריגה של 81% בגרור וכי התנהלותו עולה כדי עצימת עיניים.
בית המשפט ציין כי הוא מעריך את שירות החברה לטובת ביטחון ישראל, אך קבע שאין בכך היתר לסכן את ציבור משתמשי הדרך. גם הפגיעה הכלכלית לא הוכרה כנסיבה המצדיקה קיצור, מאחר שהיא תוצאה מובנית של ההשבתה שהמחוקק הביא בחשבון. הבקשה נדחתה ואיסור השימוש נותר בתוקף.
מספר התיק: בא"ש 2621-08-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.