מוחזק באגף פלילי, אך נותר אסיר ביטחוני: בית המשפט דחה את העתירה

בית המשפט המחוזי דחה עתירה של אסיר שביקש לשנות את סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי, למרות שכבר הוחזק באגף פלילי. האסיר טען כי אינו משתייך לארגון עוין, כי חלקו באירועי מאי 2021 היה מצומצם וכי מצבו האישי והנפשי מחייב בחינה מחדש. שירות בתי הסוהר התנגד והסתמך על אופי העבירות שבהן הורשע, עמדות גורמי הביטחון וממצאי הערכת מסוכנות. בית המשפט מצא פגם בכך שההחלטה המנהלית הראשונה לא התייחסה בפירוט לכל הקריטריונים, אך לאחר שניתנה החלטה מעודכנת ומנומקת קבע כי לא נפל בה פגם המצדיק התערבות.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

האסיר מרצה מאסר של ארבע שנים וחצי בעקבות הרשעה בעבירות הקשורות לאירועי מאי 2021. על פי פסק הדין, הורשע בשמונה עבירות של יידוי אבנים לעבר כלי תחבורה בנסיעה, בהתפרעות ובריבוי עבירות של חבלה במזיד ברכב ממניע גזעני. בית המשפט שגזר את דינו קבע כי מדובר בעבירות ממניע גזעני והתייחס לרמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה ועוברת חוק. הסיווג הביטחוני נקבע במסגרת סמכויות שב״ס לניהול בתי הסוהר ולשמירה על הסדר והביטחון.

הסנגור טען כי בעת האירועים היה האסיר בגיר צעיר, כבן 18 וחצי, וכי מדובר במאסרו הראשון. לדבריו, הוא סובל מפוסט טראומה, תנאי הכליאה מחריפים את מצוקתו והוא איבד ממשקלו בתקופת המאסר. עוד טען כי מעשיו נעשו בהקשר של מחאות ולא כמעשי טרור, שהאסיר לא היה שותף לתכנון וכי אינו מחזיק בעמדות עוינות כלפי יהודים. ההגנה הדגישה את שאיפותיו לחיים נורמטיביים, את היעדר השיוך לארגון ואת הטענה שחלק מהנאשמים האחרים זכו ליחס שונה.

העתירה הופנתה גם נגד דרך הטיפול בבקשת שינוי הסיווג. תחילה נטען שפניות האסיר לא נענו, ובהמשך, לאחר שניתנה תשובה מנהלית, טען סנגורו כי הליך ההשגה היה ״לעג לרש״ וכי החלטות הרשות כבר היו מגובשות לפני ההשגה. הוא הפנה לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון בעניין עתירה קודמת לשינוי סיווג, שעסקה בצורך לבדוק את כלל הנתונים הקבועים בנוהלי שירות בתי הסוהר לפני החלטה על שינוי סיווג. עוד נטען שהרשות שגתה כשכינתה את האסיר תושב ישראל במקום אזרח ישראל.

שב״ס ביקש לדחות את העתירה. הוא הפנה לקביעות גזר הדין, ובפרט לממצאי תסקיר שירות המבחן שהתייחס לבלבול זהויות ולמסוכנות להישנות אלימות. לפי עמדתו, סיווג ביטחוני הוא החלטה מנהלית הנוגעת לניהול הכלא ולסיכונים, ולא רק שאלה אם האסיר חבר בארגון מסוים. הוא ציין את עמדות גורמי המודיעין והשב״כ והבהיר שגם האסירים האחרים שהורשעו בפרשה סווגו כאסירים ביטחוניים.

המסגרת המשפטית המפורטת בפסק הדין מבדילה בין עצם ההגדרה כאסיר ביטחוני לבין תנאי החזקתו בפועל. פקודת נציבות אחת מגדירה את הקריטריונים לסיווג, ובהם סוג העבירה, נסיבותיה, המניע, הערכת גורמי הביטחון והמסוכנות. פקודות נוספות מאפשרות, בנסיבות המתאימות, החזקת אסיר המסווג כביטחוני באגף פלילי. לכן עצם השיבוץ באגף פלילי אינו יוצר באופן אוטומטי שינוי של המעמד המנהלי.

המסגרת כוללת אפשרות לשינוי סיווגו של אסיר ביטחוני, אך שינוי כזה כפוף לבדיקת מידע מודיעיני, להתייעצות עם גורמי ביטחון ולשקילת התנהלות האסיר בתקופת המאסר. ברשימת השיקולים נכללים לא רק סוג העבירה והמניע לה אלא גם שינויים בנתוני המסוכנות, הרשעות קודמות, עבירות משמעת ומידע על השתייכות ארגונית. לפי בית המשפט, המסלול הזה מחייב דיון ממשי בנתונים, אך אינו יוצר זכות אוטומטית לסיווג פלילי כל אימת שהאסיר אינו חבר בארגון.

האסיר ביקש להסתמך גם על התנהגותו בתקופת המאסר והכחיש שנשקפת ממנו סכנה ביטחונית. מנגד, שב״ס הציג את העובדה שההרשעה כללה יידוי אבנים לעבר כלי רכב ומעשי חבלה ברכב ממניע גזעני, והפנה לכך שעבירת ההתפרעות נכללת ברשימת העבירות הרלוונטיות לפקודת הנציבות. לעניין הערכת המסוכנות הוזכרו ממצאי שירות המבחן, ולעניין השינוי המבוקש נדרשה גם עמדת חטיבת המודיעין לאחר התייעצות עם גורמי הביטחון. מקור הסיווג, אפוא, לא היה רק המקום שבו הוחזק האסיר בכלא, אלא טיב העבירות ונתוני הסיכון שנבחנו בעניינו.

בית המשפט בדק תחילה את ההחלטה הראשונה של הגורם המוסמך ומצא שלא הוצגה בה התייחסות מפורשת לכל השיקולים שעל הרשות לבחון לפי סעיף 6(ג) לפקודה. בעקבות זאת התבקשה בחינה מחודשת. בהחלטה המעודכנת מאוגוסט 2026 נשקלו גם נתונים לטובת האסיר, ובהם היעדר שיוך ארגוני, יכולות תקינות ושאיפות נורמטיביות, וגם נתונים לחובתו: חומרת העבירות, הערכת הסיכון, עבירת משמעת אחת והעבר הפלילי. לבסוף הוחלט להותיר את סיווגו הביטחוני. כך תואר החסר בהחלטה הראשונה: ״לא התייחסה בצורה מפורשת לכל הסעיפים המפורטים בסעיף 6(ג) לפקודה״.

השופט התייחס גם לפסק הדין בעניין עתירה קודמת לשינוי סיווג, שבו הוחזרה ההחלטה לרשות לצורך בחינה מלאה. לדבריו, אותו מקרה מלמד על חובת השיקול המינהלי, אך אינו מבטיח תוצאה של שינוי סיווג. גם לאחר בחינה מחודשת ניתן להגיע להחלטה להותיר אדם כאסיר ביטחוני, לרבות כאשר הוא משובץ בפועל באגף פלילי. בית המשפט בחן אם התקיים תהליך שקילה ענייני ולא הציב את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של שב״ס. השופט הזכיר את גבולות הביקורת השיפוטית: ״בית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של הגורם המוסמך בשיקול דעתו שלו״.

טענת האפליה נדחתה לאחר ששב״ס הבהיר כי שותפיו של העותר לכתב האישום סווגו אף הם כאסירים ביטחוניים. גם הטעות בניסוח מעמדו האזרחי לא נמצאה ככזו שמשנה את תוכן ההחלטה. השופט קבע כי החלטת הגורם המוסמך סבירה, ולכן לא נמצא בסיס להתערבות שיפוטית בה.

התוצאה משאירה על כנה הבחנה שאפשר להתבלבל בה: האסיר נשאר אסיר ביטחוני מבחינת הגדרתו, אך מוחזק באגף פלילי בהתאם להמלצת גורמי הביטחון. העתירה לא עסקה בהכרעת הדין הפלילית המקורית ולא שינתה את הרשעותיו; היא עסקה בשאלה אם נדרש שינוי מנהלי של סיווגו בזמן ריצוי המאסר. לאחר תיקון החסר בהנמקת ההחלטה הראשונה ובחינה מחודשת של כלל הקריטריונים, בית המשפט קבע שהתשובה שלילית ודחה את העתירה. לכן קבע בסיום: ״לא מצאתי לקבל את העתירה״.