חיוב של מיליון וחצי שקל בפסק בוררות לא יכול היה להישאר על כנו כאשר הבורר לא הכריע בטענות הגנה מרכזיות, התעלם ממסמכים שעשויים היו לשנות את התוצאה ולא שמע את העדים הדרושים לבירור המחלוקת. כך קבעה השופטת העמיתה יהודית שבח בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בבקשה שהגיש מהנדס נגד מסגרית שמחי בע"מ. אולם הביטול אינו מלא: בית המשפט הותיר על כנו את החלק בפסק הבוררות שדחה את תביעות המהנדס עצמו לשכר ולפיצויים, והחזיר את יתר המחלוקת לבורר לשמיעת עדים ולמתן פסק חדש.
המחלוקת נולדה בפרויקט עבודות גמר במספר תחנות של הרכבת הקלה. במרץ 2020 התקשרה מסגרית שמחי עם אלקטרה דנקו לביצוע העבודות, ושכרה את שירותיו של מהנדס שעבד עמה בעבר כדי להכין את התכנון. אלא שהעבודה לא התקדמה כמצופה. לפי המתואר בפסק הדין, אלקטרה דרשה שינויים מעת לעת ולא אישרה את התוכניות שהוגשו. באוגוסט 2020 הודיעה אלקטרה על סיום העסקת המסגרייה, ולאחר שניתנה ארכה שלא פתרה את הקשיים שבה והודיעה באוקטובר על הפסקת העבודה ועל סילוקה מהאתר. בית המשפט ציין שלא הובהר אם המסגרייה קיבלה מאלקטרה תשלום על העבודה שבוצעה, אך מוסכם שלא שילמה למהנדס שכר עבור עבודתו.
המהנדס דרש את שכרו, ואילו המסגרייה האשימה אותו ברשלנות מקצועית שגרמה להפסדיה. השניים הסכימו לבוררות בבית דין צדק. במרץ 2025 תבעה המסגרייה מן המהנדס 3,766,077 שקל בגין הוצאות ברזל וצביעה, שכר לפועלים, הוצאות נוספות ואובדן רווחים. המהנדס הגיש תביעה משלו לקבלת שכר, שבדרישת תשלום קודמת הועמד על 380 אלף שקל בתוספת מע"מ, וכן טענות נוספות. שני הצדדים צירפו מסמכים וראיות, אך במהלך הבוררות התקיימו שתי ישיבות בלבד. לישיבה הראשונה לא נערך פרוטוקול, ופרוטוקול הישיבה האחרונה החזיק עמוד אחד בכתב יד. לא נשמעו עדים נוספים מלבד שני בעלי הדין. פסק הדין מזכיר בהקשר המשפטי של ביקורת על בוררות גם פסיקה בעניינן של א.לוי קבלני בנין בע"מ, הדרן 2000 שיווק והפצת כרטיסים בע"מ ומכבי נתניה כדורגל בע"מ; הן אינן צדדים לבוררות הנוכחית.
בפברואר 2026 פסק הבורר, הרב ניסים בן שמעון, שהמהנדס ישלם למסגרייה „בנתיים” 1,500,000 שקל. הוא הודיע כי יתרת רכיב אובדן הרווח, בסך 2,025,000 שקל, מחייבת „עיון נוסף”. בפסק הבוררות נדחתה טענת המהנדס שלפיה סיום עבודת המסגרייה נבע מדרישת תוספת שכר מצד המסגרייה, והבורר הסתמך בין היתר על הודעה מאוחרת של אלקטרה ועל מסמך שייחס למהנדס כשל בתכנון. תביעת המהנדס לקבלת שכר ולפיצוי בשל פגיעה בשמו הטוב נדחתה.
בבקשת הביטול הסתמך המהנדס על סעיף 24(4) לחוק הבוררות, העוסק במצב שבו לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו או להביא ראיות. הוא טען שהבורר התמקד בהסבר אחד בלבד לסיום העבודה והתעלם משתי טענות הגנה חשובות: מורכבות הפרויקט, שלדבריו הקשתה גם על מתכננים אחרים להשיג אישורים, וריבוי שינויים שביקשו אלקטרה, האדריכלים ומנהלי הפרויקט. לטענתו, הוא לא הסכים לוותר על שמיעת עדים, והמסמכים שהגיש לא קיבלו מענה.
המסגרייה טענה מנגד שהבקשה היא למעשה ערעור מוסווה על ממצאי הבורר. לדבריה, המהנדס לא דרש בזמן אמת לזמן עדים ואף ביקש שהבורר יפסוק. היא טענה שהמסמכים עמדו בפני הבורר, ושהוא היה רשאי להעדיף את הראיות שעליהן הסתמך. בית המשפט קיבל בחלקו את ההבחנה הזאת: השגה על ההכרעה בשאלת דרישת תוספת השכר כשלעצמה היא עניין ערעורי, שאינו מצדיק ביטול. אולם העדר התייחסות לטענות ההגנה הנוספות אינו רק ויכוח על משקל הראיות.
השופטת הצביעה על מסמכים שהבורר לא בחן. בהודעה הראשונה של אלקטרה, מאוגוסט 2020, הוזכרה „אי עמידה במחירי ההסכם” כסיבה להפסקת העבודה. במסמך שנערך בנובמבר 2020 תועדו שינויים בתוכניות בעקבות דרישות המזמין, בליווי שרטוטים. בתיק הופיע גם חשבון שערכה המסגרייה, שבו קוזזו מן השכר למהנדס 8,000 שקל ו־18 אלף שקל בגין טעויות מסוימות, אך נותרה לו יתרה לתשלום של 21,831 שקל. אל מול דרישת המסגרייה להחזר הוצאות ברזל וצביעה בסך 899,023 שקל הוצגו חשבוניות בסכום כולל של כ־170 אלף שקל בלבד. בית המשפט לא קבע על בסיס מסמכים אלה מי אחראי להפסקת העבודה, אלא שהם היו בעלי פוטנציאל משמעותי לבירור תביעת המיליונים.
קושי נוסף נמצא בהסתמכות הבורר על מסמך מודפס ולא חתום, שנערך לכאורה בידי מהנדס חמש שנים לאחר סיום הפרויקט. לא התברר מי ערך אותו, מה הייתה מומחיותו, מדוע לא חתם וכיצד בדק את הנתונים. השופטת ציינה שבורר רשאי לנהל הליך גמיש, אך גמישות זו אינה מתירה לו לפסוק בתביעת רשלנות מקצועית על סמך מסמכים של צדדים שלישיים בלי לאפשר בירור ראייתי בסיסי. היא הכירה בכך שהמהנדס לא דרש באופן מפורש להזמין את העדים, אך ציינה שהוא ביקש מומחה ניטרלי והזדמנות נוספת להופיע, וכי לא ניתנה הסכמה מפורשת לוותר על שמיעת ראיות.
בית המשפט קבע שהצטברות הפגמים מחייבת לבטל את החלק שקיבל את תביעת המסגרייה. מנגד, בקשת הביטול לגבי דחיית תביעות המהנדס נדחתה, משום שההשגות עליהן לא ביססו עילה לביטול לפי החוק. לפי סעיפים 24 ו־26 לחוק הבוררות, בית המשפט יכול לבטל רק חלק מפסק, לתקנו או להחזירו לבורר כאשר אין הצדקה לבטלו כולו. במקרה זה השופטת העדיפה להשיב את הצדדים לאותו בורר כדי שישמע עדים, יבחן את כלל הראיות ויכריע מחדש. זהו פסק דין מתוקן המתקן טעויות קולמוס בפסק המקורי; כל צד יישא בהוצאותיו. מספרי התיקים: ת"א 51334-05-26 ות"א 37773-05-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.