נהג שמעולם לא הוציא רישיון נתפס פעמיים נוהג ברכב ללא רישיון וללא ביטוח, ובאירוע שלישי התיר לאדם אחר שאינו מורשה לנהוג ברכבו. בית המשפט לתעבורה בעכו קבע כי שלושת האירועים מחייבים התייחסות נפרדת בענישה, וגזר על הנאשם שמונה חודשי מאסר בעבודות שירות, פסילת רישיון למשך 30 חודשים וקנס בסך 1,500 שקל. השופטת ג׳נווה נחאס עראף הדגישה כי אף שהנאשם הודה, לא ניכר שהחל לפעול לקבלת רישיון ולמנוע הישנות של עבירות הנהיגה.
התיק שילב שלושה כתבי אישום. באוגוסט 2021 נהג הנאשם במכונית ניסאן ברחוב נשיאי ישראל בכרמיאל, כאשר מעולם לא הוציא רישיון נהיגה וללא ביטוח תקף. בנובמבר של אותה שנה התיר לאדם בגיר שאין בידו רישיון מתאים לנהוג במכונית ניסאן שהייתה בבעלותו ברחוב צה"ל בעיר. בינואר 2023 נתפס שוב כשהוא נוהג ללא רישיון וללא ביטוח, הפעם במכונית סקודה במתחם BIG כרמיאל. הנאשם הודה בעבירות שנכללו בשלושת ההליכים, והם נדונו יחד בגזר הדין.
המאשימה, מדינת ישראל, ביקשה להדגיש את חומרת הנהיגה ללא רישיון בידי מי שלא עבר הכשרה לנהיגה מעולם. לטענתה, לא מדובר במקרה חד־פעמי: הנאשם חזר ונהג במשך השנים למרות הרשעות קודמות. המדינה עתרה לקבוע מתחם ענישה של עד 24 חודשי מאסר וביקשה מאסר של תשעה חודשים לפחות, לצד פסילה ממושכת ועונשים נלווים.
ההגנה לא חלקה על חומרת העבירות, אך ביקשה להתחשב במצב הרפואי והכלכלי של הנאשם, בנסיבות המשפחתיות ובהודאתו. לפי המסמכים שהוצגו, הנאשם גרוש ואב לשני ילדים קטינים, סובל מבעיות רפואיות ומחובות בסכומים משמעותיים, ונפגע בעבר באירוע ירי. הוא ביקש הזדמנות נוספת. ההגנה טענה שמתחם הענישה מתחיל במאסר מותנה ושהעונש צריך להיות לכל היותר שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות.
בית המשפט קבע שמי שנוהג בלי שהוציא רישיון מעולם מסכן את משתמשי הדרך משום שכישוריו לא נבחנו ולא הוכח שהוכשר לנהיגה. באשר לנהיגה ללא ביטוח, השופטת עמדה על הסיכון הנוסף: אם תתרחש תאונה, עשוי להיווצר קושי במימוש פיצוי לנפגעים. גם מתן רשות לנהג שאינו מורשה להשתמש ברכב יוצר סיכון דומה. עם זאת ציינה כי בכתב האישום הנוגע להתרת הנהיגה לא פורטו כל נסיבות הנסיעה והכשרת הנהג האחר.
השופטת בחנה האם ניתן לראות בשלוש העבירות אירוע עונשי אחד, או שיש להפריד ביניהן. היא הדגישה שהנהיגה הראשונה התרחשה באוגוסט 2021, מתן הרשות לנהג האחר בנובמבר 2021, והנהיגה השנייה בינואר 2023. בשל פערי הזמנים ובשל ההבדל המהותי בין נהיגת הנאשם לבין מסירת הרכב לאחר, קבעה כי "עסקינן באירועים נפרדים שלא ניתן לראות בהם כאירוע אחד." בהתאם לכך נקבעו מתחמי ענישה נפרדים לעבירות הנהיגה ולעבירת ההתרה לאחר.
מנגד הובאו בחשבון נסיבותיו האישיות של הנאשם והפגיעה האפשרית בו ובילדיו אם יישלח לכלא. עם זאת השופטת דחתה את הטענה שהודאתו הובילה לחיסכון משמעותי בזמן שיפוטי: לדבריה, התמשכות ההליכים נבעה גם מהיעדרויות חוזרות של הנאשם, שבגינן הוצאו צווי הבאה. היא ציינה כי למרות מצב בריאותו, לא היה בכך כדי להצדיק את הסחבת כולה.
במיוחד הודגש כי הנאשם מעולם לא הוציא רישיון גם לאחר האירועים נשוא התיק. השופטת ציינה ש"לא הוצגה בפניי כל אידצקציה כי הנאשם ביצע מאמץ" ללמוד נהיגה ולקבל רישיון, תוך התייחסות גם לשתי הרשעות תעבורה קודמות. לא נמצאה הצדקה לחרוג ממתחמי הענישה משיקולי שיקום או הגנה על הציבור, והעונש נקבע בתוך המתחם.
בגזר הדין מ־6 ביולי 2026 נידון הנאשם לשמונה חודשי מאסר בעבודות שירות במועצה המקומית ירכא, לשמונה חודשי מאסר על תנאי ולפסילת רישיון בפועל למשך 30 חודשים במצטבר לכל פסילה קיימת. הוטלה גם פסילה מותנית של 12 חודשים וקנס בסך 1,500 שקל. משרד הרישוי הופקד על חישוב הפסילה, והנאשם הוזהר שהפרת התנאים בעבודות השירות עלולה להביא לריצוי יתרת המאסר בכלא.
פל"א 6299-08-21.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.