בית משפט השלום באילת זיכה מחמת הספק נאשם שהואשם בתקיפת בת זוגו וגרימת חבלות של ממש, לאחר שקבע כי לא ניתן להכריע מעבר לספק סביר כיצד נגרמו החבלות. השופט גיל אדלמן הדגיש כי אין מחלוקת שהמתלוננת יצאה מהאירוע עם חבלות משמעותיות, וכי גם גרסת הנאשם עוררה קשיים, אך הסתירות והשינויים בגרסת המתלוננת לא אפשרו לקבוע ממצאים חד-משמעיים הדרושים להרשעה פלילית. לצד הזיכוי נמתחה ביקורת מפורשת על חוקר משטרה שהשתמש כלפי הנאשם בשפה פוגענית במהלך חקירתו.
עורכי הדין שלנו
לפי כתב האישום, באוגוסט 2024 שהתה המתלוננת בדירת הנאשם. לאחר ויכוח שהתפתח בזמן ששוחחה בטלפון, נטען כי הנאשם תפס בשערה, דחף אותה לעבר דלת הבית, הפיל אותה ובהמשך בעט בראשה. כתוצאה מהאירוע נגרמו לה נפיחות ושריטות בפנים וביד, חתך מדמם מעל הגבה והמטומה סביב העין. כתב האישום עצמו ציין שגם המתלוננת הכתה את הנאשם במהלך האירוע ובהמשך, בנוכחות אדם נוסף.
הנאשם הכחיש שתקף אותה. לגרסתו, המתלוננת הייתה שתויה, הכתה אותו כמה פעמים וסירבה לעזוב את הדירה. הוא טען שבשלב שבו ניסתה להכותו שוב היא מעדה ונפלה, וכך נחבלה. ההגנה לא חלקה על עצם החבלות, אלא על מקורן. בסיכומיה טענה כי "עצם קיומן של חבלות על גופה של המתלוננת אינו שנוי במחלוקת אך איננו מספיק במקרה זה כדי להביא להרשעת הנאשם".
המאשימה ביקשה להרשיע וטענה כי גרסת המתלוננת הייתה אותנטית וכי החבלות התאימו לתיאורה. היא הסתמכה גם על מצלמות הגוף של השוטרים, שתיעדו את המתלוננת חבולה ומדממת סמוך לאירוע, ועל כך שמסרה בזמן אמת שהנאשם תקף אותה. לטענת התביעה, הנאשם התחמק משאלות בחקירה ובעדות והוסיף פרטים שלא מסר קודם לכן. עוד נטען כי הקלטה של שיחה שנערכה דקות לאחר האירוע בנוכחות מכר של השניים מחזקת את גרסת המתלוננת.
בית המשפט בחן את עדויות האנשים שהגיעו לזירה לאחר האירוע. אחד מהם פגש במתלוננת החבולה והזעיק משטרה ואמבולנס, אך התברר כי בניגוד לגרסה שמסרה למשטרה כאילו מדובר בעובר אורח שאינה מכירה, היא התקשרה אליו קודם לכן וביקשה שיגיע. כשנשאלה על כך הסבירה שהתבקשה שלא לחשוף את ההיכרות. בית המשפט קבע כי עצם הנכונות למסור לחוקר מידע לא נכון משליכה על האופן שבו יש לבחון את גרסתה.
מכר נוסף של השניים הגיע לדירת הנאשם והקליט את השיחה שהתנהלה לאחר האירוע. בית המשפט ציין כי העד מקורב לנאשם, מעסיק אותו ומשכיר לו דירה, ולכן עדותו אינה אובייקטיבית לחלוטין. עם זאת, ההקלטה עצמה הייתה ראיה ישירה להתנהלות לאחר האירוע. גם ממנה עלה שהמתלוננת השתתפה באופן פעיל בעימות וכי בין הצדדים הייתה מערכת יחסים טעונה.
הקושי המרכזי היה בגרסאות השונות שמסרה המתלוננת על מנגנון הפציעה. בעדות בבית המשפט תיארה מכה חזקה בגב, נפילה על פניה ואפשרות למכה נוספת בראש. בהקלטה שנערכה זמן קצר לאחר האירוע תיארה תפיסה בעורף והשלכה החוצה. במסמך רפואי נרשם שאין סיפור של אובדן הכרה, בעוד שבגרסה אחרת אמרה שאיבדה הכרה לכמה שניות. היא גם סיפרה על תפרים ועירוי, שלא תאמו את המסמכים הרפואיים שהוגשו.
גם בשאלה כיצד השתתפה באירוע היו הבדלים בין גרסאותיה. בעדותה בבית המשפט אמרה שנתנה לנאשם סטירה, ובשלב אחר תיארה כי סטירות הדדיות היו חלק ממערכת היחסים. בית המשפט ציין שהשניים שתו באותו יום כמות לא מבוטלת של אלכוהול, וכי הדבר עשוי היה להשפיע על מצבה ועל יציבותה. השופט כתב כי מדובר ב"מערכת יחסים מורכבת טעונה ואלימה".
מנגד, גם גרסת הנאשם לא התקבלה במלואה. השופט התקשה להשתכנע שהחבלות המרובות בפניה של המתלוננת נגרמו כולן מנפילה אחת, וציין שחלקים מגרסת הנאשם נשמעו לראשונה רק בבית המשפט. הנאשם הרבה להשיב שאינו זוכר, ועדותו לא הייתה עקבית ושוטפת. לפיכך בית המשפט לא העדיף את גרסתו על פני גרסת המתלוננת, אך גם לא היה צורך בכך כדי לזכותו: במשפט פלילי השאלה היא אם התביעה הוכיחה את גרסתה מעבר לספק סביר.
בסיכום כתב השופט כי ייתכן שהמתלוננת נדחפה, הופלה או קיבלה מכה נוספת, אך "בהיעדר גרסה ברורה ומהימנה לא די בהשערות וספקולציות". נקבע כי כאשר נותר ספק גם בשאלה הבסיסית כיצד נגרמו החבלות, אי אפשר להרשיע על בסיס תרחיש אפשרי בלבד. בית המשפט קבע: "לא מצאתי כי גרסת המתלוננת מהימנה יותר, בוודאי לא עד כדי כך שיש בה כדי לשלול כל ספק באשמתו של הנאשם".
לפני סיום התייחס בית המשפט גם לחקירת הנאשם במשטרה. השופט קבע כי חקירה באזהרה יכולה להיות קשה ונוקבת, אך על החוקרים לשמור על כבודו הבסיסי של החשוד. הוא מתח ביקורת על אמירת החוקר לנאשם "חוצפן מתועב שכמוך שיושב מולי ומחייך" וקבע כי אין מקום לשפה פוגענית שנועדה להעליב. בסוף הכרעת הדין זוכה הנאשם מחמת הספק.
מספר התיק: ת"פ 13367-09-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.