הכה קרובת משפחה בקרש ושבר את ידה: הורשע גם באיומים ובהתחזות

בית משפט השלום בבאר שבע הרשיע נאשם בחבלה חמורה, איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והתחזות כאדם אחר, לאחר שקבע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שתקף קרובת משפחה בקרש ובאבן על רקע סכסוך כספי, גרם לשבר חמור בידה ואיים עליה. השופט אמיר דורון קיבל את ליבת גרסת המתלוננת אף שמצא בה אי-דיוקים וסתירות בנושאים מסוימים, וקבע כי היא נתמכה במסמכים רפואיים ובעדויות נוספות. מנגד נקבע כי גרסת הנאשם השתנתה, עמדה בסתירות לראיות ולגרסאות עדי ההגנה ולא הייתה מהימנה.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

על פי כתב האישום, המפגש בין השניים התרחש במאי 2020 על רקע טענות המתלוננת לחוב כספי. בית המשפט קבע כי הנאשם תקף אותה, בין היתר באמצעות קרש, וכי כאשר ניסתה להגן על פניה נגרם לה שבר בשליש הפרוקסימלי של עצם האולנה ביד שמאל. היא נזקקה לניתוח לקיבוע השבר, ונגרמו לה גם חבלות בראש, בירך ובשכמה. לצד אירוע האלימות יוחס לנאשם איום כלפיה, ובהמשך, כאשר אותר בידי שוטרים, ניסיון להזדהות כאדם אחר והפרעה לעבודתם.

התביעה ביקשה להרשיע בכל העבירות וטענה כי אף שחלפו שנים מהאירוע עד שמיעת הראיות, ליבת עדויות המתלוננת והעדות הצעירות נותרה עקבית. לדבריה, המסמכים הרפואיים סיפקו חיזוק משמעותי לתיאור התקיפה. עוד טענה כי גרסת הנאשם התפתחה לאחר מעצרו ואינה תואמת את גרסתו הראשונה במשטרה. בסיכומיה נטען כי "עדויות המתלוננת והקטינות מהימנות ויש ליתן להם מלוא האמון והמשקל הראייתי". ביחס להתחזות ולהפרעה לשוטר הפנתה התביעה לעדויות השוטרים ולסתירות בגרסת הנאשם.

ההגנה ביקשה לזכות את הנאשם. היא הצביעה על כך שהמתלוננת שינתה את גרסתה ביחס לפנקס המחאות, לאחר שבתחילה טענה שנגנב ממנה ובהמשך אישרה שמסרה אותו מרצונה. לטענת ההגנה, "שקרי המתלוננת מלמדים על יכולתה לשקר לגורמי אכיפת החוק במצח נחושה", ולכן אין לתת אמון גם בתיאור התקיפה. עוד נטען כי קיימות סתירות בשאלה מי נכח בתחילת האירוע וכיצד הגיעו בנות המשפחה לזירה. הנאשם טען מנגד שהמתלוננת תקפה אותו, וכי האבנים שהשליכו לעברו בתה ואחייניתה הן שפגעו בה.

בית המשפט לא התעלם מהקשיים בגרסת המתלוננת. הוא בחן בהרחבה את השינויים בגרסתה ואת הסתירות בינה לבין בתה ואחייניתה, ובפרט בשאלה אם כולן היו יחד מתחילת האירוע. עם זאת נקבע כי לא כל סתירה נוגעת לליבת המקרה. השופט יישם את האפשרות לפצל עדות ולאמץ חלקים הנתמכים בראיות אחרות, והסביר כי כאשר קיימים חיזוקים חיצוניים משמעותיים אין הכרח לדחות עדות שלמה בשל אי-דיוקים בנושאים צדדיים. לאחר בחינת שלוש הגרסאות נקבע כי הסתירה בעניין הנוכחות בזירה ניתנת ליישוב וכי התיאורים השונים משלימים תמונה אחת.

החיזוק המרכזי לגרסת המתלוננת היה רפואי. לפי ההכרעה, מנגנון הפציעה שנמצא במסמכים הרפואיים התיישב עם תיאורה שלפיו הרימה את ידה כדי לגונן על ראשה מפני מכת הקרש. השבר החמור הצריך ניתוח וקיבוע, ובית המשפט ראה בממצא הזה ראיה אובייקטיבית בעלת משקל. לכך נוספו עדויות הבת והאחיינית, אשר אף שלא היו זהות בכל פרט, תמכו בליבת הטענה שהנאשם תקף את המתלוננת.

לעומת זאת, גרסת הנאשם עוררה קשיים מהותיים. בחקירתו הראשונה הוא הכחיש מעורבות באירוע, ואילו בהמשך מסר גרסה מפורטת שלפיה המתלוננת פגעה בו ברכב, תקפה אותו בקרש ובנות משפחתה השליכו לעברו אבנים שפגעו בה. בית המשפט קבע כי המעבר מהכחשה לתיאור מפורט אינו שינוי שולי. בעימות הוטחה בו גם השאלה כיצד אבנים שנזרקו מרחוק יכולות להסביר את סוג השבר שנגרם למתלוננת כאשר, לפי גרסתו שלו, השניים היו במאבק צמוד. השופט כתב כי "גרסת הנאשם התבררה לאורך ההליך כגרסה כבושה, שקרית, שאינה מתיישבת עם השכל הישר ועם חוקי הפיזיקה".

גם עדי ההגנה לא שכנעו את בית המשפט. הם מסרו גרסאות מאוחרות, לאחר מעצר הנאשם, ובית המשפט מצא ביניהן התאמה חריגה לצד סתירות בנקודות מהותיות. בין היתר, חלק מהתיאורים לא כללו פגיעה של רכב בנאשם, אף שזו הייתה מרכיב מרכזי בגרסתו. גם בשאלת החבלות שנגרמו לו נמצאו פערים. בית המשפט התרשם כי ההתאמה המופרזת בפרטים מסוימים מחזקת חשש לתיאום גרסאות, ולא ראה בעדויות תמיכה אמינה בגרסת הנאשם.

פרק נפרד הוקדש לאירוע המעצר. הנאשם טען כי לא ניסה להתחזות לאחיינו וכי תעודת הזהות של האחיין נמצאה בכיסוי הטלפון שלו, והשוטרים פירשו זאת בטעות כניסיון הזדהות. שני שוטרים דחו את הגרסה. אחד מהם העיד: "זה מה שהוא הציג לי, הוא ניסה להזדהות כאחר". בית המשפט נתן משקל גם לכך שהנאשם לא הביא לעדות את האדם שלטענתו מסר לו את תעודת הזהות זמן קצר קודם לכן, אף שזהותו הייתה ידועה לו. נקבע שהימנעות זו אינה יוצרת ראיה חדשה, אך היא מחלישה את גרסתו ומחזקת את הראיות הקיימות.

בסיכום קבע בית המשפט כי גרסת התביעה נתמכת בכמה זרועות ראייתיות: ליבת עדות המתלוננת, הממצאים הרפואיים, עדויות בתה ואחייניתה והקשיים המהותיים בגרסת הנאשם. הסתירות שנמצאו בעדויות התביעה לא הספיקו ליצור ספק סביר בליבת אירוע האלימות, ואילו גרסת ההגנה לא סיפקה חלופה אמינה למארג הראיות. לפיכך הורשע הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו: חבלה חמורה, איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והתחזות כאדם אחר.

מספר התיק: ת"פ 21134-03-21.