בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת דחה בקשה של כללית שירותי בריאות לסלק על הסף מחמת התיישנות תביעת נזק גוף שבה טענה התובעת לרשלנות רפואית עקב איחור באבחון גידול בראש. השופטת הבכירה רים נדאף קבעה כי יש להחיל על ההליך את סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות, לאחר שהתביעה הראשונה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, נמחקה, והתביעה הנוכחית הוגשה מחדש זמן קצר לאחר מכן. הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.
התביעה הראשונה הוגשה ב-5 בספטמבר 2024, ללא חוות דעת רפואית. בהמשך ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה ולצרף חוות דעת, אך ב-26 ביוני 2025 דחה בית המשפט את הבקשה והורה על מחיקת התביעה, תוך שקבע כי היה עליה לצרף את חוות הדעת עם הגשת התביעה וכי היא תוכל להגיש את תביעתה מחדש. התביעה הנוכחית הוגשה ב-28 באוגוסט 2025 בצירוף חוות דעת רפואית.
כללית טענה כי לפי גרסת התובעת, החשד הראשון לגידול בראש עלה כבר ב-4 בספטמבר 2017, ולכן כתב התביעה הראשון, שהוגש ב-5 בספטמבר 2024, הוגש "על קצה ההתיישנות". לטענת החברה, "הגשת כתב התביעה המקורי ביודעין ללא חוות דעת תומכת נעשתה בחוסר תום לב", ולכן אין לראות בהגשת ההליך הראשון או בתקופה שבה הוא התנהל כעוצרים את מרוץ ההתיישנות. על יסוד עמדה זו טענה כי התביעה שהוגשה מחדש התיישנה.
התובעת השיבה כי התביעה הראשונה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, עובדה שלטענתה אף עולה מנוסח בקשת הסילוק עצמה. לדבריה, היא ציינה כבר בתביעה הראשונה שבכוונתה לצרף חוות דעת רפואית, אך מצבה הכלכלי הקשה עליה לממן את עלותה. בתגובתה נטען כי "מצבה הכלכלי הקשה עליה לגייס את הסכומים הנדרשים למימון עלויות של חוות דעת". התובעת הוסיפה כי לאחר שגייסה את הכספים ביקשה לצרף את חוות הדעת, וכאשר התביעה נמחקה הגישה אותה מחדש בתוך פרק זמן קצר.
התובעת הסתמכה על סעיף 15 לחוק ההתיישנות, שלפיו כאשר תובענה נדחתה באופן שאינו מונע הגשת תובענה חדשה באותה עילה, התקופה שבה התביעה הראשונה הייתה תלויה ועומדת אינה באה במניין ההתיישנות. היא הפנתה גם לסעיף 16 לחוק, הקובע בין היתר כי כאשר מניין ההתיישנות התעכב לפי סעיף 15, התקופה לא תסתיים לפני שחלפה לפחות שנה מהמועד שבו חדל העיכוב.
השופטת נדאף קיבלה את הטענה שיש להחיל את ההסדר הזה על המקרה. בהחלטה נקבע כי המונח "נדחתה" בסעיף 15 כולל גם מקרים שבהם התביעה הראשונה הופסקה או נמחקה, אך כאשר מדובר במחיקה יש לבחון את הסיבה לכך ואת השאלה אם ההליך הסתיים מסיבה פורמלית או לגופו. בית המשפט עמד גם על הפסיקה שעסקה בשאלה אם מחדלי תובע בהליך הראשון עשויים במקרים מסוימים להצדיק אי החלה של סעיף 15.
בהחלטה נקבע כי ברירת המחדל היא שסעיף 15 עשוי לחול גם כאשר ההליך הראשון נמחק בשל מחדלים דיוניים, וכי חריגה מהכלל עשויה להיות מוצדקת במקרים חמורים של חוסר תום לב או שימוש לרעה בהליכי משפט. השופטת כתבה כי "טענה כללית של הנתבע שלפיה התובע נהג בחוסר תום לב אינה מספיקה כשלעצמה", וכי יש להצביע על עובדות המלמדות, למשל, על הליך סרק, ניסיון מלאכותי להאריך את תקופת ההתיישנות, זניחת ההליך או הפרות חמורות ומתמשכות של החלטות שיפוטיות.
במקרה הנוכחי קבע בית המשפט כי כללית לא הצביעה על תשתית כזאת. השופטת ציינה כי החברה העלתה טענה כללית לחוסר תום לב, בלי להציג בסיס עובדתי או משפטי התומך בה. מנגד, התובעת טענה, וטענתה לא נסתרה, שכבר בכתב התביעה המקורי ציינה כי בכוונתה להגיש חוות דעת וכי הקושי הכלכלי עיכב את מימונה.
בהכרעה נאמר: "לא שוכנעתי כי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב מצד התובעת", וכן שלא מדובר באחד מאותם מקרים חריגים וקיצוניים המצדיקים שלא להחיל את סעיף 15 לחוק ההתיישנות. לפיכך קבע בית המשפט שיש לנכות מתקופת ההתיישנות את התקופה שבין 5 בספטמבר 2024 ל-26 ביוני 2025, שבה התביעה הראשונה הייתה תלויה ועומדת.
בית המשפט הוסיף כי יש להחיל גם את סעיף 16 לחוק ההתיישנות. לפי ההחלטה, משמעות הדבר היא שבמקרה הזה תקופת ההתיישנות לא הסתיימה לפני 26 ביוני 2026, שנה ממועד מחיקת התביעה הראשונה. מאחר שהתביעה הנוכחית הוגשה ב-28 באוגוסט 2025, נקבע כי במועד הגשתה טרם חלפה תקופת ההתיישנות.
בסיכום דחתה השופטת את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ולא עשתה צו להוצאות. עוד נקבע כי אם כללית חולקת על חוות הדעת מטעם התובעת, עליה להגיש חוות דעת מטעמה עד 10 בנובמבר 2026. ההחלטה ניתנה ב-10 בספטמבר 2026.
ת"א 73101-08-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.