בית משפט השלום בפתח תקווה אישר הסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד שטראוס מים בע"מ, אך דחה את המלצת הצדדים לשלם למבקשת גמול של 7,000 שקל ולבא כוחה שכר טרחה של 18,000 שקל בתוספת מע"מ. השופטת לימור חלד-רון קבעה כי אף שניתן להניח שקיימת עילת תביעה לכאורה בנוגע לאופן חלוקת תשלומים בעסקאות טלפוניות, ההפרות הנטענות היו מינוריות, ספק אם גרמו נזק ממשי, וההתחייבות לרענן נהלים לא יצרה תועלת קונקרטית ורלוונטית המצדיקה הסתלקות מתוגמלת.
עורכי הדין שלנו
ההליך הוגש בינואר 2026 נגד שטראוס מים, המפתחת ומשווקת בין היתר מכשירי סינון וטיהור מים תחת המותג "תמי 4". המבקשת טענה כי רכשה מכשיר בסכום כולל של 3,888 שקל ב-48 תשלומים חודשיים שווים. לפי חישובה, כל תשלום היה אמור לעמוד על 81 שקל, אך לטענתה חויבה ב-128 שקל בתשלום הראשון וב-80 שקל בכל אחד מהתשלומים הבאים, עקב עיגול הסכום והוספת ההפרש לתשלום הראשון.
בקשת האישור ייחסה לשטראוס מים, בין היתר, הפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן החלות על עסקת מכר מרחוק, הפרת חובה חקוקה, חוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט. עוד לפני שהחברה הגישה תשובה לבקשת האישור, הגישו הצדדים ביולי 2026 בקשה משותפת ומוסכמת להסתלק מן ההליך הייצוגי.
לפי ההסכמה, שטראוס מים התחייבה לרענן את נהליה בנוגע לעסקאות תשלומים טלפוניות, כך שבמהלך השיחה יימסר לצרכנים מלוא המידע על שיעורו של כל תשלום. הצדדים ביקשו מבית המשפט לאשר את ההסתלקות, למחוק את בקשת האישור, לדחות את התביעה האישית, ולפסוק למבקשת גמול של 7,000 שקל ולבא כוחה שכר טרחה של 18,000 שקל בתוספת מע"מ. הם ביקשו גם פטור מפרסום ההסתלקות ופטור מתשלום חלקה השני של האגרה.
השופטת חלד-רון עמדה על כך שהסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, וכי תשלום גמול ושכר טרחה אגב הסתלקות הוא חריג. בהתאם להלכת מרקיט, על בית המשפט לבחון אם ההליך הראה עילת תביעה לכאורה שאינה תביעת סרק, ואם הוא הניב תועלת קונקרטית ורלוונטית לחברי הקבוצה.
ביחס לעילת התביעה קבעה השופטת כי מאחר שטרם הוגשה תשובת שטראוס מים, היא נכונה להניח שבקשת האישור הציגה עילה לכאורה בגין גביית סכומים ללא הסכמה מפורשת של הצרכנים, בנימוק של נוחות חשבונאית. עם זאת, היא הטילה ספק אם העניין מצדיק ניהול הליך ייצוגי.
בית המשפט הדגיש כי לא נטען שהחברה גבתה בסך הכול סכום גבוה מן המחיר המוסכם. לכל היותר, לפי הנטען, התשלומים חולקו באופן לא שווה, כך שהתשלום הראשון היה גבוה בעשרות שקלים בודדים. השופטת קבעה כי גם בהנחה שהוצגה תשתית לעילה לכאורה, "מדובר בהפרות מינוריות אשר ספק אם גרמו נזק ממשי".
לכן קיבלה השופטת את עמדת הצדדים שלפיה התחייבות החברה לרענן נהלים מייתרת את המשך ניהול ההליך. ואולם היא לא קיבלה את הטענה שהתוצאה מצדיקה גמול ושכר טרחה. לדבריה, ההתחייבות מסתכמת בקיום הוראות הדין ובמסירת מידע מלא יותר בשיחת המכירה, בעוד שלא ברור מה היה היקף ההפרות עד כה, אם בכלל, וספק אם נגרם לצרכנים נזק.
בהקשר זה נקבע כי "לא ניתן לומר כי הסדר ההסתלקות מצמיח לחברי הקבוצה תועלת קונקרטית ורלוונטית" כנדרש בפסיקה. בית המשפט נתן משקל גם לפער בין הסעדים שנתבעו, שכללו פיצוי כספי של יותר משני מיליון שקל, לבין התוצאה שהושגה, שלא כללה פיצוי או הטבה כספית לקבוצה או לציבור.
שיקול נוסף היה היעדר פנייה מוקדמת לשטראוס מים לפני הגשת ההליך. השופטת ציינה כי אמנם לא נקבעה חובה כללית להקדים פנייה לנתבע פרטי, אך במקרים שבהם פנייה כזו הייתה עשויה לחסוך את ההליך כולו, הדבר עשוי להיות רלוונטי להכרעה בשאלת הגמול ושכר הטרחה. כאן, קבעה, ייתכן שפנייה מוקדמת הייתה מובילה להסכמות דומות בלי צורך בהגשת בקשת האישור.
בסופו של דבר אישר בית המשפט את הסדר ההסתלקות ונתן תוקף של פסק דין להתחייבות שטראוס מים לרענן את נהליה, אך לא אישר את הגמול ושכר הטרחה שעליהם המליצו הצדדים. בקשת האישור נמחקה והתביעה האישית נדחתה. בית המשפט פטר את הצדדים מפרסום דבר ההסתלקות, לא הורה על איתור תובע מייצג חלופי, ופטר את המבקשת מתשלום חלקה השני של האגרה.
מספר התיק: ת"צ 25381-01-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.