בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל ברובו תביעה של עיריית תל אביב-יפו לגביית חובות ארנונה בנוגע לנכס ברחוב הארבעה 24, וקבע כי קל יזמות 1979 בע"מ החזיקה בפועל בנכס לצד המימד החמישי מועדונים בע"מ. השופט גד מינא חייב את קל יזמות ב-1,581,217 שקל ואת המימד החמישי ב-402,805 שקל. בעל השליטה בפועל בשתי החברות חויב אישית בחובות שצמחו מ-1 בינואר 2015 ואילך, לאחר שחובות מוקדמים יותר בעניינו התיישנו. בית המשפט הבהיר כי החיובים של שלושת הנתבעים חופפים ואינם מצטברים.
התביעה הכספית הוגשה על סך 1,642,215 שקל ועסקה בעיקר בחובות ארנונה של המימד החמישי בשלוש תקופות, משנת 2012 ועד סוף 2022. העירייה טענה כי אף שהמימד נותרה רשומה כמחזיקה בנכס, בפועל הפעילות במקום התנהלה באמצעות קל יזמות, וכי אותו אדם נותר בעל השליטה האמיתי בשתי החברות גם לאחר העברות מניות שנרשמו לאחרים. העירייה ביקשה לחייב את החברות ואת בעל השליטה בחובות, וכן ניסתה לחייב שני בעלי מניות נוספים בקל יזמות.
הנתבעים טענו מנגד כי בעל השליטה לשעבר מכר את מניותיו בשתי החברות וכי קל יזמות כלל לא החזיקה בנכס. הם העלו גם טענות התיישנות, טענות נגד שטח הנכס וסיווגו לצורכי ארנונה וטענות הנוגעות להשגות שהוגשו לעירייה. המימד החמישי התגוננה בנפרד, אך בית המשפט ציין כי כתב הגנתה היה דל וכי היא לא שילמה גם חוב שנפסק נגדה בהליך קודם.
בפסק הדין תיאר השופט את התמונה הראייתית ככזו שנבנתה ממקורות רבים. לדבריו, "ההכרעה בתובענה מבוססת על פאזל ראייתי מורכב ורחב שמוביל לתמונה הברורה הבאה". מן הדוחות הכספיים של המימד החמישי עלה כי החברה סיימה את פעילותה בשנת 2013 וכי החל משנת 2014 לא היו לה הכנסות. בחקירתו אישר בעל השליטה לשעבר כי לחברה "לא הייתה פעילות". למרות זאת, המימד המשיכה להיות רשומה כמחזיקה בנכס לצורכי ארנונה עד סוף 2022.
בית המשפט קבע כי הפעילות בנכס נעשתה באמצעות קל יזמות. בין היתר נקבע כי דמי השכירות שולמו באמצעות קל יזמות, כי חשבוניות בגין השקעות בנכס הוצאו על שמה, וכי עובדים ומי ששכרו את המועדון לאירועים התנהלו בפועל מול בעל השליטה. גם אדריכל שנשכר לצורך רישוי העסק העיד כי ההתנהלות הייתה מולו. השופט ציין כי העברות מניות שנרשמו לאורך השנים לא שינו את השליטה המעשית, וקבע כי אותו נתבע המשיך לנהל ולהפעיל את שתי החברות.
על יסוד מכלול הראיות נקבע כי המימד הפכה לחברה ריקה מתוכן ומפעילות, בעוד שההכנסות והפעילות העסקית הועברו לקל יזמות. בית המשפט קבע כי נוצר מבנה מכוון שבמסגרתו חברה שאינה פעילה נותרה כמחזיקה הרשומה, באופן שהקשה על גביית הארנונה. עוד נקבע כי העברת המניות במימד לצד שלישי הייתה פיקטיבית, וכי גם העברת המניות בקל יזמות בשנת 2018 נעשתה באופן פיקטיבי כדי להרחיק את בעל השליטה מחיוב אישי.
מכאן עבר בית המשפט לבסיס המשפטי לחיוב. קל יזמות חויבה כמחזיקה בפועל בנכס. בעל השליטה חויב אישית מכוח כמה מסלולים שקבע בית המשפט: הרמת מסך במימד, הרמת מסך בקל יזמות, אחריות אישית כנושא משרה וסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה. ביחס לסעיף 8(ג), בית המשפט קבע כי התקיימו התנאים הנדרשים ביחס למימד, ובהם היות החוב חוב ארנונה סופי, הפסקת פעילות החברה והיות הנתבע בעל השליטה בה.
פסק הדין התייחס גם לנכסי המימד במועד הפסקת פעילותה. בדוחות הכספיים הופיע רכוש קבוע בסך 119,944 שקל שנעלם מהדוח הבא. בית המשפט קבע כי הסבר הנתבעים, שלפיו ירידה ביתרת הזכות של בעל השליטה נבעה בין היתר מחיובו באותו רכוש, מהווה הודאה לכך שהרכוש עבר לידיו לאחר שהחברה כבר חדלה מפעילות. די היה בכך, לפי פסק הדין, כדי לבסס גם את החיוב מכוח סעיף 8(ג).
לעומת זאת, התביעה נגד שני בעלי המניות הנוספים בקל יזמות נדחתה. בית המשפט מצא שלא הוכח שהם הסכימו לשמש אנשי קש, אלא התרשם כי הם שילמו תמורת המניות והאמינו שהם נכנסים לעסקה אמיתית תוך שהם סומכים על בעל השליטה. רוב החוב גם נוצר לפני שנכנסו לחברה. העירייה טענה בסיכומיה כי בעל השליטה גרף רווחים "בהם התחלק, ברמת וודאות גבוהה, עם אנשי הקש שהציב", אך בית המשפט קבע שטענה זו לא הוכחה, וכך גם לא הוכחה עילה להרמת מסך או רשלנות אישית כלפיהם.
סוגיית ההתיישנות הובילה להבחנה בין קל יזמות לבין בעל השליטה. נגד בעל השליטה הוגש כבר באוקטובר 2021 הליך קודם, שנמחק לאחר שהעירייה ביקשה לתקן את התביעה ולהוסיף נתבעים. בית המשפט קבע כי לצורך חישוב ההתיישנות יש להתחשב במועד אותו הליך, ולכן החובות עד שנת 2014, כולל, התיישנו בעניינו. הוא חויב אפוא רק בחובות שצמחו מ-1 בינואר 2015 ואילך. מאחר שלא ניתן היה לחלץ מפסק הדין סכום מדויק לחיובו, העירייה נדרשה להגיש בקשה לפסיקתא בצירוף אסמכתאות.
ביחס לקל יזמות התוצאה הייתה שונה. התביעה נגדה הוגשה לראשונה באוגוסט 2023, אך בית המשפט קבע כי מרוץ ההתיישנות הושעה לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות בשל ההטעיה בנוגע לזהות המחזיק בפועל. נקבע כי קל יזמות לא דיווחה על עצמה כמחזיקה והמשיכה להציג את המימד כמחזיקה היחידה, אף שבפועל הפעילות בנכס נעשתה באמצעותה. השופט ציין כי לעירייה היה כבר בשנת 2018 קצה חוט שהביא אותה לנסות לרשום את קל יזמות כמחזיקה, אך ועדת הערר קיבלה אז את ערר החברה וקבעה שלא הוכח שהיא מחזיקה. רק בשנת 2022, בעקבות ראיות נוספות, נודעו לעירייה העובדות שאפשרו לה לבסס את תביעתה.
בית המשפט דחה גם טענות נוספות של הנתבעים. הטענות בדבר שטח הנכס וסיווגו לא הועלו בזמן אמת בהשגה על חיובי הארנונה, ובכל מקרה לא הוכחו בראיות שהוגשו. גם הטענה כי החלטת ועדת הערר משנת 2019 יוצרת מעשה בית דין נדחתה, לאחר שנקבע כי בפני בית המשפט הוצגו עובדות וראיות חדשות ומהותיות בנוגע להחזקה בפועל.
רכיב נוסף בתביעה עסק בחוב ארנונה של רול אנד דרינק בע"מ, בסך 60,998 שקל, בגין נכס אחר ברחוב התעשייה 8. נגד רול אנד דרינק כבר ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, אך העירייה ביקשה לייחס את החוב גם לקל יזמות מכוח דיני הרמת מסך. רכיב זה נדחה משום שבית המשפט קבע שהעירייה לא הניחה תשתית עובדתית מינימלית לחיוב קל יזמות בחוב של אותה חברה.
בסיכום, המימד החמישי חויבה במלוא התביעה נגדה, 402,805 שקל, וקל יזמות חויבה ב-1,581,217 שקל, למעט רכיב החוב של רול אנד דרינק. בעל השליטה חויב בחובות משנת 2015 ואילך, בסכום שייקבע בפסיקתא. שלושת החיובים נקבעו כחופפים ולא מצטברים. נוסף על כך חויבו שלושת הנתבעים בהוצאות בסך 45 אלף שקל בגין האגרה ובשכר טרחת עורך דין בסך 100 אלף שקל. התביעה נגד שני בעלי המניות האחרים נדחתה ללא צו להוצאות.
מספר התיק: ת"א 21939-08-23.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.