בית המשפט המחוזי מרכז-לוד אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שעניינה היעדר מערכות עזר לשמיעה בכ-1,500 תחנות טוטו, אך לא קיבל במלואה את המלצת הצדדים בנוגע לגמול למבקש ולשכר הטרחה לעורכי דינו. השופטת מירב כפיר אישרה את התחייבות המועצה להסדר ההימורים בספורט להנגיש את התחנות, את מימון משלחת הספורטאים עם מוגבלות בשמיעה בסך 900 אלף שקל ואת העברת 150 אלף שקל לקרן, אך הפחיתה את הגמול ל-20 אלף שקל ואת שכר הטרחה ל-200 אלף שקל, בתוספת מע"מ.
צריכים עו"ד?
ההליך נפתח בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש אדם עם מוגבלות חמורה בשמיעה. הוא טען שהמועצה הפרה את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ואת תקנות הנגישות לשירות, משום שבתחנות הטוטו לא הותקנו מערכות הכוללות לולאת השראה ואוזנייה לתקשורת עם נותני השירות. לדבריו, בסניף ברמת גן התקשה להבין את נציג השירות ששוחח עמו על הטופס שרכש, מחירו ומועד פרסום התוצאות. הוא הוסיף שחוקר מטעמו ביקר ב-20 תחנות ומצא כי "לא הייתה מערכת עזר באף אחד מהסניפים שבדק".
הקבוצה הוגדרה בבקשה ככל האנשים עם מוגבלות בשמיעה שהגיעו או יכולים להגיע לתחנות שבהן לא הותקנה מערכת עזר ולא הוצב שילוט מתאים. המבקש עתר לצו שיורה להתקין ולהפעיל את המערכות ולפרסם את דבר ההנגשה, וכן לפיצוי של 300 שקל לכל חבר קבוצה. נזק הקבוצה הוערך בבקשה בשמונה מיליון שקל.
המועצה הכחישה את אחריותה. היא טענה כי "לא מדובר ב'רשת' חנויות", אלא בתחנות עצמאיות המופעלות בידי קבלנים שמוכרים את מוצרי ההימורים לצד מוצרים אחרים. עוד טענה שרוב התחנות קטנות מ-150 מ"ר ולכן אינן מחויבות בהתקנת מערכות עזר, שהמבקש לא פנה אליה או למאסדר לפני הגשת ההליך, שלא נגרם לו נזק ושניתן היה לרכוש טופס גם בלי להגיע לתחנה. היא חלקה גם על עצם קיומה של הקבוצה ועל היקפה.
עוד לפני שהוגשה תשובת המועצה לבקשת האישור, פנו הצדדים לגישור לפני השופט בדימוס יצחק ענבר. בסופו של הגישור הוגש הסדר ללא הודאה של מי מן הצדדים בטענות האחר. לצורך ההסדר הוגדרה הקבוצה כמי שבשבע השנים שקדמו לו הגיעו לתחנת טוטו שבה לא הותקנה לפחות בעמדה אחת מערכת עזר הכוללת לולאת השראה ואוזנייה.
לפי ההסדר, המועצה התחייבה לפרסם מכרז לאספקה, התקנה ותחזוקה של מערכות עזר בכ-1,500 תחנות, ולשמור מערכות חלופיות למקרה של תקלה. נקבע שמורשה נגישות יבצע סקר מקיף אחת לשלוש שנים, במקום אחת לחמש שנים לפי התקנות. הזכיינים יונחו להפעיל את המערכות ברציפות בכל שעות הפעילות, בלי שהלקוח יצטרך לבקש זאת, והחובה תוחל גם על תחנות חדשות ותעוגן במסמכי הזיכיון. עלות המכרז, ההתקנה, התחזוקה וההדרכה הוערכה במיליון שקל.
רכיב נוסף היה מימון בסך 900 אלף שקל למשלחת ישראלית של כ-35 ספורטאים עם מוגבלות בשמיעה, מאמנים וצוותים לאולימפיאדת טוקיו לחרשים וכבדי שמיעה שנערכה בנובמבר 2025. המימון הועבר באמצעות ההתאחדות הישראלית לספורט נכים ובתיאום עם ארגון ספורט החרשים. ההסדר כלל גם העברת 150 אלף שקל לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד בתובענות ייצוגיות.
גורמי המקצוע במדינה העירו כי מימון המשלחת הוא למעשה תרומה ישירה לעמותה מסוימת וכי פיצוי כספי לציבור צריך לעבור לקרן. הם הציעו להעביר לקרן את מלוא 1.05 מיליון השקלים. הם התנגדו גם להגבלות שביקשו הצדדים להטיל על בחירת הגוף שיקבל את כספי הקרן, וטענו שהגמול ושכר הטרחה המומלצים, יחד 365 אלף שקל, הם כ-34% מן הפיצוי הכספי לקבוצה וחורגים מן המקובל.
הצדדים דחו את העמדה. המועצה טענה שהמימון כבר הושלם ושבלעדיו לא היו למשלחת מקורות מספיקים. הצדדים גרסו כי יש לכלול בחישוב גם את עלות ההנגשה בסך מיליון שקל, כך שהגמול ושכר הטרחה הם פחות מ-18% משווי הסדר כולל של 2.05 מיליון שקל. בית המשפט דחה את הטענות נגד סמכות גורמי המקצוע להגיש הערות וקבע שאין בסיס לטענת ניגוד עניינים בשל ניהול הקרן בידי האפוטרופוס הכללי.
לגוף ההסדר קבעה השופטת כפיר כי הצורך העיקרי הוא בהנגשת התחנות. טענת המועצה שכל תחנה היא חנות עצמאית הוגדרה מוקשית לנוכח הגדרת "רשת" בתקנות, הכוללת גם סניפים שמפעילים סוכנים או זכיינים. עם זאת, לא היה צורך להכריע סופית בשאלה, משום שהמועצה קיבלה עליה להנגיש את כל התחנות והמכרז כבר פורסם.
בית המשפט הכיר בקושי הנובע מכך שמימון המשלחת בוצע עוד לפני אישור ההסדר, אך קבע שבנסיבות המיוחדות יש לו זיקה ישירה לקבוצה: הוא קידם מודעות, הישגיות ושוויון של אנשים עם מוגבלות בשמיעה, ואפשר את יציאת המשלחת. לכן אושר הרכיב. מנגד, בוטלו ההגבלות על אופן הקצאת 150 אלף השקלים בידי הקרן, ונקבע רק שהכספים ייועדו לקידום נגישות לאנשים עם מוגבלות בשמיעה.
השופטת פטרה את הצדדים ממינוי בודק, משום שההסדר אינו דורש חישובים כלכליים מורכבים וחלק מן הסעדים כבר יושמו. באשר לגמול ולשכר הטרחה, נקבע שבסיס החישוב הוא פיצוי של 1.05 מיליון שקל, בלי לכלול בו את עלות ההסדרה העתידית. במקום גמול מוסכם של 38 אלף שקל נפסקו למבקש 20 אלף שקל בתוספת מע"מ ועוד 10,000 שקל הוצאות חוקר. במקום שכר טרחה של 327 אלף שקל נפסקו 200 אלף שקל בתוספת מע"מ, 70% מהם בשלב הראשון והיתרה לאחר הודעה על יישום ההסכם.
ההסדר כלל גם מנגנון פיקוח ודיווח על ביצוע ההנגשה. בית המשפט קבע כי 70% משכר הטרחה ישולמו בשלב הראשון, והיתרה רק לאחר שתימסר הודעה על יישום ההסכם. בכך נקשר חלק מן התשלום להשלמת ההתקנות בתחנות. עוד נקבע כי סכום הקרן לא יוגבל לגופים שהציעו הצדדים, כדי שהקצאתו תיעשה לפי מנגנון הקרן ובייעוד הרחב שנקבע לקידום נגישות לאנשים עם מוגבלות בשמיעה.
מספר התיק: ת"צ 18145-03-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.