בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל במלואה תביעה שטרית שהגישה אר. אנ. די. קואצינג ופיתוח עסקים בע״מ נגד גרין סיסטם פינוי מתכות בע״מ, ודחה במלואה תביעה שכנגד שהגישה הלקוחה העסקית. המחלוקת נולדה לאחר כעשרה חודשי התקשרות בתוכנית ליווי עסקי, כאשר הלקוחה הפסיקה את ההתקשרות וביטלה צ'קים שנותרו לתשלום. הרשמת הבכירה נעמה ניר קבעה כי טענת כשל התמורה שהעלתה הלקוחה היא לכל היותר טענה לכשל תמורה חלקי שאינו קצוב, ולכן אינה מקימה הגנה מפני החיוב השטרי. גם במישור החוזי נדחתה דרישת הלקוחה להשבת 58 אלף שקל.
פסק הדין הכריע בשלושה הליכים שאוחדו, כולם סביב צ'קים שנמסרו במסגרת אותה התקשרות. לפי פסק הדין, הצ'קים נשאו סכום חודשי של 5,971 שקל, והסכום הכולל שנדון בהליכים השטריים הועמד במסמך על 77,623 שקל.
הצדדים חתמו ביום 12 באוקטובר 2023 על הסכם לקבלת תוכנית ליווי עסקי בשם Full Power. לפי ההסכם, שווי העסקה הכולל היה 210,276 שקל, והתשלום נפרס לתשלומים חודשיים. הלקוחה קיבלה שירותים במשך כעשרה חודשים ולאחר מכן הודיעה על ביטול ההתקשרות וביטלה את יתרת הצ'קים. ספקית הליווי פתחה בהליכי ביצוע, ואלה התגלגלו לשלושת ההליכים שנדונו יחד.
החברה המספקת טענה כי "הנתבעת התחייבה בחוזה לאחר שזה הוסבר לה על ידי נציגי התובעת", וכי הלקוחה הפסיקה את ההתקשרות באופן חד צדדי לאחר שכבר צרכה חלק משמעותי מן השירות. לפי עמדתה, השירות כלל שלב פתיחה אינטנסיבי, תוכנית עסקית, פגישות, חומרי עבודה ושירותים נוספים, ולא ניתן להצמיד כל תשלום חודשי לשירות מסוים. היא עמדה על גביית הצ'קים וביקשה לדחות את התביעה שכנגד.
הלקוחה טענה מנגד כי "סופקו רק שניים עד ארבעה מתוך שניים עשר שירותי הליווי העסקי שהובטחו". לטענתה, חלק מהחומרים היו כלליים, הפגישות לא נתנו מענה לצרכיה ושירותים בתחומי מס, דיגיטל, מכירות, מיתוג ושירותים נוספים לא סופקו. היא טענה לכשל תמורה, ביקשה להשתחרר מיתרת התשלומים ותבעה בחזרה 58 אלף שקל שכבר שילמה, לצד סכומים נוספים ובכללם פיצוי בגין עוגמת נפש.
במישור השטרי קבע בית המשפט כי הטענה אינה מתאימה להגנה של כשל תמורה חלקי קצוב. לפי פקודת השטרות והפסיקה שאליה הפנה פסק הדין, כאשר התמורה נכשלה רק בחלקה ניתן להתגונן מפני שטר רק אם ניתן לחשב את החלק שנכשל בפעולה חשבונית פשוטה וללא צורך בשומה או בהערכה. כאן, כך נקבע, לא היה קשר חוזי ברור בין כל תשלום חודשי לבין שירות מסוים, ולכן כדי לקבוע מהו שווי השירות שלא סופק נדרשת הערכה ראייתית ומקצועית ולא חישוב אריתמטי בלבד.
בית המשפט בחן גם את הטענה שהשירות שניתן היה באיכות ירודה. בפסק הדין הוצגו משובים מתקופת ההתקשרות שבהם נרשמו ציונים גבוהים וכן חומר שיווקי שבו הובעה שביעות רצון מהליווי. הרשמת קבעה כי ראיות אלה אינן מתיישבות עם התיאור המאוחר של שירות חסר ערך או לקוי מן היסוד. עוד נקבע כי כאשר חברה מסחרית טוענת ששירות מקצועי שקיבלה היה באיכות בלתי מספקת, עליה להוכיח זאת בראיות מתאימות, ולא די בעדות כללית בדיעבד.
עם זאת, בית המשפט לא קיבל את כל פרשנותה של ספקית הליווי לחוזה. אחת המחלוקות הייתה משך תקופת ההתקשרות. הספקית טענה כי מדובר בעיקר בתקופה של 12 חודשים עם רכיבים נוספים, ואילו הלקוחה טענה שההתחייבויות נפרסו על פני 36 חודשים. בשל חוסר הבהירות בניסוח, ובהתאם לכלל הפרשנות נגד המנסח שבסעיף 25(ב1) לחוק החוזים, נקבע כי יש לפרש את התקופה כ-36 חודשים וכי רכיבי השירות המנויים בהסכם, לרבות אלה שהוגדרו כבונוס, נכללים בהתחייבות.
אף על פי כן, קביעה זו לא הובילה להשבה. בית המשפט פנה לסעיף הביטול בתקנון. לפי סעיף 4.2, לאחר שנערכו שני מפגשים והוכנה תוכנית עסקית, החישוב במקרה של ביטול נעשה לפי 495 שקל לכל יום שירות שנצרך, בתוספת תקופת הודעה מוקדמת של 30 יום. בית המשפט יישם את הנוסחה הכתובה וקבע כי עבור עשרה חודשי שירות מדובר ב-148,500 שקל, ובצירוף חודש ההודעה המוקדמת ב-163,350 שקל. סכום זה גבוה מן הסכום שהלקוחה שילמה בפועל, ולכן גם לפי תנאי הביטול לא עמדה לה זכות לקבל את כספה בחזרה.
הרשמת הוסיפה כי גם דיני ביטול חוזה אינם תומכים בדרישת ההשבה. הלקוחה טענה שמתחילת הדרך לא קיבלה את שירותי הליבה, אך המשיכה לצרוך את הליווי במשך כעשרה חודשים ורק אז הודיעה על ביטול. בית המשפט הפנה לסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), הקובע שביטול בשל הפרה צריך להיעשות בתוך זמן סביר לאחר שנודע על ההפרה. נקבע כי המשך צריכת השירות במשך תקופה כה ממושכת אינו מתיישב עם דרישה רטרואקטיבית לביטול מלא ולהשבה של כל התשלומים.
גם הטענה שמדובר בחוזה אחיד נדחתה. בית המשפט ציין שהחוזה אינו מנוסח באותיות קטנות, שנעשו בו שינויים במהלך המשא ומתן ושמדובר בשתי חברות מסחריות. אף שנמצאה אי בהירות בחלק מן התנאים ופער כוחות בין הצדדים, נקבע כי אין בכך כשלעצמו להפוך את ההסכם לחוזה אחיד שנעשה בו שימוש בחוסר תום לב.
רכיבי התביעה שכנגד נדחו בזה אחר זה. דרישת ההשבה של 58 אלף שקל נדחתה משום ששירותים אכן סופקו ומשום שתנאי הביטול אינם מקימים זכות להשבה. חשבוניות מספקים חיצוניים לא הוכיחו שההוצאות חפפו לשירותים שלא סופקו או שנגרמו בשל כשל מצד ספקית הליווי. גם דרישת פיצוי בגין עוגמת נפש נדחתה, לאחר שבית המשפט ציין כי ככלל אין פוסקים נזק לא ממוני לחברה שהיא תאגיד מסחרי ובמקרה זה לא נמצאה הצדקה לחרוג מהכלל.
בסיום נקבע כי התביעה העיקרית מתקבלת במלואה והתביעה שכנגד נדחית במלואה. בית המשפט הורה על חידוש הליכי ההוצאה לפועל בשני התיקים שצוינו בפסק הדין, תוך ניכוי סכומים שהופקדו כערובה, והוסיף לחוב 10,000 שקל הוצאות וכן 1,000 שקל עבור כל עד תביעה שזומן להעיד.
מספרי התיקים: תאד"מ 84835-07-25, תאד"מ 56574-10-25 ותאד"מ 75084-03-25.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.