פרויקט להקמת תחנת שאיבת ביוב במרינה הדרומית באשדוד, שאמור היה להימשך 15 חודשים, הסתבך ונמשך שנים. הקבלנית יצ-אר בע״מ תבעה מתאגיד המים יובלים אשדוד בע״מ 8,622,390 שקל בשל עיכובים, עבודות נוספות ואובדן רווחים; התאגיד השיב כי מחדלי הקבלנית הם שגרמו לכשלים ודרש לקזז סכומים גבוהים בגין איחור ותיקונים. בפסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע השופט גיל דניאל כי שני הצדדים תרמו לכשל מרכזי בהשפלת מי התהום, אף שאחריות התאגיד גדולה יותר. מרבית רכיבי התביעה נדחו, אך נפסק תשלום עבור שורה של עבודות, ונפסקו לקבלנית גם 180,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחה.
הסכסוך התחיל במכרז שבו זכתה הקבלנית ביולי 2014. במוקד הפרויקט עמדה הקמת מכון שאיבה קבוע, עבודה הנדסית מורכבת הדורשת חפירה באזור שבו מפלס מי התהום מכתיב את תנאי הביצוע. כדי לחפור ולבנות היה צורך במערכת להשפלת המים, כלומר בהורדת מפלס המים סביב האתר או בתוכו באופן שיאפשר עבודה ביבש. עיכובים בתחום זה הקרינו על לוחות הזמנים של הפרויקט כולו. הקבלנית טענה שמסמכי המכרז שונו לאחר הזכייה, בייחוד בכל הנוגע למיקום בארות השאיבה, ושהתאגיד הגדיר את השינוי כטעות סופר. מבחינתה, מדובר היה בשינוי תכנוני שפגע בתחשיב הכלכלי שעל פיו הגישה את הצעתה.
תאגיד המים הציג תמונה הפוכה. הוא טען שהקבלנית ידעה מראש על אי ההתאמה במסמכי המכרז, ושעל פי ההסכם הייתה לתאגיד סמכות להורות על שינוי באופן ביצוע העבודות. לדבריו, הסיבה המרכזית לכישלון הייתה ביצוע לקוי מצד הקבלנית, שלא הצליחה לבצע את השפלת המים גם לאחר שנדרשה לכך. עוד נטען שהחשבונות שהגישה כללו כמויות שנויות במחלוקת, עבודות שלא בוצעו, דרישות כפולות וחישובים שאינם תואמים את שיטת המדידה החוזית. התאגיד ביקש לא רק לדחות את התביעה אלא גם לקזז מן הסכומים שייפסקו לקבלנית את נזקיו, ובהם פיצוי מוסכם של 10,000 שקל לכל יום איחור. דרישה זו לבדה הגיעה, לפי טענתו, ל־10,950,000 שקל.
הנקודה ההנדסית המרכזית הייתה קיר סלארי, קיר דיפון תת קרקעי שנועד לייצב את החפירה ולהגביל זרימת מים וחול. אחד ממהנדסי הקבלנית העיד כי עומק הקיר קוצר מן התכנון המקורי, וכי באוגוסט 2015, במהלך השאיבה, פרצו מים וחול לתוך אזור החפירה, גרמו להתמוטטות קרקע מקומית ולשקיעות מחוץ לקיר ופגעו בכושר ההפקה של קידוחי השאיבה. הקבלנית תלתה את הכשל בשינוי שביצע המזמין. התאגיד סבר שקיצור הקיר היה שינוי מקצועי מקובל, ושעבודות ההשפלה לא בוצעו כראוי. מכאן צמחה מחלוקת נרחבת על תכנון, בדיקות מקדימות, פיקוח, ביצוע והסכנה שבהעברת האחריות מגורם אחד לאחר.
הדיון לא הוכרע רק על סמך טענות מנהלי החברות. בית המשפט שמע עדים מקצועיים, בחן חוות דעת של הידרולוגים ומהנדסים ומינה מומחה גיאוטכני מטעמו. הובאה גם חוות דעת שנערכה עבור התאגיד בזמן אמת, אף שהמומחה שכתב אותה לא זומן לבסוף לעדות בשל החלטה דיונית ומינוי מומחה מטעם בית המשפט באותו תחום. החומר המקצועי אפשר לבחון את מהלך התכנון והביצוע, את היקף הכשל ואת האפשרויות לתקנו. על בסיס מכלול הראיות הגיע השופט למסקנה ש"לשני הצדדים קיימת אחריות לכשל", כאשר מידת האחריות של התאגיד גבוהה יותר, אך מחדלי הקבלנית תרמו גם הם לתוצאה. בכך נדחו הניסיונות של שני הצדדים להטיל את מלוא האחריות על האחר.
העיכובים לא נבעו רק מקיר הסלארי. הצדדים התווכחו על הקמת חדר הטרנספורמציה וחיבור תחנת השאיבה לרשת החשמל, על קבלני משנה ועל עבודות השלמה. אולם בית המשפט קבע כי העיכובים הקשורים לחדר החשמל "לא היו בנתיב הקריטי להשלמת העבודות", ולכן לא הם שהסבירו את מועד המסירה. לעומת זאת, מחדלים של חברת ליד בקרה, שפעלה בפרויקט בשלבים מאוחרים, גרמו לעיכובים משמעותיים. השופט לא קיבל את הניסיון של כל צד לחייב אוטומטית את האחר במחדלי אותה חברה. הוא חילק את התקופה הארוכה לארבע תקופות כדי לבחון באופן ממוקד מה עיכב את הפרויקט בכל שלב ומי נשא באחריות לכך.
ההבחנות הללו השפיעו על התביעה לפיצוי בגין התמשכות העבודות. הקבלנית ביקשה כמעט שלושה מיליון שקל בגין תקורות ניהול שהתארכו, סכומים נוספים בגין התייקרות חומרים, ריבית והצמדה, וכן 700,000 שקל על רווחים שנמנעו ממנה לטענתה בשל שינוי שיטת השפלת המים. בית המשפט בחן גם את הוראות ההסכם ואת שאלת הקשר הסיבתי בין האירועים לבין הנזק הנטען. בסופו של דבר "לא התקבלה דרישת התובעת לתשלום עבור תקורות"; נדחו גם התביעות להפרשי התייקרויות ולאובדן רווחים באותה עילה. בנוסף נדחתה טענת עשיית העושר שהעלתה הקבלנית בטענה שהתאגיד החל להשתמש בתחנה בטרם הסדיר את מלוא התשלום.
עם זאת, התביעה לא נדחתה במלואה. בית המשפט אישר תשלום עבור עבודות שבוצעו ושעליהן נמצאה זכאות חוזית. בין הרכיבים: 51,105 שקל עבור חפירה כללית; 45,000 שקל בגין תכנון נוסף להשפלת מי תהום; 333,250 שקל בגין סילוק מי תהום לצורך עבודה ביבש; 5,208 שקל לחפירה עבור יסודות בודדים; ו־86,710 שקל בגין חציבת קירות סלאריים. כן אושרו 6,785.27 שקל לעבודות חפירה, פירוק בטון ומילוי חוזר; 27,840 שקל לריתוך פרופילי פלדה; ו־6,749.44 שקל עבור איטום תפר הפסקת יציקה. הסכומים נקבעו רכיב אחר רכיב, ולא כהיענות אוטומטית לחשבון שהגישה הקבלנית.
בצד הסכומים הללו אישר השופט 426,863 שקל עבור השפלת מי תהום לקו ביוב ראשי, 83,283 שקל עבור הזרקות לאיטום קירות ו־12,416 שקל עבור חידוש עבודות להשלמת קירות פיתוח. מנגד, לא כל דרישות התשלום הקטנות והגדולות קיבלו אישור. בפסק הדין פורטו המדידות, תנאי התשלום וההבחנות בין עבודה חוזית קיימת לבין עבודה נוספת מזכה. גם טענות הקיזוז של התאגיד נבחנו בנפרד: נדחתה דרישתו לפיצוי מוסכם על האיחור, ונדחו הקיזוזים בגין שכר יועצים ובגין העסקת חברת מר-טר לטיפול בכשל ההשפלה. השופט מצא כי בנסיבות שנקבעו, דווקא התאגיד צריך לשאת בעלות עבודתה של אותה חברה.
בקיזוז אחד הצליח התאגיד: נקבע כי הוא זכאי לנכות 35,000 שקל עבור תיקון ליקויי איטום. בפרוטוקול המסירה תועדו בעיות רטיבות ונזילות, והצדדים נחלקו בשאלה אם הקבלנית נקראה לתקנן ואם תיקנה אותן. בית המשפט בחן את המסמכים, העדויות ותשלום התאגיד לקבלן אחר, והכריע בקיזוז. בנפרד נדונו מועד ההרצה, מועד קבלת אישור האכלוס, החשבון הסופי וכספי העיכבון. תחילת ההרצה נקשרה לחיבור לתשתית החשמל באוגוסט 2020, אולם האישור הפורמלי לאכלוס התקבל רק ב־8 באוקטובר 2024. נקבע כי הסכומים המגיעים לקבלנית יהיו צמודים למדד מ־30 בדצמבר 2021, ותוספת הריבית החוזית תחול מ־8 באוקטובר 2024. התאגיד לא היה רשאי להחזיק בידיו ללא הצדקה כספים שהיו צריכים לעבור לקבלנית.
בית המשפט דחה את הדרישות לסעדים נפרדים לגבי תקופת הבדק והאחריות, ערבות הביצוע וערבות הבדק, ואת הדרישה לפיצוי נוסף רק בשל עיכוב כספים, מעבר למנגנון ההצמדה והריבית שנקבע. השופט ציין כי "מרבית תביעתה של התובעת נדחתה", אך סירב לראות בכך ניצחון מלא של התאגיד, משום שבמחלוקות המרכזיות התברר שהאחריות לכשלים ולעיכובים אינה רובצת על כתפיה של חברה אחת בלבד. בשל כך לא הוטלו על הקבלנית הוצאות בגין עצם דחיית מרבית דרישותיה, והתאגיד חויב לשאת בחלק מהוצאות המשפט ושכר הטרחה שלה, בסך 180,000 שקל. כך הסתיים ההליך בהכרעה מפוצלת: אחריות הנדסית משותפת, פיצויים עקיפים שנדחו ותשלום עבור עבודות קונקרטיות שהוכרו.
ת״א 68832-02-23
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.