עובדת שנפגעה בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה התלוננה במפורש על כאבי גב וצוואר רק כשלושה שבועות לאחר התאונה. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה ובחבלת הראש שנגרמה לה, אך סירב להכיר גם בפגיעות הגב והצוואר. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל את תביעתה לאחר שמומחה אורתופדי שמונה מטעמו קשר בין התלונות לתאונה, וחזר על מסקנתו בשלושה סבבים של שאלות הבהרה. המוסד חויב לשלם לה 3,000 שקל בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.
עורכי הדין שלנו
התאונה אירעה ב־3 בנובמבר 2024, בעת שהעובדת, שהועסקה בתחנת מוניות קניון אשדוד בע"מ, ישבה במושב שליד הנהג ברכב שהחל לצאת מחניה ונפגע מצדו. היא פונתה לבית החולים אסותא אשדוד. לפי התיעוד שציטט המומחה הרפואי, נרשמה נפיחות במצחה משמאל והיא התלוננה בחדר המיון על כאבי ראש. עם שחרורה הומלצו לה ארבעה ימי מנוחה. המוסד הכיר בחבלת הראש כתוצאה מהאירוע, אבל בהחלטתו מינואר 2025 דחה את הטענה שהגב והצוואר נפגעו באותה תאונה.
לדברי התובעת, כבר בפינוי למיון תואר מנגנון פגיעה של צליפת שוט. ב־7 בנובמבר התלוננה על כאבים בכל הגוף, ב־24 בנובמבר הופיע תיעוד מפורש של כאבי גב תחתון, וב־27 בנובמבר נרשמה הגבלה בתנועות הצוואר. בהמשך פנתה גם לאורתופד, הופנתה לבדיקות ולפיזיותרפיה וקיבלה טיפול תרופתי. היא טענה שלא ניתן להתעלם מהתיעוד רק מפני שהתלונות המפורטות על הגב והצוואר לא נרשמו ביום התאונה עצמו. המוסד טען מנגד שמנגנון התאונה לא פגע באזורים הללו, שפער הזמנים מנתק את הקשר הסיבתי ושאין די בתלונות כדי להוכיח פגיעה בעבודה.
בהסכמת הצדדים מונה ביוני 2025 ד"ר שי פריימן, מומחה בכירורגיה אורתופדית, כדי שיחווה את דעתו על הקשר בין האירוע לבין כאבי הגב והצוואר. חוות הדעת, שניתנה באוגוסט, סקרה את המסמכים והכירה בכך שהתלונות הספציפיות על האזורים הללו הופיעו לאחר כשלושה שבועות. אף על פי כן קבע המומחה כי „הופעת כאבי גב וצוואר כשלושה שבועות לאחר התאונה מקשרים את התלונות על הכאבים בצוואר ובגב לתאונה”. הקביעה הזאת, ולא עצם העובדה שהייתה תאונת דרכים, עמדה במוקד ההליך.
המוסד ביקש לברר אם המומחה מייחס חשיבות לכך שהאישה לא הייתה בחופשת מחלה בגין הצוואר והגב. בתשובה הראשונה לשאלות ההבהרה השיב המומחה שאכן לא שהתה בחופשת מחלה בשל פגיעות אלה. אולם כאשר נשאל אם בכל זאת ייתכן קשר בין תלונות הצוואר המאוחרות לבין התאונה ואם הפגיעה הצריכה טיפול רפואי, השיב בחיוב. הוא הפנה לרישומי צוואר במספר מועדים, ובהם יום התאונה, 27 בנובמבר 2024, מרץ 2025 ומאי אותה שנה. מכאן שהיעדר תעודות אי־כושר לא סתר מבחינתו את הממצא הרפואי לגבי הקשר הסיבתי.
סוגיה נפרדת נגעה לגב התחתון. המוסד הצביע על דלקת בדרכי השתן שהתגלתה סמוך להופעת כאבי הגב, ושאל אם מדובר בהסבר סביר יותר לתלונות. המומחה השיב תחילה שכאב המקרין לרגליים אינו מתאים בעיניו לדלקת בדרכי השתן. לאחר שהתבקש להבהיר אם דלקת כזאת יכולה בכלל לגרום לכאבי גב, השיב שדלקת המערבת את הכליות עשויה לעשות זאת, אך לא נמצא תיעוד לדלקת כליות במקרה הזה. לאחר שהביא בחשבון את האפשרות החלופית, קבע: „סביר יותר כי כאבי הגב קשורים לתאונה ולא לדלקת בדרכי השתן.” המוסד ביקש להסתמך גם על נתונים בבדיקות הכליות, אך בית הדין לא מצא בהם בסיס רפואי המצדיק לסטות מעמדת המומחה.
שאלות נוספות התמקדו בהבחנה בין תלונה על כאב בצוואר לבין טיפול רפואי שניתן בפועל. המומחה הפנה לתיעוד ממרץ 2025 שלפיו העובדת התלוננה על כאבי צוואר וגב וקיבלה פיזיותרפיה, אך הבהיר שלא עמד בפניו אז תיק הפיזיותרפיה עצמו. לאחר מכן ביקש המוסד להסתמך על החומר הטיפולי כדי לטעון שלא נרשם טיפול נפרד בצוואר. בית הדין בחן את הראיות ולא קיבל את המסקנה הזאת: בפנייה מ־27 בנובמבר נרשמו הגבלות בתנועות הצוואר והומלצו מנוחה ותרופות, ובמאי 2025 הוצאה הפניה לבדיקת CT בעקבות כאבי צוואר וגב לאחר התאונה. גם בדיקה לצורכי אבחון, הערכת רופא, טיפול תרופתי והפניה לדימות עשויים להוות טיפול רפואי לפי המסגרת המשפטית שעליה הסתמך בית הדין.
ההבחנה בין טיפול רפואי לאובדן כושר עבודה הייתה מרכזית להכרעה. המוסד טען שבלי היעדרות מעבודה ובלי טיפול רפואי מוכח באזור הצוואר אין מקום להכיר בפגיעה נוספת. בית הדין ציין שבפסיקה נקבע כי חבלה יכולה להצדיק הכרה בפגיעה בעבודה גם אם לא הביאה לאובדן כושר עבודה, כשהיא הצריכה טיפול רפואי או שיקום. הדין אינו דורש שכל תוצאה של תאונה תופיע ברישום הרפואי מיד עם האירוע, ובמנגנון של צליפת שוט הסימנים עשויים להופיע גם לאחר זמן. אין בכך קביעה שכל כאב מאוחר קשור לתאונה; יש לבחון את נסיבות המקרה ואת חוות הדעת הרפואית.
השופטת רעות אייד בזיני ונציגי הציבור יוסף דיין ויואב גזית נתנו משקל מיוחד לכך שהמומחה ידע על פער הזמנים מלכתחילה, בחן את מנגנון התאונה ואת רצף התיעוד ולא שינה ממסקנתו חרף ההבהרות החוזרות. בית הדין הדגיש שאין לאמץ באופן סלקטיבי תשובה אחת של מומחה ולהתעלם מן המכלול. היעדר חופשת מחלה לא היה שקול להיעדר טיפול, והאפשרות העקרונית לדלקת בדרכי השתן לא גברה על הערכת המומחה באשר לתובעת המסוימת. בית הדין קבע שאין בפניו הצדקה רפואית או משפטית לסטייה מחוות הדעת.
לכן התקבלה התביעה להכיר בכאבי הגב והצוואר כפגיעות בעבודה בנוסף לחבלת הראש שכבר הוכרה. ההכרעה אינה משנה את העובדה שהמוסד צדק בהכרת האירוע כתאונת עבודה מלכתחילה; היא מתקנת את היקף הפגיעות שהכיר בהן בעקבות אותו אירוע. בית הדין חייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם לעובדת הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 3,000 שקל. מספר התיק: ב"ל 32653-03-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.