נהגת שנאשמת בגרימת תאונת דרכים שבה נהרגו שתי נשים ביקשה לקבל בחזרה את רישיון הנהיגה שלה עוד בטרם הוכרע משפטה. היא הציגה חוות דעת נגדית על נסיבות התאונה והסבירה שהיא אם לפעוט ועברה להתגורר בעוטף עזה, שם קשה לה להתנייד ללא רכב. בית משפט השלום לתעבורה באשדוד דחה את הבקשה, והותיר על כנה את הפסילה עד תום ההליכים, שהוגבלה ל-24 חודשים או לסיום המשפט, לפי המוקדם. השופטת חופית עדן נבו-אבקסיס הדגישה במיוחד את הראיות הלכאוריות לכך שהנהגת עזבה את זירת התאונה במונית בלי להושיט עזרה או להזעיק את הרשויות.
על פי כתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז דרום - פלילי, התאונה אירעה באוגוסט 2025 בכביש 232. נטען שרכב המזדה שבו נהגה הנאשמת סטה מעבר לקו ההפרדה הכפול ופגע ברכב שברולט שנסע ממול. לאחר הפגיעה הסתחררה השברולט והתנגשה ברכב ניסאן. שתי נוסעות בניסאן נהרגו ונפגעו גם נוסעים ונהגים נוספים. כתב האישום מייחס לנהגת שתי עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית ועבירות הנוגעות לחובות נהג המעורב בתאונה. בשלב הנוכחי טרם נקבעה אשמתה, וההחלטה עוסקת בראיות לכאורה ובמסוכנות לצורך פסילת הרישיון.
לטענת התביעה, לאחר התאונה עזבה הנהגת את המקום במונית שהגיעה לזירה, בלי לדווח למשטרה, להזמין שירותי הצלה או למסור פרטים. בחומר שנבחן בהליך הוזכרו גם גרסתה של הנהגת על התקף חרדה ועדויות נוספות הקשורות לעזיבתה. בהליך קודם האריך בית המשפט את הפסילה המינהלית, וביוני 2026 הורה על פסילה עד תום ההליכים לתקופה מוגבלת, לאחר שדן גם בשיהוי בהגשת הבקשה ובנסיבותיה האישיות של הנהגת.
הנהגת ביקשה כעבור זמן קצר עיון חוזר. ההגנה טענה שהשופטת הסתמכה באופן שגוי על סימן חריצה בכביש, לא נתנה משקל מספק למחדלי חקירה, ושמסקנות הבוחן המשטרתי עומדות בסתירה לחוות דעת מומחה שהוגשה מטעמה. נטען גם כי הראיות בדבר מעורבותה בתאונה אינן חזקות כפי שנקבע, וכי העיכוב בהגשת כתב האישום, היעדר עבר תעבורתי ומצבה המשפחתי מצדיקים את החזרת הרישיון.
באשר לעזיבת זירת התאונה, בא כוח הנהגת טען שאין למעשיה כדי ללמד על מסוכנות בנהיגה ותיאר זאת בביטוי „התנהגות רגעית לא יפה”. השופטת דחתה את ההבחנה הזאת וכתבה: „פעולות המבקשת לאחר התאונה ועזיבת מקום התאונה מבלי שהעניקה עזרה לנפגעים, לא הודיעה למשטרה אודות קרות התאונה ועזבה את המקום במונית מעידה, כאלף עדים, על המסוכנות הנשקפת ממנה”. היא הוסיפה שהתאונה גבתה את חייהן של שתי נשים וגרמה לפגיעות חמורות נוספות, וכי המסוכנות שנמצאה בהחלטה הקודמת לא פחתה.
השופטת בחנה את חוות הדעת החדשה מול עדויות עדי ראייה, צילום ממצלמת דרך, דו"ח הבוחן ותצלומי הזירה. היא קבעה שחוות הדעת אינה מכרסמת במידה מהותית בתשתית הראייתית הלכאורית, ושאין בשלב מקדמי זה מקום להכריע במהימנות העדויות או באיכות עבודת הבוחן כפי שנדרש במשפט העיקרי. משמעות הדבר אינה הרשעה, אלא קביעה שיש ראיות לכאורה המספיקות לצורך החלטת הפסילה. בית המשפט גם הזכיר את חזקת המסוכנות הסטטוטורית הנוגעת לנאשם בגרימת תאונת דרכים קטלנית ואת הנטל המוטל עליו להפריכה.
בבקשתה תיארה הנהגת את המעבר לקיבוץ כיסופים ואת עבודתה בקיבוץ עין השלושה, וטענה שללא רישיון קשה לה להתנייד עם משפחתה. השופטת הכירה בקושי, אך קבעה כי אין בו שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר, בדומה לשיהוי בהגשת כתב האישום שכבר נבחן. עוד קבעה כי פרק הזמן שחלף מאז ההחלטה המקורית אינו זמן ניכר המקים עילה לביטולה.
בסיכום הדברים קבעה השופטת כי לא הוצגה תשתית חדשה המשנה את ההערכה הקודמת: „אינני מוצאת לקבל את הבקשה לעיון חוזר”. הפסילה נותרה בתוקף עד תום ההליכים, למשך 24 חודשים לכל היותר לפי ההחלטה, או עד סיום ההליך קודם לכן. שאלת האחריות הפלילית לתאונה הקטלנית תוכרע במשפט ולא בהחלטה הנוכחית.
בפ"ת 9103-05-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.