בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בקשה של הכשרה חברה לביטוח בע"מ לחזור בה מהסכמה דיונית שבה הכירה בכיסוי הביטוחי לתאונת דרכים מ-18 ביולי 2020. לפי ההחלטה, התובעת נפגעה בעת שרכבה על קורקינט חשמלי ורכב שבו נהגה הנתבעת פגע בה. הכשרה ביקשה בספטמבר 2025 לבטל את הכרתה בכיסוי, בטענה לשינוי מאוחר בהלכה המשפטית הנוגע להתליית רישיון הנהיגה של הנהגת.
ההסכמה הדיונית ניתנה ב-1 במרץ 2023 וקיבלה תוקף של החלטה. בספטמבר 2025 טענה הכשרה כי מתעודת עובד ציבור של משרד התחבורה עולה שלחובת הנהגת נרשמו 12 נקודות, וכי בשל אי ביצוע קורס בסיסי בנהיגה מונעת הונפקה בפברואר 2020 הודעת התליית רישיון. דבר הדואר הרשום הוחזר לשולח במאי 2020 בציון "לא נדרש", והתאונה אירעה ביולי אותה שנה.
הכשרה טענה כי בעת שהסכימה לכיסוי הביטוחי המצב המשפטי חייב את המבטחת להוכיח שהנהגת קיבלה בפועל את הודעת ההתליה. לדבריה, פסיקת בית המשפט העליון ברע"א 8690/22 מנורה נגד פלוני, שניתנה באוגוסט 2023, החילה את חזקת המסירה והעבירה את נטל ההוכחה אל הנהגת. על בסיס זה טענה החברה כי ייתכן שלנהגת לא היה רישיון תקף במועד התאונה וכי מניעת החזרה מההסכמה תיצור תוצאה בלתי הוגנת.
כל יתר הצדדים התנגדו לבקשה. בדיון ביוני 2026 הוסכם שהבקשה תוכרע על סמך החומר הקיים בתיק, וכן שאין מחלוקת שהנהגת לא קיבלה את הודעת ההתליה. בית המשפט הדגיש כי אינו נדרש להכריע אם אכן חל שינוי במצב המשפטי כפי שטענה הכשרה. גם בהנחה שטענתה נכונה, נקבע, אין בכך כדי לאפשר לה להשתחרר מההסכמה שקיבלה תוקף שיפוטי.
השופטת ישראלה קראי-גירון קבעה כי "ההסכמה הדיונית שאושרה על ידי בית המשפט היא הסכם מחייב". היא הפנתה לפסיקה שלפיה יש ערך רב להסכמות דיוניות, ובעל דין אינו רשאי לחזור בו מהן אלא בהסכמת הצד האחר או ברשות בית המשפט. ההחלטה הסתמכה גם על פסיקה של בית המשפט העליון שלפיה שינוי מאוחר בדין אינו מאפשר כשלעצמו להשתחרר מהסכם פשרה, משום שהצדדים נוטלים על עצמם גם את הסיכון שהמצב המשפטי ישתנה בעתיד.
לפי ההחלטה, כאשר הכשרה הסכימה לקיומו של כיסוי ביטוחי היא נטלה על עצמה גם את הסיכון לשינוי עתידי במצב המשפטי. בית המשפט הוסיף כי קבלת עמדתה עלולה לערער את היציבות של הסכמות שהושגו במסגרת הליכים. השופטת כתבה כי העמדה המבוקשת עלולה ליצור "פתח מסוכן" שיאפשר לצדדים להתנער מהסכמה כאשר הלכה חדשה פועלת לטובתם, ולאמץ אותה כאשר היא פועלת נגדם.
בית המשפט נתן משקל גם להסתמכות הנהגת על הודאת חברת הביטוח בכיסוי. בהחלטה צוין כי יש ממש בטענות בא כוחה של הנהגת בנוגע להסכמות שנעשו ללא נוכחותה וללא ההבהרות הנדרשות, וכן בנוגע לעיתוי: הכשרה הכירה בכיסוי כחודשיים לאחר פסק הדין של בית המשפט העליון שעליו ביקשה מאוחר יותר להסתמך, ואילו בקשתה לחזור מההודאה הוגשה בשלב מאוחר בהרבה.
בסופו של דבר נדחתה הבקשה וההסכמה הדיונית של הכשרה להכיר בכיסוי הביטוחי נשארה בתוקף. בית המשפט קבע כי בעקבות זאת אין צורך בצירוף נתבעת נוספת לתביעה, ומתייתר הדיון בהודעות לצדדים שלישיים שנשלחו מטעמה. לא נפסקו הוצאות לטובת יתר הצדדים בגין הבקשה, והמשך ניהול ההליך אמור להיקבע בהחלטה נפרדת.
ת"א 38135-11-21
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.